|
כמה שאת חסרה לי,
המילים החמות שלך,
החיוך המחבק,
נוכחותך.
|
אני עוד כותבת,
כותבת לך,
כותבת גם לי,
הבדידות הורגת...
אותי
|
בסך הכול ילדה
והוא נוגע בה כמו אב,
מחטיא אותה בליטופיו
עוקר ממנה כל תום
|
היא התיישבה עליו
באי נוחות מתעלמת...
פשוקת רגליים ומחויכת.
|
שוב אותו מבט פעור בעיניה
מבט כמה, מבט עורג...
השקר מסרב למות,
לוטף פניה בבדידות לא מזהרת
|
קולך הרך שכה שנוא עליי,
ריח גופך שלא מניח למחשבותיי
|
אצבעות ארוכות
שלא מוצאות עצמן בחלל
מנסות להסביר לעולם
|
דוטי פרז יפה
דוטי פרז שווה
|
היא לא מרווה,
מעבירה בו צמרמורת אכזרית
מעבה את חושיו
|
קרועה בסוג של שפגט
רגל ימין בקצה
ורגל שמאל בעוד קצה
|
שתהיה לי הסכין,
שתהיה לי הכובש,
שתזרים זרעים לשטח אש.
|
אני רואה אותו בדרך למקלחת,
עטוף מגבת
וזיעה מהצוואר
|
היא הגיעה לעיר האסורה.
"תעצרו אותה" היא אמרה,
"אני רוצה לרדת".
|
מילים נולדות
ומתות מבדידות
|
רק אז נחה לה מעט האכזבה
מוצאת קמצוץ של רוגע
ניזונה מחידלונך...
|
|
|
יש לי רעיון.
לוקחים בקבוק,
נגיד פלסטיק
גדול, ושמים בו
כמה ליטרים
(נגיד ליטר
וחצי)
ואז ממלאים אותו
באיזה נוזל
מוגז, בצבע
שחור, מוסיפים
עוד כמה רכיבים,
ומשווקים בכל
העולם.
אחר כך אפשר
להתרחב לעוד
צבעים.
אחד עם הרבה
רעיונות. |
|
