|
הלוואי שחרבכם לעולם לא תשבר.
הלוואי ששריונכם לעולם לא יחליד.
הלוואי ששלושת הירחים ינחו את קסמיכם.
הלוואי שייענו תפילותייכם.
הלוואי שמשימת חייכם לא תיכשל.
הלוואי שתמיד יעופו דרקונים בחלומותיכם.
כשהיא גדלה הכל השתנה,לא במובן החיצוני כמובן, היא הקפידה
לשמור בדייקנות אובססיבית על החזות המאושרת, אך מבפנים הכל היה
כבר רקוב,מלא ברוע וכאב...
|
ושם ילדה אחת קטנה , ילדה טהורה, צחוקה מהדהד מעל שאר הקולות ,
מסתובבת יחד עם השאר באושר אינסופי
ודווקא אותה ילדה בעלת עיניים גדולות חומות ועור חוור מבחינה
בי,
צחוקה לאט לאט נמוג...
|
עכשיו אני יודעת, הכל מתבהר, הכל מתקשר,
עולה תמונה אחר תמונה, סצנה אחר סצנה
הקבלה בין עבר והווה
אך עתיד לא אתן לאותם זכרונות מרים וכאובים
|
ידיים נוגעות בי מכל צד, מנסות למשוך אותי אלייהם, נוגעות
בכותנתי הלבנה, בזרועותי, דוחפים מאחורי. הם מקיפים אותי,
עוטפים אותי מכל צד, מקיפים אותי במעגל גדול, הם מנסים להפוך
אותי לאחת מהם, מעגל הולך ונסגר...
|
|
|
אם הייתי סינית
לא הייתי מגדירה
את עצמי כברוס
לי.
זאת שאהבה את
התל-אביבי
במחווה להומר
סימפסון |
|
