|
 
אנחנו כאן בגלל החיים.
כשהתעוררתי מן החלום, עדיין מחייך, דומע וזקוף איבר, תחושת
חרדה פתאומית אחזה בי. נותרתי לבד בחדר ההמתנה וידעתי זאת, לא
על פי חוש הראייה שלי שנעלם לו תחת רטייה שחורה שהונחה על פניי
כנראה בזמן שישנתי, אלא בעיקר בזכות חוש הריח המפותח שלי
שעדיין פעל.
|
הנימפומנית המחומצנת החלה לנבוח ולגרגר כמו חיית מחמד שנפרדה
משפיותה והיא החלה לחרוץ בגבי בטפריה את מפת ארץ ישראל. החתכים
העמוקים מילאו בדם את ימת הכינרת ואזורים נרחבים ביהודה שומרון
וחבל עזה.
|
לרוב האנשים השמנים יש חלום מתוק שבו הם נכנסים לשירותים,
מתיישבים על האסלה ומשילים מעליהם לאחר כרבע שעה של עבודה
מאומצת את המשקל המיותר שצברו במהלך השנים.
|
זוג ההיפופוטמים האנושיים, רומי וגברי החליטו לנסות את אופני
הכושר התואמים שרכשו מערוץ הקניות. שילוב של אביזר ספורטיבי
בביתם הממוחשב, לא נראה אמנם שייך לחלל המגורים אך הוסיף
לאווירת המכונות קורטוב של אנושיות.
|
אבל רגע, איפה הראש? למחבל הזה אין ראש?
מנסה לחשוב בהגיון. בטוח היה לו קודם. אז איפה הראש?
|
החדר חשוך.
ידה מחפשת את מתג האור ולא מוצאת אותו. 'האם הזיזו אותו למקום
אחר בזמן שישנתי?' שאלה את עצמה. עיניה מתרגלות לאפלה והיא
מבינה שהיא נמצאת באולם קולנוע.
|
פנסים צהובים שועטים לעברי מן האפלה.
ממתין אני לבואם ללא ניע, מביט לעברם באימה. קרובים הם אליי עד
מאוד, ולנוס מפגיעתם לא אוכל. פי פעור, לשאוג אני רוצה, אך
קולי נדם.
רגליי שוקעות לאיטן בקרקע לוהטת, בביצת אש טובענית.
|
חור ענק פעור בנשמתי. הגוף שלי חסר.
גוף בלי נשמה הוא בעצם גוויה.
אז אני חצי גוויה. נותרה לי הרי חצי נשמה.
|
מזה שעתיים אני מסתובב ברחובות השכונה המטופחת, שאך עלי שלכת
בודדים מקשטים את מדרכותיה. משנן את השורות, מתרגל את החיוך,
מתדפק על הדלתות, שנפתחות אך לשניה, על מנת להטרק בפני בשניה
שאחרי.
אין לאנשים טיפת נימוס, אני חושב, מרחם על עצמי.
|
"ס'תכל, ס'תכל, יה חתיכת טייפון הורמונלי, שטוף את עיניך היטב
לפני שאני עולה למטוס ומתחתנת עם משב רוח קל אבל יציב", אמרתי
אז לעצמי מבלי לדעת עד כמה טעיתי.
|
אז הסיפור שלי מתחיל בתאווה לקופסה מלאה בתותים שנפלה עלי
בבוקרו של יום שישי אחד. כנראה חלמתי על משהו אדום...
|
להקשיב לנשימותייך, כשעינייך עצומות,
לשאוף עמוק את ניחוחותייך,
להשתכר מן הריחות.
|
|
|
הסלוגן
האולטימיטיבי
צריך
להיות
בגודל
כזה. |
|
