|
כשעזב נתן לה יד
וברח מיד
כרגיל, המשיכה לבד
|
לצפות בחיוכיך
לראותך ולו רק פעם אחת
לנצח נישאר נפרדים,
בעולמות שונים
|
ראשי כבד ואני צונחת על הרצפה ללא מעש,
כמו בחיי שלי
|
ראשי כבד ואני צונחת על הרצפה ללא מעש,
כמו בחיי שלי
|
אכין אותך להתחלה חדשה
למסע ארוך ביחד
|
שמש, תני לי חיבוק ואהבה, כתף ונשיקה.
בואי נירדם על הדשא בלי שעון.
|
מגישה את עצמי במקומך
למגש כסוף מלא בסבל
לאלוהים
|
אמא אדמה ואני צועקות אלייך שתשובי
אנא,שמעי את תחינתנו,מנעי קולנו מבכי
|
אפשר לחזור ולצוף בדמעות.
הכאב ימהר לחזור,
לנצח נישאר בבור השחור.
|
היא והיא בשדה הקרב
שולפת חרב כנגדה, עיניה השחורות משתקפות בתער
גבה מופנה לגבה אך עיניה מביטות בעיניה
|
הגוף שלי נרדם
הוא מוכתם בדם
|
כולם ממהרים, בורחים מפניו
רק אני נשארת
לוגמת ממנו
|
מתעופפת לאטי בין השרפים, יורקת דם, אחוזת בהלה, מייחלת למותי.
|
החומרניות והבשר מקפצים אל מולי וחורצים לשון,
מנסה להדוף אותם הרחק ממני ולא מצליחה,
נופלת לתוך המים וטובעת בחיים.
|
|
|
פוליאנה אמרו
הזכר אוהב את
המוות
אני אומר תנו לו
פריווט
עשר שנים אח"כ
שבק"ס אמרו שהוא
נופל וקם כי
הדרך ארוכה
ומפותלת
אני אומר תנו לו
לשבת
ומה יגידו עוד
עשר שנים את זה
הבמה נותנת
ואני אומר שאז
יהיה לכם ממני
קצת שקט
חצי תימני מביא
אותה בנבואה
מחורזת |
|
