|
נולדה בליל הסדר של שנת 1976 עוסקת בעיצוב גרפי.
חוגי בוגי זה שם החיבה שהעניקה לה אחותה.
מבשל לך את הדרך לנפילה
בצורה של חרדל עם ביצה...
|
איפה האבטיח של פעם?
מתוק ומלא גרעינים.
זה שאכלנו פלח פלח
וטפטף לנו על כל הבגדים.
|
עוצמתו הפנימית
מבטו המשוטט
גבוה ויציב
מהלך כמת
|
וכל קור עכבישים
סופו על שערות המטאטא
|
אלוהים זו בקשה
אם אין אני לי, אז אתה
|
ילד ניפח שקית של טרופית
ניפח, ניפח, פוצץ על הכביש
אז באו כולם
|
תשתחווה לכח האנרגיה
בלי יכולת להתגונן
בלי לחוש במודע
שזה אוכל אותך לאט
|
זה כואב להתקל בקיר אטום
מדברת אליו
והוא לא אומר לי כלום
|
אין אדם בעולם שלא שמח
כשאומרים לו אהבה
חוץ מאלו שלא יכולים
לתת בחזרה
|
יום אחד כשבנות יהיו לבנים
לא יהיה לנו מה לשרוף
נהלך בקולות אשמים
מי אשם שהגענו לסוף
|
אחרי שהאור גז מה,
הכל נשפך
נהרות של נוזל מלוח
ונוזל מתוק
|
צלקות אוספת
בנשימות עמוקות
ואני מתעייפת
|
אין שפה לשירה
ולה אין גבולות
מתחתית התהום
ועד גבוהות גבוהות
|
איור מתוך ספר שירים שלי במסגרת פרוייקט בעיצוב. צבעי מים
ועיבוד מחשב.
|
|
|
המילה האחרונה
היא תמיד של זה
שמאשר את
הסלוגנים, מה
שמשאיר מעט מאוד
מקום להשמצות או
להראות עד כמה
אתה רב-שוגל כי
תמיד זה שמאשר
את הסלוגנים יקח
לעצמו את הקרדיט
(ובצדק יש
לומר)
יאשה לומד
מטעויות של עצמו
ושולח באימייל
את הספר השחור
של זה שמאשר את
הסלוגנים...
כמובן אחריי
שצילם אותו...
מה,הה,הה,הה...
חחחעעעעע...(צחוק
שהופך לשיעול
שהופך למוות
מיסתורי דרך
הסלוגן) |
|
