[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
משקפי-שמש



לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אני מודה, גם אני לא יודע מה יהיה איתי בסוף, אבל אני מקווה
שאני אמצא את עצמי במצב שפוי יותר מהמצב העכשווי שלי, תקוע
כ'דוס', כשאני לא.

שלום, אני דני, והיום אני יוצא לטיול מאוד מיוחד! אבל... נראה
לי שכדאי שאתחיל מההתחלה:

"פודינג! לכי ממני. בעצם, ממילא אבא שלי מקפיץ אותי ברכב, ככה
שאת לא תוכלי להזדנב אחריי לבית ספר", אמרה שי לפודינג, ונישקה
אותה על פרוותה הבוהקת, הלבנה.

הומור
הוי, שוב הילד הזה לא מוכן לישון! מה עושים אתו, לכל הרוחות?!
נספר לו סיפור אולי? כבר סיפרתי לו את כל הספרים שיש כאן בבית
הזה, גם ניסיתי לשיר לו (כנראה שהוא לא אהב מה ששרתי לו... מה
ילד בגילו מבין במוזיקה?), ניסיתי לסחוט ממנו סיפורים מהגן עד
שיתעייף, והוא ל

הבחור היה בעל נפש רגישה,


לרשימת יצירות השירה החדשות
ייסורים
חברות בוכות, עיניים אדומות
את הידיד יותר הן לא רואות
הוא רחוק, שם בשחקים
הזיכרונות כאן נמחקים

צא ממני, הפסק לשלוט
צא ממני, ברח לך
צא ממני תפסיק לרצות
צא ממני, ולך לך

הכל קורה לנו מול העיניים
והגבול כבר מזמן עבר ת'שמיים
אין גבולות, אך הרוע קיים
וכבר אין רחמים על האדם

עכשיו - כשמגיע החושך -
אני צריכה את כל הלב!

לילה חשוך
יש גשם בחוץ
חשוך לי וקר
שיבוא בוקר כבר!

'זהו, עזבתי כל ניסיון איצה
קשה שם לחיות עם תחושת בעתה
את הדת ממנה היא בעטה
אליה אחזור בזמנה ובעיתה.'

מגיל ילדות, אולי יותר
לא רוצה עליהם לוותר

הייקו
מביטה מעלה

מביטה מעלה
בוהה בעבים שטים
בשמים. שם.

שיר ילדים
אולי הולך הוא כמו חילזון?

הומור
מנסה היא לברוח, אי שם לשדות
לא לראות מה כתוב כאן, בין המשבצות

כאב של כעס
כאב עצוב
כאב של כעס
נעלם הוא לבלי שוב

לא חושב שיוכל לעבור
אל חיים טובים, ולא בשחור
את הכאב יזרוק לבור
ואולי להיות חופשי כציפור?

לפעמים ההרגשה היא כמו אוגר
קטן חלש, נחבא בנסורת חתוכה
מפחד להתמודד מול העולם
עליו היא מגינה. נשאר בתוכה

כל גופך מתוק מאוד
את גורמת לי למעוד
כשאת קופצת בין רגליי
בואי, התקרבי אליי

לשחק איתך יותר
אנחנו לא נוכל לשוב

טיפות קטנטנות זולגות במורד
משקות בערגה את פניי
כמו חיכו להגיע אליי
אני לפתע מרגישה כל לבד

לילה רטוב עם קולות עמומים
לעבר העיר נורו קסאמים
עיר קטנה, מלאה ילדים
ילדים קטנים, מפוחדים.

הקסאמים לא יגיעו
זה רחוק להם מדי
הקסאמים לא... הם כבר כאן
מגיעים הם עד אלי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היום נכנסתי מיום עליז לתוך השחור הזה של המוות.




אנשים לא
מתבגרים
הם סתם נהיים
פראיירים




אחד שרוצה להשאר
ילד


תרומה לבמה





יוצר מס' 79108. בבמה מאז 24/10/07 18:51

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להודיה כהן
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה