[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 holden.

אל היוצרים המוערכים על ידי ע. א. נשר
דברים שמסריחים כמו אהבה -----


היא השאירה אותי עם טעם של מרלבורו בפה,
ובזמן של חצי סיגריה סיפרה
שהיא מקווה שאני אמצא אהבה
מתישהו
אולי בארץ אחרת
ועל האביב שעומד להגיע
לסנט פטרסבורג.


החיוך שלה דיבר
על השגעון שלה.






















זה אמור לעמוד יותר
אולי אם תעשי
ככה שם
אם רוצה אפשר
יותר חזק
רגע אני
צריך לעצור
להסתכל לך בעיניים
ולא לקק
את שאריות הריח
מעורך










המוות לובש שמלה שחורה
מחייך בקלות בעיניים גדולות,
גורם לך לבזבז את כל כספי הטיפים
על משקאות
והולך מעבר לבר
אל השירותים.
מורח את השגעון שלך
על השולחן ועל הגוף
ועל השפתיים
עד שאתה נגמר
מכל היופי הזה.












הרפש לא יוצא מהפה
לפעמים אי אפשר לשרוק לא משנה
כמה החור צר
אולי אפשר לדחוס לשם
יד אדם
להושיט
כדי להוציא משהו אחר
אנרגיה סלחנית למגע
רעד סמוי תת עורי
זה יום שישי והשעה לא משנה בכלל
העיקר שיש חושך
ושאף אחד לא רואה
גם אם משהו נשפך אז משהו נשפך
אפשר ללגום מן השולחן
שמטפטף אל רצפת הפרקט






















לסשה, עם האנגלית המקולקלת.


אני יכול להריח את העירום מתחת לשמלה הקצרה והשחורה
את העור הרך והחלק מתוח כמו המבט שלך עלי
את מעשנת סיגריה והיא נרטבת מהליפ גלוס
האדום ורדרד שמרחת על שפתייך בדיוק
של מוות מתוכנן היטב.
הזמן הוא המחלה שלך, אני רואה לך בעיניים
הוא עובר כמעט כמו המהירות שבה אני יכול
להושיט את ידי מתחת לחצאית שלך
ולגרום לדם לעלות לך ישר לעיניים
היופי הוא הוו לשגעון שלך
לתזוזת העיניים האין סופית
למבט הגדול עליי ועל האובססיה
לגעת ולא לגעת
בו זמנית














חשמל עובר בדקות שמרכיבות את החיים שלך
מישהי מנשקת אותך ומתרפקת על עצם הקרבה הארעית
שנוצרה מתוך הצורך הבלתי אפשרי להשתנות
הרוק נע קדימה בפה כמו זיהום בדם
העשן מבעבע על הלשון כמו נוזל שרוצה להתפרץ


זאת השעה לקום וללכת.


























מרינה, הזמן שלך לא אוזל בין הידיים
הוא נושם
כמו יצור חי
השפתיים שלך מנשקות
בהבל פה של בוקר
ופתאום את נראית כאילו אפשר לעצור את העולם
גורמת לי להזכר בהרגשה שלא הצלחתי לשחזר
מאז שעמדתי לבד ברכבת התחתית בוויליאמסברג
וחשבתי שכל דבר אפשר לאבד באמת
רק פעם אחת
חוץ מאת עצמך.




















אתה יכול לשתות יותר
אתה יכול לשתות יותר
אתה יכול לשתות  יותר
אתה יכול לשתות יותר
אתה יכול לתשגקות יורךצת
סזה יראה כאילו אתה כזה
זה יראה כאילו אתה כזה
זה יראה כאילו אתה שדגכזה
הדם הדם הדם הדם הדם הדם
הדם הדםהד םדה םהדכשפש
סקס בעיניים
סיבות לללתאדבד
מוות מתחת לבגדים שלך
המ אפש רש לומר על זה בכלל
זה הזמן
זה הזןם
הזמן
זה זכדג9רו


ת-קדוד לקוי של המוליךםםש עצבי סרוטןםטנ
תפקוד לקוח של המולי העצבי סקוטינין
תפקוד לקוי של המוליך העצבי סרוטין


















המרחק
ביני לבינכם
צובר תאוצה
כמו גרגיר
שנופל מקצה
גורד שחקים
אל האדמה.




















