|
היא עומדת ובוהה בגשם האטלנטי
מקיש בחלון שלנו בלי הפסקה
כל הדרך מפורטוגל עכשיו ברחוב שלנו
מצמידה את האף לשמשה ולא מפסיקה לבכות
אתה לא אוהב אותי יותר
היא אומרת יותר
היא אומרת ומפנה אלי את הגב
רק בשביל לקבל חיבוק
רק בשביל לקבל חיבוק
אל תהיה אדיש אליי תפסיק להיות כ"כ חכם
זקוקה לך עכשיו אוהבת אותך
הגשם ממשיך ולא איכפת לא מכלום
הוא לא מפה והוא מכה כמו משוגע
אני אוהב אותך יותר
את יודעת יותר
תתקרבי אליי עכשיו
רק בשביל לקבל חיבוק
רק בשביל לקבל חיבוק
היא כבר הייתה רגילה לכך שהעולם מתאכזר אליה בצורה כזאת.
האירוניה תמיד אפפה אותה
כמו היום.. היום היחיד השבוע שירד גשם ודווקא היום נשארה
המטרייה האדומה שלה על השולחן בסלון.
|
נכון, יש לה גוף מדהים. ונכון, העיניים שלה יכולות להטביע
אותך. ונכון, החיוך שלה שווה מליון דולר... אההההם סליחה,
תיקון טעות, מליארד דולר. היא מדהימה. כל אחד שרואה אותה
מתאהב. אמנם התאהבות שיטחית... אבל בכל זאת מתאהב. יש לה
מחזרים שאי אפשר כבר לספור.
|
מנסה לפרוץ החוצה,
רק כדי לנשום אותך מעט,
רק כדי להושיט את היד ולגעת לך בלב.
|
שטה בתוך החושך הפרטי שלי
יוצרת את אותו חור שחור מוכר
ששואב גם אותך
|
הוא ייקח את הדרך שלו,
את, את הדרך שלך.
ואני אנפנף לשלום,
ודמעה מלוחה תנקה לי את הלחי.
|
מלנוכליה שלי...
כבר התגעגעתי.
|
וכשהכאב ייבער בך,
כשתייחלי אל הקץ
אני אשב ואביט בך
ואייחל אל הקץ בשבילך...
|
האמת היא שכבר די הרבה זמן שאני עייפה
אולי כבר הגיע הזמן לישון
|
מחכה עם תמימות בעיניה
בציפייה היא יושבת
אבל אתה לעולם לא תבוא
ולעולם לא תקיים
|
כשהלב נשבר
ואלפי רסיסים קטנים של אהבה מתפזרים
כשהמלאכים בוכים על אהבה שנגמרה
כשהשמיים מקוננים על הסוף
|
אני שונאת את חוסר הרגש שלך,
שונאת את השבריריות החזקה שלך,
את העומק הרדוד שלך.
|
אתה יושב שם ומסתכל עליי...
מתייסר כי אתה לא מבין מה עובר עליי. אתה יודע שיש משהו...
משהו שאני לא מספרת... וזה כואב לך, אני רואה שזה כואב לך...
אבל המילים האלו... מילים שאני מפחדת להגיד לך...
מילים שייפגעו בך... וזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה...
|
אני רוצה לגרום לך לבכות כי אני יודעת שלא בכית מאז שהיית
ילד.
אני רוצה לעורר אצלך משהו. אני רוצה להיות משמעותית בעיניך.
|
מה הלב שלך אומר?
בכל פעם שאתה הולך לישון, מה הוא אומר?
|
הם יגידו שהייתי בנאדם טוב, שעזרתי לכולם, שכולם תמיד אהבו
אותי.
הם יגידו שאני אחסר לכולם. אולי הם אפילו יבכו טיפה ויגידו שהם
לעולם ישכחו אותי.
אבל אז אחרי שבוע או שבועיים כשהדמעות כבר יתייבשו וההלם
יעבור, הם כן ישכחו.
|
מעניין אם תחזור לכתוב, ואם כן, מעניין אם תכתוב עלי.
אתה חושב עלי לפעמים?!
אני לא יודעת כמה דמעות שפכתי עליך, או את כמות הכאב שכאבתי
בגללך. למענך.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"הלעיטיני נא מן
הכתום הכתום
הזה"
עשיו ליעקב
בגרסת במה |
|
