|
בגרות
"זהו שיר אהבה ישן,
על אניטה וחואן..." (נתן יונתן)
לא, זה סתם שיר אהבה ישן...
|
כשלקחת את הלב שלי
רציתי למות.
|
הפעם,
לא כל-כך משעמם לי.
רק טיפה עצוב
כשאני חושבת עליך.
|
אלכוהול.
טיפה ועוד טיפה.
שונאת לשתות, אבל ממשיכה.
|
אין לי סיבה להתלונן, בחיי;
יש לי הכול, והותר ודיי.
לא חסר לי דבר...
|
ואני, במדי צבא הגנה לישראל
עומדת כאן, צופה על העיר
|
תהיתי ממתי יורד ברד במדבר...
לבי היה יבש כמו הבוקר;
כאילו לא זרם בו דם.
אבל
אהבתי אותך.
|
הוא שותק.
ואת,
כואבת.
ושותקת איתו;
|
ממשיכה לרקוד,
מסתובבת.
כולי מסוחררת.
אני נופלת.
|
אהבתי אותך אהבה שנוגעת בבשר
מרטיטה כל נים ועצב
|
הגעגועים אליך אינם מרפים את מנוחתי
גם את חלומותיי
אתה מלווה כל לילה.
|
הוא התיישב על מיטתה.
היא נשכבה לידו
מבלי לומר מילה.
|
ועם הגוף תתפרק גם הנפש
אפילו הלב יבכה
|
החורף מהלך על קצות אצבעותיו.
בחוץ רוח קרירה של סתיו
|
"טוב לי כשאתה כאן",
היא חשבה לעצמה בשקט.
שניהם שכבו עירומים על המיטה
|
דלתות לבי פתוחות אליך
והוא פועם וגועש
שותת דם
ורגש
|
כשאבוא אליך
אל תשאל מדוע
רק תחבק אותי.
תגיד משהו
שיהיה נעים לשמוע
ותרשה לי לבכות, הרבה
כי קשה לי לסחוב הכל לבד.
|
רוצים להתקרב, וגם
לשמור מרחק.
|
חיוך
מבט
מבוכה
אל תביט בי-
אני מסמיקה.
|
אתמול,
בערב יום הזיכרון
הלב שלי הרגיש יתום.
|
אני אוהבת פרפר.
ויש לו כנף אחת שבורה.
אבל הוא לא מוכן לעזור לעצמו
לקום מהרצפה.
|
לצייר את עיניו, את שפתיו את החיוך שלו...
ליצור לי זיכרון
|
בערב אני תמיד חוזרת אליך
מספר לי סיפור על נסיכה קסומה לפני השינה
|
ואני לא מבינה
איך אתה מתמודד כל שנה
כי מאז ששמעתי לראשונה
האביב אצלי
|
ואתה, כמו חלום.
רחוק ולא מציאותי
לא רואים ולא שומעים.
אומרים שרחוק מהעין זה רחוק מהלב
|
מרגישה איך הלב שלי מתפרק ומתחבר-
רסיסים, רסיסים.
|
את מגע עורי בעורך
כבר שכחתי כמעט
|
כמו גל הסוחף אותי
לעומקי הים
נסחפת לתוך מערבולת-
מערכת יחסים.
|
לא יכולה לשמור יותר בפנים.
מתפלאת,
שלא רואים לי על הפנים.
|
ואני מחכה שיגיע הוא
שילטף כמו משב רוח קריר ואוהב
של שישי בבוקר
|
הימים עוברים כל-כך לאט כשאתה
לא לידי
רוצה אותך קרוב ללבי.
|
קצת נבוכה אמרתי לו שכן;
כי אני לא נוהגת לשקר.
במיוחד לא לאנשים שמהם אכפת לי.
|
|
|
אני עולה כמו
השמש, היושבת
מעליך, ורושמת
בקרניה את יומך.
אני קרובה כמו
הגשם, על ראשך
ועל פניך, והמים
שבפיך לטעמך.
איזה שיר.
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני מאבדת
כל שריד לציניות
בדקה לשתיים
בלילה |
|