זה לא לבגוד אם שואפים רק את האדים שבין גוף לגוף
זה לא נחשב אם רק מרטיבים את השפה
במילים עגולות ומלאות חום


ל',
בקושי הכרתי אותך
וטבעתי באש שלך.
















לאיפה השנים אובדות?
נזרקות הצידה כמו אריזת מתנה
העצמות מתעלות מן הבשר והגוף
אל רוח הרפאים של הדבר שפעם הייתם.
אז למדתם עוד שפה
אגרפתם עוד גוף מבפנים
העור שלכם מתכנס בעצמו והלבד
הלבד הוא המערה
היפה והחשוכה ביותר
שקירותיה מצופים בזהב הזמן
שניתק מכובד הגוף
אל כובד המחשבה.










בלוז התחנה המרכזית---


אני מעיר את מה שמאחורי הקיר הזה
אולי זה נושם אולי זה בעולם הבא
אני לא יכול לדעת
הקיר הזה אפור כמו עיניי המאחרות לקום
הם אומרים שהאוויר מלא בזכרונות
ושאם בולעים יותר מדי זה מוביל
לתוצאות קשות
העולם זז קדימה כמו שן שתקועה
בבשר של הרומנטיקה
אני כלב. באמת שאני כזה.
אני מתהלך בעולם כמו שהזמן הולך בו
תמיד על יד אנשים ולא בתוכם
אני לא מזיז להם את המחוגים
אני רק מעביר את ידי על פניהם
מנשק אותם כשהם אומרים שלום בנימוס
יורק להם בכוס כשהם לא מסתכלים
זה סיפור אחר, שלא זז בסמטות
נתקע כמו פינבול בפינה
אין שרטוט לאבדון הזה
לא תכנית, לא בלופרינט
החניה התת קרקעית של הנפש
מבקשת להוציא את כולם החוצה
ואין לי איך, בחיי
אז אני יושב וכותב ואוהב
כמו משהו שישב בשקית יותר מדי
ועכשיו הרקבון שלו הוא האהבה שלו
הוא כל מה שיש לו
אני מגרד בעור פניי
והצליל שזה עושה מזכיר לי את עצמי
אז מזה אומר עלי?
החלל התת מוחי מבקש ספק
ואני נותן לו פנינה בשביל שיזכור אותך
אם תשאלו אותי בכל שעה אחרת
אשבע שאני לא מאמין בקסמים
אבל איתך
אני מבעיר את להבות הזמן והמרחב
של החום והנוכחות
אני מקשיב לפעימה התמידית של הגונג החשמלי
שקוראים לו הגוף שלך.
















קחו אותי מכאן
קחו אותי מזה
אני לא רוצה
זה מדמם מהמחשבה שלי כמו בוץ
מזדחל באיטיות והרוח לא מזיזה
שום דבר מהר יותר רק מים
אני מקיא מים כי איפה השכרות
כשאתה צריך אותה היא נעלמת
כמו היד שמלטפת את שיערך במחשבותי
אני בטח לא יודע שום דבר
זה בטח הכל חלום
שבוקובסקי חלם לפני שמת
העולם הזה הוא בטח יצר דמיון של מישהו
זה הכל הולך ונגמר
הולך ונגמר
מתקתק כמו שעון עם בטריה גמורה














כל הסיפורים נגמרים רע.
וזה הזמן
אני מרגיש מוזר כי היד שלה למטה
בתחתונים שלי
היא שואלת אם קר בחוץ כי יוצאים
ואני מנסה להזכר באיזה עולם אנחנו
זאת לא נשיקה זה אפילו לא רגע
ואני לא שיכור לעזאזל
אפשר לסכם
את העולם הזה במילה אחת
חשכה
או משהו דומה
כל הזמן הזה אני רואה את עצמי
מתהלך ומדבר בשפה
של אבק שריפה
וכל הסיפורים נגמרים רע.


















זה לא מפיג את הבדידות.
זה רק מכה בעור התוף
כמו זבוב שמנסה לצאת
דרך חלון סגור.


