[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי הולי סיקרטאל היוצרים המעריכים את הולי סיקרט
נולדה לפני זמן מה בשנת 1989,במקום קטן ומצחיק שאין
בו שום דבר מיוחד. אוהבת את החיים ומכבדת את המוות,
בדרך כלל מעדיפה את הראשון. מנסה בכל הכוח לא
להשתעמם ולא להיות משעממת...שונאת להרגיש כמו כולם.

אוהבת כתום ולהרגיש את הים בכל החושים, שונאת לפחד,
וירוק וצהוב וכמה אנשים מסויימים. יש לה זיכרון
מיוחד לריחות ואהבה גדולה למילים. קרוסלה מעלה בה
נוסטלגיות ונדנדות מעוררות בה חרדה. מחפשת שפיות,
ואת המוזיקה שתיגע לה עמוק בנשמה. מאמינה בהרבה
שטויות ובין היתר באנשים. במיוחד בכאלה שמתאמצים
מאוד להרוס את האמון שנתנה בהם, לקווץ ולזרוק את
רגשותיה ולרקוד עליהם הורה או כל ריקוד אחר. שונאת
לקבל החלטות, בעיקר את הלא נכונות שבהן. היתה רוצה
לשלוט בזמן, או לחיות לזמן מה חיים של מישהו אחר.
ובמקום שכזה בגוף שלישי זה פחות או יותר מה שיש לה
להגיד על עצמה.

לא לגמרי בטוחה שמצאה את הכשרון והמקוריות שבה, או
שאולי (כמו תמיד) מצאה ואיבדה יותר מדי פעמים. יתקבל
בברכה כל מי שמתנדב לעזור בחיפושים.


"צריחות שצרחתי נואשת, כואבת,
בשעות מצוקה ואובדן,
היו למחרוזת מילים מלבבת,
לספר שירי הלבן.

ניגלו חביונות לא גיליתי לריע,
נחשף החתום בי באש,
ואת תוגתו של הלב הכורע
יד כל במנוחה תמשש."
 
רחל




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כמיהה
את מכירה את כל התחושות האלה יותר מדי טוב כי הן כבר ייסרו
אותך כל כך הרבה פעמים, והפעם, לשם שינוי, מתחשק לך להיות בצד
השני, הנאהב.

את מסתכלת סביב ומגלה שאף אחת לא באמת מחכה לילדת היומולדת,
כולן מתחילות להזמין. רק מהדיבורים על האוכל נהיה לך תיאבון,
ומהתיאורים העסיסיים בא החשק.
אבל זה בסדר. את הרי יודעת כמה את טובה בדחיית סיפוקים.

כשנגמרו הבטריות בדיסקמן המנגינה היחידה שנשארה לה היא קולות
ניפוץ הגלים וצחוק ילדים ממרחק... כאן היא תצטרך למצוא דרך קצת
יותר יצירתית להתמודד עם נדודי השינה שלה...

פעם היו אומרים לה הרבה שיש לה עיניים יפות, כאלו שאפשר לבהות
בהן שעות, הכי ירוקות, הכי עמוקות בעולם, היא הייתה חושבת
לעצמה שמזל שלפחות דבר אחד יפה בה, כי כל השאר נראה לה כל כך
מכוער...

הייתי רוצה יום אחד להפגיש ביניכם. הייתי אומרת לו, "תכיר- זה
'באמת אתה' שסיפרתי לך עליו" ולך הייתי אומרת שזה הריק שלך.
שניכם כנראה הייתם מתבלבלים נורא ורק אותי זה היה משעשע.

אז מה קורה איתך?" זורקת עוד משפט אחד, ויודעת שאין למה לצפות.
כדי להתחמק היא עונה לי "כלום" ושתינו יודעות שכלום זה בעצם
הכל . מסתכלת לה בעיניים והיא מסיטה מבט, התקרבתי יותר מדי,
מפה כבר אין לאן.

גם אחרי כל כך הרבה פעמים שכמעט, אף פעם לא חשבתי שזה יכול
לקרות. שיום אחד פשוט ימאס לה והיא תלך, תשאיר הכול ככה -
פתוח.

אני קמה ומתנערת ממגע היד הרכה שלה.
"אתם חייבים להפסיק. אני מתכוונת להתלונן על כולכם. זה שהתינוק
שלי מיוחד לא אומר שלא מגיע לנו לחיות כמו כולם. בלי פחד
וחרדות."
קמתי והלכתי הביתה. ומאז אני כאן.


לרשימת יצירות השירה החדשות
איך שאהבה הופכת לפצע פתוח
אם לא מטפלים בה היטב
הזכרונות חולפים עם הרוח
ומותירים צלקות של כאב.

להיות אני ולהיות שרוטה
להסתובב וליפול, להיות בלי מסיכה

דברים שאומרים רק בלילה, וביום לא מעיזים לומר
ואחרי כזה מין לילה, מעניין איך יראה המחר...

ילדה קטנה בשמלה לבנה אוהבת את כולם.
שום דבר לא יפריע לה לכבוש את העולם.

להיות תלויה על חבל שעומד לחנוק
לרצות תמיד את מה שרחוק
מתי תלמדי כבר?
ותראי לפעמים שכדאי
להתפשר על פחות טוב, אולי...

אלגיה
זמן, ילדה של אף אחד.
לא טובה ולא רעה
לפעמים בעייתית קצת.
או מאבדת קצת תחושה.

מאחורי מסך עשן
ירח נעלם
ואת יושבת לבד,
מקשיבה.
יללה של כלב
שריקת הרוחות
קולות של הלילה, שגרה.

כשנמאס כבר לחשוב
ולא נותר על מה
והלילות והימים דומים
מייאשים
אני רוצה אותך

ילדה תמה, חכי, לאן את רצה?
הסקרנות הזו שלך היא רעל לנשמה
אל תחפשי ת'חלומות שלך מעבר לרקיע
הרי בכל מקום אליו תלכי מישהו כבר היה

יום אחד
תפקחי את עינייך
את שתיהן, לרווחה
ותעמדי נדהמת
לגלות
שכלום לא השתנה
והכל השתנה

אין בי מספיק תסכול להוציא על הנייר
אין בי מספיק אנושיות שתעורר הזדהות עמוקה
אין בי מספיק רגש כדי לגרום לעיניים לדמוע
אני לא מספיק עצובה...

מזוכיזם מעוות וקצת סדיסטי לפעמים...

שואה
ושפתיים דקיקות
כמעט בלתי נראות

ועיניים כבויות
שמתות לחיות

כשדברים נשברים
לפעמים זה נעים
כשהם מתנפצים
לרסיסים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הכל כל-כך אני עד שזה מעורר בי בחילה.
אותו פרפקציוניזם ואותה עצלנות שיגרמו לי תמיד להשאיר את
הדברים לא מושלמים, כשאני לגמרי לא מרוצה, וללכת...

לפני שבוע או שבועיים הייתי בראיון משעמם נורא לאחד
מהפרוייקטים הפלצניים האלה לנוער. כדי לשמור על הריכוז התחלתי
לשחק מתחת לשולחן עם איזה שדכן סיכות שהיה שם. מחשבה מטורפת
עלתה לי לראש - מה יקרה אם אני אשדך לעצמי עכשיו את הציפורן?
ניסיתי.




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
אם יש דואר
אלקטרוני, למה
שלא יהיה גם
נזיר אלקטרוני.
למה? דואר יותר
חשוב מנזיר?!


הנזיר האלקטרוני
מנסה להוכיח את
חיוניותו


תרומה לבמה





יוצר מס' 32384. בבמה מאז 17/3/04 20:04

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להולי סיקרט
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה