[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 holden.

אל היוצרים המוערכים על ידי ע. א. נשר












[ומה יקרה לתיקיית הפורנו שלך אחרי שתמות ]


היא הייתה שולחת לו מכתבים בדואר
עם פתקים מקומטים שנתלשו ממחברת נייר קטנה
בתוך מעטפה שעליה מצוין כתובת השולח;
ניו יורק, דירה 73
ואני הייתי מדמיין אותה יושבת עם המחברת
הקטנה המקומטת שלה בבניין ענק
איפשהו באפר איסט סייד
כותבת לי על איך
שהיה לה בחור מצרי שעזב אותה
או היא אותו
כי הוא שיקר לה כל הזמן
משהו מובנה בתוך המילים שלה
רמז שיש משמעות גדולה יותר
לאהבה ובכלל
ואני ניסיתי להבין את כתב היד
כדי לדעת הכל
בלי מילי סרק
בלי להשלים מילים
רק להחנק מעוד סיפור אהבה
שהצליח להכשל.




הם מכרו לנו שאהבה זה לא שקר,
שאם נשתה מספיק כל בוקר
את הדבר הנכון
אם נאכל
ונתאמן
ונצא פעם בשבוע לביים התאבדות המונית
נהיה בסדר
אולי יהיו תופעות לוואי
אבל זאת רק גרסאת בטא
צריך לחכות לעדכון


ואנחנו יושבים במכתש באמצע החיים
מחכים להם שיגידו לנו איך
לוג מסע מתעד את התפתחות הבטחון העצמי שלנו
מרגע שבו בקושי יכלנו להסתכל במראה
לרגע שבו הבנו שאנחנו מזדקנים
למרות שמשהו בתוכנו בועט להשתחרר
ואנחנו חיים
חיים רגילים לחלוטין
מנשקים אחד את השני
מעבירים מחלות ויראליות חסרות משמעות
ומתפללים לאל גרסא 3.21
שיצא כבר עדכון
שיגיד לנו שמותר.


















אניקה, אני אזכור את הבערה בעיניך
כשאמרת לי שאת רצית להגיד לי שאת אוהבת אותי
אבל שום דבר לא באמת משנה
וישר נשכבו ונכבנו כמו טלוויזיות ישנות
שהבהבו במסך לבן כל הלילה.


















תת הכרה שנפתחת כמו לסת מכנית------


כרוניקה של שגעון ---


מלטף את הקירות מתוך הכרח
לא מבין את המבנה
הקולות מתקלפים מן ההמון
שהוא הולך ובא
כמו הירידה לשגעון
כי גם מה שהולך הולך
ומה שבא מגיע מן העבר
שמתחרט על איך היינו
פעם כשהיה עוד טוב
כשהיה מקום להסתתר






















לפעמים יש שאלות שעולות
מתוך צורך
מתוך הכרח
מתוך חלומות לא פתורים,
אני עובר בראשי על כל הבחורות
שעברו תחתי או מעלי
למשך דקות או שנים
על אורך השיער שלהם
ועל אופן העצב שניכר בהן
כאשר גיליתי להן שאני מאוהב
או שלא
או איך שהן היו מכילות את השיפוע
שבין הרגע הראשון לרגע שבו זה ניתק,
ואני מגלה שדבר אחד נותר,
בין אם מפרידים בין אהבה לבין
זמן שהסתכסך בין גוף אחד לאחר,
וזה שלא משנה מה
תמיד הריח נשאר אותו דבר
כמו שפשוף בעור
שלאט מחלים
או איפור שנמרח
ואני רוצה להשאר בכל רגע כזה
לחוות אותו עד הסוף באמת הפעם
כמו שהייתי צריך אז.


















בואי נספר אחד לשני כמה אנחנו אוהבים
להיות אנשים אמיתיים
כאלה שלא אכפת להם
מהודעות שלא נענו
כי הזמן הדיגיטלי
לא באמת כואב לנו
כמו הזמן הקיים
בואי נפתח סיבות להפגע
מדברים שעושים לנו טוב
רק כי שום דבר לא מספיק
גם לדפוק זרים
או להחזיק את הידיים שלא יזוזו
או להסביר כמה פגיע
וכמה נורא
הוא אלוהים.