אני מנסה להגדיר את הנשמה










תנו לי אהבה כמו אגרוף
כמו נשימה שעולים ישר מהמים הקרים
כמו חור שלא נסתם
ומשהו רוצה לפרוץ אותו
תנו לי את השכחה
תשכיבו אותי לישון בזרועות שלכם
ותגידו לי שהכל יהיה בסדר
כשהגוף שלי מתנתק מההכרה


















לגמור


התודעה שלי מושחזת.
זה קורה כשהדמיון אונס את הצורך.
עם הסכין שהחבאתי בכיס
את צריכה לחתוך לי
את מה שקושר אותי לכאן
אולי אם הכיסא לא יחרוק
אני אזרוק אותך לגמרי
שתתאבדי במגע
אם תעברי את זה אולי אתן לך
לנשום לי לתוך הפה
את הנשימות הכבדות שלך
כמו כדורית דם מפוצצת סוכר חם
וזה קורה רק שאת יודעת איפה לירוק
איפה לחתוך,
להרפות מהנשמה
שעלולה להסתבך בסיפורים
על מצעי מיטה מלוכלכים
בדירה שכורה ומסריחה
של מישהו שלא אהב אף אחת
כמו שאהב אותך
כי איך אפשר להפסיק
כשאני רתום לשקט שלפני
משייף לך את העור היבש מאיפה שאת כואבת
מאיפה שאת חמה
מאיפה שאת רוצה אותי.












...
איך מפסיקים את זה?
אין מתג.
זה לא כמו האור שבא והולך
אולי כמו אבן שמקשה אותי
כל פעם
כשאני עובר לשפה אחרת
שמנסה להסביר איך.














זה הסוף של הזמן
זה הצלצול של הראש בתוך המקרוגל
השינה צועקת עליי כמו משוגעת
כאילו נגעתי לה בלי רשות
אני רוצה לדמם את מה שרץ בתוכי פעם
אני רוצה לקפוא
לירוק לכם בפה
להחליק את המילים האלה
ישר לגרון שלכם
שתחנקו מזה כמו שאני
טובע בים
מכה בדלתות
משקה את עצמי למוות
יורק םד
משחיז םיניכס תוהובג
ןלוכמ השקה הלחמה איה הבהאה
טלפסאמ םידרגמש והשמל ךפה ילש בלה
שמשה תחת שדח ןיא
שמשה תחת שדח ןיא
.רתוי קיזחמ אל ינא ףוסה הז ,הז לש ףוסה הז
ןינוטורס יבצעה ךילומה לש יוקל דוקפת
ןינוטורס יבצעה ךילומה לש יוקל דוקפת
ןינוטורס יבצעה ךילומה לש יוקל דוקפת
ןינוטורס יבצעה ךילומה לש יוקל דוקפת
ןינוטורס יבצעה ךילומה לש יוקל דוקפת
ןינוטורס יבצעה ךילומה לש יוקל דוקפת
ןינוטורס יבצעה ךילומה לש יוקל דוקפת
ןינוטורס יבצעה ךילומה לש יוקל דוקפת




לרשימת יצירות השירה החדשות
הוא, שפעם בחורות ביקשו ממנו
שיכתוב עליהן שיר
כעת מכריח אותן לקרוא.

מקבר
בלילות, חגגנו על מותך.
אמך השקיטה את המהומה, והיינו למהומה שקטה
מאוד.

קובץ שירים
בהעדר חלומות התרוקן לכאן.

היא באמת הכירה מישהו שמוכר אופיום
בפינת רחוב באלנבי, איפה שהרוח
תמיד משנה כיוון.

קובץ שירים
שוב אני אומר אתם ומתכוון לאני.
אתם אוהבים, אתם מנקים
את הדם מן המדרגות,
את הקצפת מצדי הפה

זה אפריל. אפשר לגלות לפי האצבעות,
מתקמטות טיפה בקצותיהן.
העור מסביב לעיניי נהפך שחור יותר
כמו במה חשוכה

לפעמים, אנשים נשארים יפים לרגע.
מישהו מניח להם את הדעת
או ראש על הכתף
נשען בעדינות של שיווי משקל.

קובץ שירים
לילה. היא מחטטת בפער האויר,
אני נשכב
על מטת יחיד.


אומנם, אינני היחיד.

בואי איתי ונשסף לילדים את הגרונות
נשבור צווארי גיטרות בידינו המרוחות
בדם החם,
בואי נפשוט בשר ועור ורקמות




אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
מה, לא לכל
הגברים יש כזה?












בלונדינית
מתחילה

בזרקור
עדן מימן
עדן מימן

nobody becomes an
artist unless they
have to.



תרומה לבמה





יוצר מס' 14620. בבמה מאז 31/7/02 17:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לע. א. נשר
© 1998-2014 זכויות שמורות לבמה חדשה