|
קחו הכל, הכל ! השאירו לי רק את הטבע הדומם !
(ואם אפשר קצת יין וסיגריות)
באותו היום,רק חצי מרחוב דיזינגוף היה נקי.חצי מכל צד.באוויר
נישא ריח חריף של עלים וניירות,אפילו שאין להם ממש ריח.כולם
ידעו שמחר זה היום.
|
שבועיים לפני השחרור, הראשון בחבר'ה, אחרי עזה של לפני
ההתנתקות, אחרי לבנון השנייה, אחרי כל הזוועות, צוף יצא
מכיסופים לכיוון תחנת האוטובוס הביתה וחטף 7.62 מ"מ עופרת
יצוקה, שזינקו מלוע של קלאצ'ניקוב, ישר לתוך הפרצוף.
|
ואני, בתוך התמונה הזו,
הלקוחה מסרט זר רומנטי מלנכולי
(כי אני לא מסוגל בלי קצת מלנכוליה)
|
כן יקירתי, את סם,
אין טריפ טוב ממך.
יש המכורים למזרקים,
אני מכור למבטך.
|
אני אמנם יושב בבטלה,
בוהה בבקבוקים למחזור,
אבל את רק חושבת
שאת יודעת משהו עלייך;
|
בסופו של דבר אין בי ממשות -
אני השתקפויות, קרני אור חוזרות
ואותן בבואות נשקפות מבעדכם
חזרה אליי.
|
בסמטאות עיר החטאים,
כמה ליד זרה לאחוז
שתוביל לא משנה לאן,
העיקר שתוביל.
|
כמו ג'ונתן ליווינגסטון שעזב את להקתו
כך התעופפתי אני מחיקך, בשם החופש והסקרנות.
|
אני אהיה הכלבה שלך במיטה
ולכן אני מתחבא מאחורי הספרייה
עטוף באלפי עמודים
מיליוני מילים
שמהפנטות אותך, פתיה
|
והעכברושים
רסס אותם בכל אונך
הם האויבים, הם אמת, הם קנאה, הם חוסר האונים.
|
אח, זריחה.
זריחה רעננה של סוף לילה מפרך.
ספקטרום עדין משחק באופק,
מצהיב לאט את שחור הלילה
|
האושר הוא מנת חלקם של החיים,
לי יש הנאה.
האהבה בלעדית למרגישים,
אני מסתפק בשיחה ערה.
|
המראתי לשחקים בדלק האדרנלין
התמכרתי לסם הנעורים הטבעי,
האמנתי בנשגבות האהבה;
|
בשעת הארוחה,
אקרא לך לפגוש אותי
אי שם בלבן המופשט,
שאסור לנסות לתארו
|
ורדרדות עייפה, כתום רגוע, אפור של גסיסה,
תכלת של נשיקות אלוהיות, סגול מתפרע.
ופס נוסף, נוצץ, מתכתי - הוא קו הים
הנראה באופק מבעד פסיפס הגיהנום האורבני
|
אח, לו רק ידעתם מה כבד עולם
מה מר טעמם של החיים מרום מעופי
כמה קריר חוסר הממשות הזה
|
שלום לך הוד מדבריותך,
פעם נוספת אנו נפגשים.
אני כבר אינני ילד -
עכירות של סבל מופנם מבריקה בעיניי
ובפי שתיקה של סייג לחכמה;
|
בגלל פרויד
את חושבת שאת גדולה
כי שדייך מבקשים הקטנה
לדעתי את סתם שמנה
|
שחקי עם השדיים
הוציאי אותי מדעתי
את בטח חושבת
שאני לא צרפתי
|
ביתקת את בתוליות חשיבתי
בחודרניות תודעתך הבלתי טהורה.
|
מפציע השחר והנה מכריו הוותיקים של הפה -
הקפה, הסיגריות, מברשת השיניים
והפה מוכן ומזומן לייעודו המרגש -
הליהוג הבלתי נלאה.
|
הם אומרים שזו הפרעה
אני אומר שהם מפריעים,
שכן מוטב לי ביחידות עם סארטר
מכל היתר.
|
למזלך, אני דואג לשלמות נפשך -
אדחה אותך מעליי בהדרגה, בטבעיות,
מבלי שתשימי לב
|
ונותרתי לבדי עם עיניים בורקות
מתעלם מזוטות כמו הגיון ומציאות,
רודף בהזיות אחר המדורה
המתיכה את נשמותינו יחד
|
אבל את סוטרת לי כל פעם מחדש,
במבטך המנוכר המעושה
שאת ודאי מודדת כל יום
לפני שאת יוצאת לכבוש.
|
אהבה שכבר איבדה מערכה,
או שרק נחבאת מפניי,
היא יודעת שאוזיל אותה
ואשחק אותה כשחוק נהר קוצף את חלוקיו,
כמו ששחקה אותי אז;
|
העננים מתפרקים לקוביות לגו
וכל שאר התפאורה לגורמים חדשים.
זיינו את עיניכם בחומצה
כדי לגלות ממה מורכב הקיום,
אנחנו רק סוג נוסף של כלים
בשחמט החיים.
|
הגיע השלב בו אני מוכרח
להטיל עוגנים במקומות שאני
לא רוצה לשכוח,
להחזיק אותי במימד הראשוני
מתון מתון.
