|
אין זו חמדנות לחיות כפי רצונך, כי אם הבקשה למות
כך.
אתה לוטש בי עיניך במבט קודר
המוכיח אותי ורוחי שובר
כיצד אני, אחותך לכאב
לא ראיתי בשקיעת ליבך הדואב
|
בעת שעות השחר המוקדמות
קרני אור בשחק נרקמות
מביטה אל הים הנשקף מחלוני
בו מדמיינת עיניך ומבטך העורגני
|
עוד ידעו כי אתה הוא האיש
שאל ביתי בושש לשוב
אולם, האם תוכל להרגיש -
מלאי אהבתי אליך, אהוב?
|
ושוב אני לבד, אך כעת מאושרת
אליך לא כותבת ולא מתקשרת
ואתה שוב מתחרט שממני הלכת
עוד תשכחני שוב... כפי שתמיד שכחת...
|
עת מסך ירד, אז עליי ויתרת
אני כאן לבד, אך בלבי נשארת
|
הנה הלילה יורד, נהיה מאוחר
עמו ירד לטמיון חלומי להיות מאושר
כעת אחזור שוב לאותו מקום בלהות
לאותם כאבים, זעקות ודמעות
|
על קברי יונח ורד שחור
ועליו יכתב "מחכה שתחזור"
|
עכשיו רק לבד
והבוקר קודר
רק נושבות הרוחות
ועוד עלה נושר
|
אל מותו צעד ולא ידע
כי סיים את שירות החיים
|
שמרי על עצמך למעני, יקירה
כי אין חשוב לי יותר משלומך
יבוא עוד יום בו אחפשך, יקירה
אחפשך, ואדרוש קרבתך
|
הבטחת שתחזור אל בין זרועותיי
לא שוכב בארון המונח לרגליי!
הבטחת שחיוך שוב יזרח על פניי
כעת רק דמעה נוצצת זולגת מעיניי
|
I cannot be an angel
And I won't have wings to fly
'cause long ago you promised me
angels cannot die
|
With every breath I take
I try to hold you closer
And you know every smile I fake
Cause without you it's getting colder
|
Now memories cover my soul
My heart is about to cry
I can't feel anything at all
My love is willing to die
|
I am no longer myself
I'm the figure you wanted to see
I've lost my own shade
I am the ghost you made me be
|
חייו בשמו קוראים
הוא ממולם עוצר מלכת
בוחר הוא לנשור מאותם החיים
אינו מחכה לשלכת
|
ואתה אינך יודע
נבוך אתה בראותי
בעיניך עודך משווע
לא יכול לפרוץ מבטי
|
אמי היקרה, זהו המכתב האחרון אותו כתבתי
רציתי לבקש סליחתך אם אותך לעיתים אכזבתי
|
יחד נלחם גב אל גב
יחד נחווה את החיים במלואם
יחד כנגד סיכויי המצב
יחד כנגד כולם
|
מילותיך מאליהן בוקעות מגרוני
מתישות, נואשות, גומעות את אוני
|
הנח לי למחות את דמעותיי מעל פניך
פן תותיר ליבי קר, פן אכסוף אל עפר
הנח לי לראות את כאבי בעיניך
כי בלכתך לא אשאר, לא יוותר דבר
|
הנח לי להישמט מבין אצבעותיך
המנסות להיאחז בדקה זו
פן תותיר רק אובדן
פן תחלוף לעולם
|
הן רחום אתה, רופא כל מכאוב
כל מקרה הוא ממך לרע ולטוב
ולמען כל נפש ישראל אחר שמך תעקוב
אנא הראינו דרכך, למדנו לאהוב.
|
תקוותיי חדלתי לתלות
קמל ליבי, כלו הדמעות.
|
נזכרת בקולך המרגיע והמתוק
נשמע כל כך קרוב, נראה כל כך רחוק...
|
לא חיוכך, אהובתי, הוא הים
אשר ישא על פניו את אושרך
כי יגאה עצבך במושלם
ובנחשול ימחה אדוותך
|
ומעולמי זה
אפרד בנחת
ואותיר לב חלול
ונשמה מפויחת.
|
מאבד את ההיאחזות בחיים
מבעד שרידי החיוך השבור
עוד יום, עוד דקה נצחיים
משמר זוועה בתוך לב סגור
|
אני יודעת כיצד תראה, גם כשלא ידועות לי פניך
יודעת כי ברגע ניפגש, לא אחסיר מחשבה עליך
|
אדווה רכה כמשי שמלה
זיכרונות נושאת אל חופת אשליה
עת מגיעה היא לחוף מבטחים
מאבדת היא כל הוויה
|
ממעמקי דמעות
בעת הלב נסדק
פורצים הכוחות
הייאוש נמחק
|
אמנם זה הסוף, אך גם רק התחלה
להמשיך לחיות, ולבקש מחילה
ועוד אזכור פניך אשר חתמת שם
ואת המשך הסוף שלא נגמר לעולם.
|
צועדים על חוף הים. אני נוגעת בגל המשתבר על החוף ומתפוגג
לאיטו. המים מזמינים אותי אליהם, להיסחף עמם אל הנצח, לשקוע
עמוק. מגעם כקטיפה, חמימים ומרגיעים.
|
התקריב חייך למען כלום? התסכין לבלות במחיצת מסכה אשר מאחוריה
קיים רק צל? התוכל לשנוא עצמך כ"כ עד כי תוותר על חייך למען
דבר לא קיים?
|
אמרי לי יקירה, מדוע לא למדת מעולם לקבל אותי? כמו שאני. פשוט,
מזומן ומוכן בשבילך. מחכה אני, במשך זמן כה רב, מחכה רק לרגע
בו תבחרי בי, תבחרי בי מבלי לשוב בך, מבלי להטיל ספק בהחלטתך.
רק בחרי בי. נועדתי לך, הלא תביני?
|
באפלה זו, מלאך המוות מחולל תחת ירח מלא. קצב תנועותיו מכתיב
את נשימותיי האחרונות, הכבדות. הכבדות כעול משא נפשי.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
מי אמר שכל
הכושים אותו
דבר? הנה, אתמול
ראיתי אחד עם
צלקת בלחי שמאל. |
|
