|
ביום אביבי בחודש ניסן 1992 הוא הגיח מן הרחם. הוא
זוכר שהיה שם חם ונעים ולכן הוא עדיין רוצה לחזור
לשם...
אני מביט בך ונדהם.
המבט שלך בי הלם,
במשפט אחד שלך אני נשאר פעור פה.
הנפש שלך קוראת לי "צא!"
|
על המרזב נחתה לה טיפה,
לאחר שהחליקה מהרעף שעליו היא ישבה
|
כשהכל כבר שקטים - אז אני חושב.
כשהכל כבר דם, נם ונרדם - אני כותב.
|
כמה טוב לי, כמה טוב.
כמה טוב לי שריקות הציפורים,
כמה טוב לי, משב הרוח בעלים,
כמה טובה לי, אהבה מתקתקה
|
נשימות קצובות מתגברות,
מקדימה האחת את השנייה,
בין נשימה לנשיפה-אנחה קצרה.
שפריץ של צליל בוקע,
|
אתה תמיד כאן,
עומד על מפתן הדלת,
מסתכל, מעכל ושותק,
לפעמים צוחק.
|
לא מדברים יותר ב"בבה נמה",
לא מלטפים יותר עם "פהפה שהשה"
עתה אין אלא מושכים ב"קהקה סיצ'ו"
ודוקרים ב"יוקו סוקו".
|
כשנערה זו עוברת דממה השמש במקומה
תמימותה כבת מילה
ריחה כטל הבוקר
וקולה מריצך ממקומך
|
המוזות לא באות אליי
אני יושב ומתעצבן.
אנסה לתקן את הבלאי
ואז אלך לי לחרבן
|
מחר אני נוסע לגהנום מרצון.
מחר, אצעד בחפץ למקום שהיה גהנום
|
תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על שואה. אני רוצה לדבר על סבא
שלי.
|
|
|
מוחמד
(מתוך, "עוד
ועוד אישים שלא
היו יהודים",
הוצאת מערבל
בטון 2003)
|
|
