[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הואנה ינזוגויאבה

אל היוצרים המעריכים את הואנה ינזוגויאבה
נולדתי ב1984
בת בכורה לזוג קיבוצניקים ובהתאמה כל הזדמנות שיש
חולצת נעליים.
אוהבת את "הבחוץ", לשבת עקום, בדרך כלל על הרגליים
אוהבת את השמש ומאוד את החורף אבל כשאני בפוך עם
הספל קפה שלי.
אוהבת אנשים.
קפאין.
מוזיקה.
ריח של שרוף, גשם ודלק.
ספגטי.
לרקוד.
החיה הנובחת שלי על 4.
שונאת בטלה, היא מביאה אותי למחשבות מהן אני מנסה
להמנע.
שונאת צביעות.
לא אוהבת לשמור טינה אבל לא תמיד סולחת.
כשאני מתאהבת אני מתחילה ללכת הלוך חזור כש"המזיק"
בצד השני של הטלפון, גם אם אני מכחישה...

כשאני עצובה הדברים הכי קטנים ומטומטמים מעודדים
אותי, אבל גם כל דבר קטן מוריד אותי.
כשאני מוטרדת אני הולכת לישון.
אני נגד להרים ידיים אבל גם לא להכנס בקיר.
רציתי יותר מפעם אחת למות אבל הרבה יותר לחיות.

גם אני "פליטת במה" שחזרה.. השארתי גם יצירות ישנות
לא ברור אם מטעמי נוסטלגיה למיניהן או אולי כדי
לפרוס מגוון ולראות שינוי.. בכל אופן, ממליצה מאוד
למיין ע"פ זמן פרסום ולדלג בלי רגשות אשמה על יצירות
ישנות.

לרוב כותבת מכאב, מקבלת השראה מאירועים אמיתיים אבל
הדימיון עושה נפלאות ואת רוב העבודה. מוזמנים
להתרשם, להעיר או להאיר, הכל יתקבל בברכה...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
העין שלי קלטה את התמונה, הורתה ללב שלי להחסיר פעימה והלב
המסכן שרק רצה לברוח ביקש יפה מהראש לשנות כיוון ומהרגליים
ולתפוס תאוצה, המוח פירגן והנוירונים החלו בפעילות מוגברת.

אהבה
שכבתי שם, מוצפת רגשות שונים, מאוכזבת, שמחה, עצובה, אבל יותר
מהכל מבולבלת... ואז הוא נגע בי, ידו לקחה את ידי ולא הרפתה.
לא ידעתי מה לעשות, לא רציתי לקוות שוב ולהתאכזב, גם ככה כבר
הייתי שבורה.

געגוע
ואכן דוקטור אביטל ניגש ישר לעניין כשניגש אליי.
"נירית"
עוד לא הספקתי לעכל... אז הוא יודע את השם שלי...
"מה את חושבת? אולי נצא ביחד? הוא היה מאוד בטוח בעצמו, לא
היסס, לא גימגם, סימן מטרה והלך בעקבותיה. רק מעולם לא תארתי
לעצמי שאני אהיה המטרה...

זכרונות
אני חוזרת למציאות. נדב כבר עליי. מתנפל עליי בצורה הכי ברברית
שיש. נראה שהוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ועכשיו אין שום דבר
שיעמוד בדרכו.
המטרה מקדשת את האמצעים אני משננת לעצמי. המטרה - לאטום את
הלב, האמצעים - נדב. מחשבה כל כך קרה ואנוכית. יופי, אני בדרך
למקום

חלום
כך הגואל יעבור אחד אחד. יהיו שיתמוטטו על הקבר בדמעות ובחרטה
ויהיו אלו שיעמדו כאבנים כי גם כאן ביום הדין האגו שלהם יישאר
נפוח. אך כך או אחרת האמת תצא לאור, וכעת הם לא יוכלו לברוח
יותר.

ייסורים
"בבקשה תברחו כל עוד אתם יכולים, בסוף הם יתפסו את כולנו."
"לא" גער בה שלמה שנית בעודו בוכה ומתחנן. "בבקשה, נסי,
בשבילי... בבקשה... אני אוהב אותך".
לשמע מילים אלו פרפרים מילאו את ליבה של הלנה וכאילו הצמיחו לה
כנפיים, כמו מלאך היא עפה מעל לגדר.

זכרונות
. הייתי פשוט מאושרת, רציתי לעלות על צוק כמו זה שיש במלך
האריות ולצעוק כמו לאונרדו דיקפריו בטיטניק. העולם שלי כבר לא
היה שחור אלא לבן זוהר, בלי שום כתם עליו.

זכרונות
הוא יושב מולי, לוגם כוס מיץ תפוזים, ונתקע באמצע משפטים כשהוא
בוהה בי בצורה הכי בוטה ויפה שאי פעם בהו בי. אני מסמיקה,
אפילו שהלחיים שלי מעולם לא ידעו לשנות את צבען. הוא צובט לי
את הלחי ואומר "איזה עיניים, איזה עיניים". אני מחייכת, מנסה
לא להסגיר את עצמי בפ


לרשימת יצירות השירה החדשות
ייסורים
Beauty like this is rarely seen.
Her heart, so pure
her eyes coloured shiny black.

אכזבה
You breathe
A 1000 little daisies blossom

שואה
ליבו פועם.
כל דפיקה מהדהדת בגופו כמו עוד ירייה, צעקה, זעקה ואז...השקט.
השקט שכל כך שנא...

אכזבה
כל דפיקה של ליבי צועקת החוצה את שמך
כל נשימה שלי נושמת את מהותך
אתה אוכל אותי מבפנים אט, אט, אתה נוגס ונוגס

עצב
באותו יום אפל וקודר חרטתי את שמך על ליבי,
באותיות ברורות וחזקות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ביקורתי
אנחנו מדברים בשפה שונה, היא ואני. הכל מתורגם לחומר והכל
מתועד לפרטי פרטים באופן מחריד, כמה נתנה, למי, מה העלות ומה
התמורה המתבקשת... אבל לי אין מה להציע לה בשפה הזו משום
שהלקסיקון שלה לא מבין, לא מתרגם ולא מכמת את משמעות המילה
אוטנטיות לחומר שווה ערך.

אהבה נכזבת
בשעות הקרובות הוא, אי שם מעבר לים, מגיע הביתה מיום עבודה
מתיש, מוצא דואר אלקטרוני, קורא מכתב, מחייך, אולי קצת צוחק,
מתגעגע, מתרגש, הלב דופק חזק יותר ויותר בציפייה לתשובה
ולבסוף... מתרסק. מנסה להגיד לעצמו שלא נורא, שיש עוד בחורות,
שאולי עוד אשנה את דעתי...




תנו לי
מיקרופון, כי
אני הסלוגן-מן,
בבמה החדשה מקפץ
ומאונן, תביא
יוצר- אני אקח,
בועז רימר
התותח, מאשר
הסלוגנין- הוא
מגניב והוא
אנין,
בוא לצ'ט אני
כבר שם, הבמה
היא העולם, האתר
מכיל תכנים לא
הולמים ולא
הוגנים, נזקים
שייגרמו לכל מי
שייחשף- ההנהלה
לא אחראית
ומצידנו תישרף.




קומיצה בראפ
מתחנף מטיף
ומטומטם כאחד.


תרומה לבמה





יוצר מס' 6627. בבמה מאז 4/10/01 15:08

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להואנה ינזוגויאבה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה