|
..."אני מביטה עליו ונצבט לי הלב וכבר נמחצת לי היד, אני
מעבירה את ידי השנייה בשערותיו והיא נעקצת כמו נגעה בסבך
קוצים.
אני מחבקת אותו ועוברות בי צמרמורות, הוא כזה קטן וכל-כך לוחץ
על לבי..."
|
"...אנשים נוסעים להודו לחפש את התשובות שלהם, מרעיבים את עצמם
במשך ימים, לא מדברים במשך חודשים, לובשים חלוקים צבעוניים,
מגלחים את הראש, בוכים.
אנשים קופצים מהרים כשחבל בודד שומר על נפשם, מטפסים על גבהים
שאיש לא תאר לעצמו שקיימים בכלל, גבהים כאלה שבהם האו
|
לפני זמן מה גיליתי משהו "מוזר",
זה היה ביום רגיל ולא רגיל, אבל כזה שלא מאמינים אולי שיקרה
בו
משהו חדש ומשמעותי...
|
אני בשקט,
מחכה לסימן.
אני יושבת,
חולף לו הזמן.
|
"הקשר הישראלי" בתאילנד,
"הבית של יפתח" בדרום-אמריקה, "הבית של יעל"
אחי,
זה הכי ישראלי!
|
אנשים לא יודעים כלום על עצמם, הם גם לא יודעים כלום על אנשים
אחרים, בו בזמן הם יודעים הכל.
|
הוא רק משגיח על הדגים, מלטף את הצדפים, מנשק לאלמוגים ומסתיר
את המדוזות הבלתי נראות.
הוא רק נותן לנו השראה לכתוב שורות ולחלום.
הוא רק ים.
|
היום אני בוחרת להתעצב,
אני בוחרת לכאוב.
אני בוחרת לבחור את דמעותיי.
|
פתאום
נגדע
בם,
פרח אחד לא שרד.
|
|
|
יואב- את
הטורבו!
האמא שלו ביום
חרמני סתם |
|
