|
..."חשבתי בלב לפתוח
כרך שירים - כרך ב'.
שירים קצת שמחים,
את העצב לשכוח
חרוזים וחיוכים כל העת."
(אני , ספט' 2003)
אז זהו, שלא יוצא...
אני כותבת בעיקר כשכואב ,
או כשאני במצב 'כפית' קליני
(וגם אז זה תמיד נשמע רציני )
תומכת בכל אמצעי הביטוי העצמי
ובינינו - אני בכלל מציירת...
(אולי יום אחד אני אוסיף איזה ויז'ואל לרזומה
הבמתי)
תקראו, תמליצו, או שלא
הבחירה חופשית...
ובכל מקרה, תמשיכו ליצור!
שלכם,
חולמת בצבע מלא
אלומת אור זערורית
נצנצה על רצפת היער.
|
את שיריי
אני סורגת
מצמר של דמעות.
|
דברים של בין לבין, שהייתי צריכה לכתוב לעצמי.
הבין של לצחוק לבין ה-לבכות.
הבין התלהבות לפחד ושיתוק.
הבין מתוך להבין - את עצמך ומה אתה.
מה אתה שווה?
|
רקדי בדואט עם
מפתח של סול,
צלילים עגולים
מרצדים בסגול
|
אז כעסתי.
על עצמי. עליך.
ששיתפת פעולה
בנחמדות שלך.
עד שהבנת,
וטלטלת את עצמך
אל המציאות.
|
ביקשתי לי אחד
ולבחירה יצאו שניים.
|
מחוג השניות דוחף את השמש לזרוח,
מזרז אותה להאיר את היום על שאריות ההגדרה
העצמית שלי, הזרועות על הרצפה.
|
מדפדפת נחרצות לגמוע עוד חרוז
הכתב לא קריא
(סימן לדחף חפוז )
|
אדם מאוהב משלה עצמו שהוא עף
עם מבט חטוף של אותו מוטב
|
נתפסת בגלגול ולצחוק
אין עוד די
הגבול כבר חלף,
רוח שטות -
מספיק, די!
|
|
|
הטעות שלכם היתה
בזה שהרגתם אותם
בעצמכם. אם
הייתם אומרים
להם למצוץ לכם,
מעצמם הם היו
מתאבדים.
החבר של שלי
מסביר לאדולף
איפה הם טעו. |
|