אז הוא הולך וקונה תקליטור DVD
של סרט כחול
בתחנה המרכזית הישנה
רק כדי לגלות שלאהוב עם הזין
זה לא כמו לאהוב עם הפה
ולקשר שבשרוכי הנעליים יש
סיכוי להפתח אם ירוץ מספיק מהר
ורחוק יותר מהחיים שיש לו עכשיו
ואני בכלל רוצה להוריד את הטקסט הזה
שתי קומות למטה
אל האריתראים שגרים
בקומה הראשונה ועדיין
מנסים לגלות שוב את האש
ביער הבטון הזה
ואיך לסרק את צמחי הפרא שהם
חוטי חשמל חשופים
ואז אני נזכר בה ואיך שהיא בכלל הייתה
אומרת שהיא רוצה לקפוץ
מהגג של הסנטר
עד שהיא הגיעה לשם ונזכרה
שאפשר עוד לאחוז במעקה
והשגעון גודל כמו עור חדש
שמסווה כהיגיון
גם חמש שנים אחרי שהוא אנס אותה
בחדר בית מלון באמסטרדם
והוא מתהלך חופשי בזמן שהיא קוברת ידיים
במים או בחול או במה שאפשרי
כי הפסיכולוג שלה טוען שהיא
עדיין לא הבינה את כל זה
וביום שהיא תבין היא כבר
לא תוכל לנשום כל כך רגוע
כי זה מכה הקלות
הבלתי נסבלת שאפשר לפרוץ
את המגע העדין ביני לבינכם
ואז הזמן כותב עלי שורה לא מחמיאה
כי השירה שלו מזייפת
ואתם רואים את זה עלי
כי איך אפשר לשכב בלילה
ולהרדם מבלי לחשוב על האפשרות
שיש דרך אחרת לנשק מישהי
שטובעת לך בין הידיים.


























הריח של הסיגריות מזכיר לי
את הפעמים שהרחתי עליך שהתגנבת לעשן.
האהבה מרחיקה אותנו אחד מהשני
והמרחק מקרב אותנו לאבד
את מה שחשבנו שיש לנו
בגלל כל זה.










כרוניקה של גשם #10(סיפור קטן) ---


"השנים עוברות אבל הגשם נשאר"
הוא כתב ביומן בכתב קטן וצמוד.
אמרו עליו שהייתה לו נשימה כמו של המחוג של השעות
בזמן שהידיים שלו זזו בזמן אחר לחלוטין.
לפעמים היה נדמה לו שבשורה אחת
יכל לפשוט עור מחיית פרא
לפעמים האור הבהב בשירותים
והזכיר לו שגם דברים אחרים באים והולכים,
אבל רק הגשם
נשאר.












הלסתות שלי ננעלות על החלום הזה
בו את מדברת בהגיון.
אני מוצא את עצמי מתחרט
על כל מה שאפשר.
לפעמים אפשר להתאהב באבדון של מילים קטנות
שיוצאות מהפה של אנשים שלא שמים לב
שמישהו מקשיב בעודף דריכות
או מנסה לשים הטיית זמן לכל אדם
כדי לדעת את היום המדויק בו יעלמו
כמו תוית עם תאריך פג תוקף
של יום-חודש-שנה.


















אנה מנשקת אותי שיכורה
מצהירה שזה יקח רק רגע קטן במבטא גרמני
לפני שהיא לוקחת נשימה ומפילה
את הגוף שלה עלי
לא אכפת לה מהאנשים שמסביב
ומהמסיבה ומזה
שמבקש סליחה כדי להזיז אותנו רגע
בדחיפה קלה
כדי לעבור בפתח הדלת הצר
שעליו אנו נשענים.


























לפעמים אני מקווה שמונית קו שירות 5
תקח אותי מכאן הלאה למקום אחר.
מישהו מספר לך ביציאה מהמועדון על חיים אחרים
על נשיקות שדרכן אפשר להעביר חלק מהנשמה
והמסך מהבהב על החלום הזה כי בסופו של דבר
הכל מועבר בכבל אנלוגי
גם כשאתה שוכב עליה ועומד לגמור
גם כשהיא נושכת את השפתיים ואת האצבעות שמלאות
בדבש כדי להמתיק את שפת הגוף הלא ברורה.




















בואו איתי כדי לקחת את הנרקוטיקה החדשה
לגנוב חלומות מילדים ולהוציא עשן על פנים של זרים
כי מה זאת שעה מבלי להעביר דם או רוק או להעמיד
איברי גוף
כדי להכנע, כדי להשבע, כדי לזקוף לזכות


















בחלום מריה קוראת לי לחזור למיטה
והאבק שנוצר מהאנרציה של תנועותי
ממלא את החדר ומרחיק אותה הלאה
למפלס הבאה של התת מודע
ואני קם ורוצה לכתוב משהו
שיהרוס לכם את היום
שתקראו אותו
משהו שיחרבן לכם את החופשה
שיגרום לכם להתעוות שניה בכיסא
להזכר ברגע מחריד
בזמן שבו הייתם יותר לבד מלבד
ברגע אחרון של מבט עמוק
שלא תראו יותר בחיים
אבל כל מה שאני יכול לעשות
זה לכתוב איזה שיר דפוק
על איך שאני עדיין אוהב אותה.




















הוא הסתכל עליה ואמר לעצמו
שזה לא מספיק סוכר בשביל לטבוע.
היא מצידה המשיכה למצוץ לו את האצבעות כששכבו
לבקש ממנו שיחנוק אותה בעדינות אלימה
שתזכיר לה את ריח הפה של המוות


















































המתמטיקה של השגעון




ומה אם בעולם שאין דלתות לשגעון
אתה יכול להחליק לחדר אחר
בתזוזה של טעות
ואז מה יגידו עליך
ואיך תחזור
איך תחזור?










בסופו של דבר
הזכרון
הוא המחלה הסופנית האמיתית
של האדם.






יכלתי לאהוב אותך יותר
ואז היו יכולים לומר עלי, כשאני מתקפל לפעמים
בלי סיבה, שאפשר לראות עלי את סימני הקימוט.
אבל לפעמים מה שקורה בלי סיבה
שאתה יכול להסביר לאחרים
למה אתה מאבד את הנשמה
לא עובר את המבט הבסיסי
של שלום ותודה
כשמסתכלים עליך
ולא מנחשים דבר.










בוא אני אספר לך על אהבה, אמר מכונאי הזמן למוות
ועצם את עיניו.
בעיני רוחו הוא ראה אותה
מתפלשת בסוכר
עם מישהו אחר
ואוחזת בידיה ברגע שפעם שמרה
ליתר בטחון,
למקרה שהוא ילך לאיבוד בזכרונה.
לאחר מכן הנשימות שלו נכנסו לסדרה מהירה
בתבנית ברורה של דקות ושניות.
המוות עצר לרגע, הסתכל, והנהן,
"אתה חולה" הוא אמר, ועצר את הכל.
ומאז הוא כלוא ברגע הזה שהיא שמרה לו
בתוך אגרוף סגור
למקרה שיעלם לה, כמו כל האחרים.
















פעם הכרתי מישהי שהייתה אחרת מזה.
היא נתנה לשגעון שלי לצוף בתוך הלב שלה
לצל הנורא שזחל אחרי לכל מקום
לטפטף לה אל תוך הוויסקי
כשהיא שתתה והייתה מתעקמת
מהיופי הישר שלה
כזה שמביטים לה בעיניים אבל רואים
שהיא באמת יפה רק ככה
כדי שרק אתה תראה.
פעם נכנסתי איתה לבר
וכולם הסתכלו עליה
וידעתי שיום אחד היא תמרח שמן על ידיי
ואנסה להחזיק בה והיא תחליק משם
כמו שאש מחליקה החוצה
ומכלה
את מה שהשאירה מאחור.




לרשימת יצירות השירה החדשות
הוא, שפעם בחורות ביקשו ממנו
שיכתוב עליהן שיר
כעת מכריח אותן לקרוא.

אהבה
בתמונה היחידה שלה שצילמתי
היא יושבת על המרפסת ההיא בדירה ששכרנו
לשלושה ימים בקייב

מקבר
בלילות, חגגנו על מותך.
אמך השקיטה את המהומה, והיינו למהומה שקטה
מאוד.

קובץ שירים
בהעדר חלומות התרוקן לכאן.

היא באמת הכירה מישהו שמוכר אופיום
בפינת רחוב באלנבי, איפה שהרוח
תמיד משנה כיוון.

קובץ שירים
שוב אני אומר אתם ומתכוון לאני.
אתם אוהבים, אתם מנקים
את הדם מן המדרגות,
את הקצפת מצדי הפה

זה אפריל. אפשר לגלות לפי האצבעות,
מתקמטות טיפה בקצותיהן.
העור מסביב לעיניי נהפך שחור יותר
כמו במה חשוכה

לפעמים, אנשים נשארים יפים לרגע.
מישהו מניח להם את הדעת
או ראש על הכתף
נשען בעדינות של שיווי משקל.

קובץ שירים
לילה. היא מחטטת בפער האויר,
אני נשכב
על מטת יחיד.


אומנם, אינני היחיד.

בואי איתי ונשסף לילדים את הגרונות
נשבור צווארי גיטרות בידינו המרוחות
בדם החם,
בואי נפשוט בשר ועור ורקמות




אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
- מה אמא שלך
עושה?
- אמא שלי נחה.
- והיכן היא
נחה?
- בהר המנוחות.




יתומה שלא
באשמתה.

בזרקור
עדן מימן
עדן מימן

nobody becomes an
artist unless they
have to.



תרומה לבמה





יוצר מס' 14620. בבמה מאז 31/7/02 17:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לע. א. נשר
© 1998-2015 זכויות שמורות לבמה חדשה