המרחב טורף את דעתי.
|
חייבים להיות עוד כמה
בסביבתי המצומצמת יחסית, שמתנדנדים
אותן תנודות בין כאן לשם
|
אותו החול
מתפנק באותו מכלול כחול
אינסוף פתיתים קסומים חמים וזהובים
מוקצפים שוב ושוב
בצליל המהפנט של הים שחושב.
|
בקצה מנהרת רחוב גאולה
(כשמו כנראה כן הוא)
לוחשת ורדרדות השקיעה
של יום נוסף שגרתי מדי;
|
מרוב גורמים להם אתפרק,
אחלחל באיטיות מענה דרך מיליארדי
גרגירי החול בחוף הנשיקה הראשונה
|
לא רק לחום(אלף שמשות)
הבועה הבלתי חדירה
מלאה עשן סמיך טעים מחמצן
ומחמאות
ואני
ולעתים גם את
|
וינחמך יין
ותעצם העין,
תפליג בחלומות
אודות מיני עלמות;
|
גם כשנראה שהכל אמיתי,
אבוא לצחוק על כל הדמעות הללו;
|
אני יוצא אלייך מעבר לעירום מביך,
אני פורס את שלדי לעינייך,
אני פושט את עורי תחת חלונך
באישון ליל תוגה וגעגועים
|
בהקרנת הבכורה של התאבדותי
הוריי יבכו, אחותי גם כן
וחברים וחברות ישענו זה על זה
ולא יבינו מה הם פיספסו
|
החשמל מזמזם בעמודיו
ואני מהמהם מנגינות עצובות
כדי לסבול בסטייל.
|
סורו לכם מכאב לבבי!
סורו לכם הבריות!
השמרו, אטומים, מדמעות נשמתי,
התחבאו תחת מטריות!
|
ובא הסתיו
והשקיעות נתיפיפו
|
אמנם טבעתי במערבולת מבטך הכחולעגום
אך לא נוכל לרכב יחד
באותן ערבות אינסופיות,
שהרי נעלתי את שער האורווה
אחרי שהסוסים ברחו
|
נסיכותיי מעבר לים עוד לא קיבלו הבשורה
ועקצוץ מרקיד את חוט שדרתי לידיעה שכזו
(שיצלמו את פיותיהן הפעורים בתדהמה נוכח)
כי כשאני מתוח נקודות מכסות את מסך ערפול חושיי,
הקהיית תבונתי הדלה;
|
החום החפון בכפות ידייך יכול לשמש
מפעל יציקות פלדה, כאשר הלמות לבך
מחליפות את הלמות פטישיהם של הנפחים.
|
ילדים משחקים בחול פושר, נערות משזפות
חיטובים מגרים, מבוגרים אמיצים רוחצים במלח
נגד הקמטים, כלבים בעשרות מתרוצצים בתזזית
ואפילו מוכר הארטיק קפץ ליום פרנסה פתאומי.
|
אתה אומר שהכל דרמטי מידי
ולא מבין שאני עוד תמימה באמת;
מה שאתה מגלם -
אני חיה.
|
אני עושה לי חשק
להקיא על עצמי
|
הלוואי ויכולתי לטבוע
בלי ספינתי
והייתה ממשיכה להפליג
והייתי יודע מקרקעית השמים
שתפליג לחוף מבטחים,
|
דמעות נקביות מוזלפות על כתפיים גרומות
וגאות (על לא עוול בכפן), משקות אגו מלבלב
שלכאורה סולד ובעצם שותה.
|
כל הים והמדורה הזו -
בבואה מדויקת (אם ישנה כזו)
למערבולות חשיבתי
המופשטת וחסרת התכלית;
|
נתקפתי תחושה שאפשר לכנותה חרדת מוות,
התחלתי לדאוג לזמן שלא מחכה לי.
השעה שתיים וחצי ואני מוציא כעת
את הסוללות מכל השעונים בבית.
|
זה כבר זמן רב שאני עוטה הבעות קשות
ויודע שאינני אלא ליצן במסיכת ברזל מעוצבת
|
כשכל השורשים נעקרים,
עשן הסגריות לבדו
מחזיק נפש תועה;
כל עוד חומרים מוחשיים
ילטפו את מחבואיי
במישורים הכי מופשטים.
|
אקח אותך לפרדסים הכי ירוקים
אקדיש לך את הכוכבים הכי בוהקים
אמנם זה נדוש, אבל אי אפשר אחרת.
הרי אני לא רוצה להיות מקורי, אני רוצה רומנטיקה.
|
בואי חיש מהר אהובה, את הבטון של יסודותיי, את האמת
בבועת השקרים של עולמי, את כלי העבודה במשרת החיים
המשרדית המשמימה שלי.
בואי מהר מזון לנשמתי, אני נמק מלחכות לך, נפשי צורחת
את שמך בלילות, לא נותנת לי לישון בלי גבך אל חזי.
|
דיוקן בעט של אבא שלי. סתם קשקוש אבל אני אוהב את זה.
|
|
|
פולי, רוצה
קרקר?
האישה הקטנה
מתוודעת לגשש
החיוור. |
|
