|
מילים אף פעם לא יניעו אותי מהחלטה שכזו, רק אור ונוף, אבל אל
תגלו להנרי.
|
don't feel the comfort
Of a good tidy nest
|
כך פשוט
הייתי לי
ולא היית
אורי
|
לילה לילה
בינות צמרות
יש בתים קטנים
|
איפה אני, לאן הגעתי? אוטובוסים של אגד ודן מתערבבים ביניהם
להכלאות היברידיות,
אני בירושלים או תל-אביב?
|
זהו זה, כל החו"לניקיות חוזרות
עם הרבה הילה מסביבן
אהובות ומקרינות את עצמן
שמן הולך לפניהן, לא צריכה לפגוש אותן
|
לפנים משורת הדין היינו נוהגים לנפוש על כיסאות מפוספסים
|
ובינתיים, רק לחכות נותר,
'נולדתי פה ואמות פה בניגוד לרצוני' בוב דילן לוחש בפינת
רחוב,
אגלי הטל הרעננים שבשערו עוד מתרעמים ומחפשים את קרן האור
המפלחת
|
כמה נעים להיות כמו סדין
שמורם אל על
ומורד ברכות
|
קראתי בכמה שירים
ודמותך עלתה לנגד עיני
במתיקות שכזו
|
בשמים שלה לא היה אב
בשמים שלה לא היה אב
בשמים שלנו אין אב דליה
ולא יהיה
|
זו לא את זה אני ובעיקר במבצר
|
עדנה קטנה
לקחתי את האוטו ב-06:00 בבוקר
|
אימי היפה כמה נזק גרמת
שלא הולדת אותי באיזו ארץ זרה
לתוך מפלים מפצפצים ושוצפים
|
כעת זקנתי,
ישובה בביתי, חתול קל שאת שמו לא אזכור
מתחכך ברגלי
|
יש אותך יושב ממול, לפעמים מתגלה כמנומש וחמוד.
לפעמים מפתיע בחביבות שלך ושל פניך,
ולפעמים כציפור חוששת, כמעט נשבר.
אבל בוודאי שיש בך אבירות מסויימת,
ויכולת התפעמות גם, וחוכמה לא בתולית,
ואולי אתה תרצה להתפעם פעם ממני, מגופי הבתולי,
ומשפתי שירדו לשק
|
נואש הניסיון להושיט אליך יד רק כדי לומר שחומת מסתורין סביבך
ואי אפשר לי להושיט יד אף פעם.
מעורר פלצות רצוני להפוך אותך ליצירת אמנות; לצקת אותך לתבנית
פיוטית או לכלוא בציור כאילו אינך אנושי עוד.
|
הנה אני כותבת לך מכתב, מאהבי האנונימי והחד פעמי, מחטיף מבט,
מחניק פיהוק, שולח יד. אהובי החד פעמי, בדמויות רבות, אך
אנונימי כתמיד. נעדר פה ועיניים, נעדר מבט אחד או ייחודי, נוכח
ידיים ושפתיים ולשון וחום גוף. מחוסרת תחושה, מחוסרת התרופפות
של איברים,נוכחת מגע
|
בראשי עולות כמה מחשבות, לא מהורהרות אם כי תכליתיות לחלוטין.
הראשונה היא - עליי להוריד את הכביסה, השנייה - עלי להתחתן
בהקדם, והשלישית - יש לי גרד באצבע.
|
|
|
הטורף קילף
טרפו,
הקלפן טרף
קלפיו,
ואני טרפתי
נפשי
לדעת.
הקלפן שם נפשו
בכפו,
הטורף נותר
בגפו. |
|
