[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי היומן נייטור
"...These are my lips, but they whisper sorrow
This is my voice, but it's telling lies
I know how to laugh, but I don't know happiness
And I must confess, instead of spring, it's always
winter
And my heart has always been a lonely hunter, but
still

Love tried to welcome me
But my soul drew back
I was covered with dust and sin
Love tried to take me in..."

(מתוך "Love Tried to Welcome me", מדונה ודייב
הול)

ובכן, כמו שאתם מנחשים- מדונה היא האלוהים שלו. הוא
אוהב בה הכל- ובעיקר את השערוריות.
הוא, בניגוד אליה, מתיימר להיות פרובוקטור (יש
יגדירו- פרובוקטור חובב). נהנה להפיץ את דעותיו
שלעיתים נראות כאילו הן עושות "דווקא".
השירים שלו מספרים את האמת הפנימית שלו.
הוא מייחל לכשרון כתיבה כמו של אלאניס מוריסט.
הוא רוצה להיכנס לתחום התיאטרון, הטלוויזיה או
המוזיקה.
כועס על טבעו הרע של האדם.
מוכן להילחם למען האמת הפנימית שלו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
שיחה מגיעה לבית המשפחה.
ערן עונה. אין לו מושג קלוש עד כמה השיחה הזו הולכת להשפיע לו
על החיים, עד כמה יעלו לאחריה שאלות בסגנון "אילו אם...".
"שלום", עונה הנער.
"היי ערן, מה המצב?", שואל קול נשי בלתי מזוהה.
לערן, בכל אופן, הקול נשמע מוכר במעורפל.

מחסום הכתיבה שלי לא הוסר. אף דבר בעולם, כפי שנראה לי כרגע,
לא יצליח להסיר אותו. פשוט אין לי רעיונות, ולא רק זה אלא
העורכת שלי אמורה לבוא עוד מספר שעות ולקחת סיפור קצר ראשון
לספר. לעזאזל.
על מה אני יכול כבר לכתוב?


לרשימת יצירות השירה החדשות
My hand's shaking,
I'm about to cry.
I feel sorry for you,
And in the same breath I hope you'll die
I don't know why I still care.

I'm looking at my eyes and I hate it
Seeing stupidity and anger
A dark and a dark
The sparking light was once there
Lost its mind
And I've got no one to blame but me

ושם למעלה, על כסאך באולימפוס,
תשתה נקטר ותשגיח על המתרחש.
בשקט, בשקט
כמו אלוהים טוב.

מישהו בוכה, וזה לא אני.
הבנתי שבכי זה פאסה-
לבכות לא עוזר
לכלוא רגש בפנים ולאכול את עצמך-
הכי טוב.
אבא בסופו של לימד אותי דברי חוכמה.

הרגשה של ניכור וריחוק
כאילו מעולם לא הכרנו,
כשכן,
ואפילו טוב מאוד- ידענו.
בעינייך הכל גמור
אסור גם להיות חברים?

כשהדמעות ימלאו אוקיינוס שלם,
אז תוכל להשתחרר מהכישוף הנורא.
כשלאלוהים יימאס והוא יפסיק לצחוק
אולי תיגמר הבדיחה הנוראה.
עד אז, ילד קטן, אתה תהיה,
תהיה כמו המיעוט ותבכה.

אולי תבוא ותגאל אותי כבר
תגאל אותי מהייסורים
תגאל אותי מהחיים
אני מחכה לבואך מלאך המוות.
ועד אז, את הזמן אעביר,
אעביר בלבכות.

אתה ליטפת
את הנחש שבתוכי.

ניסיתי לכרוך
את גופי

הזהירו אותי מפניך
שלא
אהפוך לעוד סדין מתחלף
חלק מתחתי נשמתך

בעוד אולם שמחה
השמחה נקטעה לה,
ואנשים פתאום בוכים.
המוזיקה הפסיקה
חתן השמחה הפסיק לשמוח
ומת.




אין דבר כזה
בחורה מכוערת
יש פחות מידי
וודקה


מיזונטרופ גאה
מצטרף למאבק
הפמיניסטי


תרומה לבמה





יוצר מס' 11606. בבמה מאז 28/3/02 19:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להיומן נייטור
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה