|
נולדתי ב1984
בת בכורה לזוג קיבוצניקים ובהתאמה כל הזדמנות שיש
חולצת נעליים.
אוהבת את "הבחוץ", לשבת עקום, בדרך כלל על הרגליים
אוהבת את השמש ומאוד את החורף אבל כשאני בפוך עם
הספל קפה שלי.
אוהבת אנשים.
קפאין.
מוזיקה.
ריח של שרוף, גשם ודלק.
ספגטי.
לרקוד.
החיה הנובחת שלי על 4.
שונאת בטלה, היא מביאה אותי למחשבות מהן אני מנסה
להמנע.
שונאת צביעות.
לא אוהבת לשמור טינה אבל לא תמיד סולחת.
כשאני מתאהבת אני מתחילה ללכת הלוך חזור כש"המזיק"
בצד השני של הטלפון, גם אם אני מכחישה...
כשאני עצובה הדברים הכי קטנים ומטומטמים מעודדים
אותי, אבל גם כל דבר קטן מוריד אותי.
כשאני מוטרדת אני הולכת לישון.
אני נגד להרים ידיים אבל גם לא להכנס בקיר.
רציתי יותר מפעם אחת למות אבל הרבה יותר לחיות.
גם אני "פליטת במה" שחזרה.. השארתי גם יצירות ישנות
לא ברור אם מטעמי נוסטלגיה למיניהן או אולי כדי
לפרוס מגוון ולראות שינוי.. בכל אופן, ממליצה מאוד
למיין ע"פ זמן פרסום ולדלג בלי רגשות אשמה על יצירות
ישנות.
לרוב כותבת מכאב, מקבלת השראה מאירועים אמיתיים אבל
הדימיון עושה נפלאות ואת רוב העבודה. מוזמנים
להתרשם, להעיר או להאיר, הכל יתקבל בברכה...
העין שלי קלטה את התמונה, הורתה ללב שלי להחסיר פעימה והלב
המסכן שרק רצה לברוח ביקש יפה מהראש לשנות כיוון ומהרגליים
ולתפוס תאוצה, המוח פירגן והנוירונים החלו בפעילות מוגברת.
|
שכבתי שם, מוצפת רגשות שונים, מאוכזבת, שמחה, עצובה, אבל יותר
מהכל מבולבלת... ואז הוא נגע בי, ידו לקחה את ידי ולא הרפתה.
לא ידעתי מה לעשות, לא רציתי לקוות שוב ולהתאכזב, גם ככה כבר
הייתי שבורה.
|
ואכן דוקטור אביטל ניגש ישר לעניין כשניגש אליי.
"נירית"
עוד לא הספקתי לעכל... אז הוא יודע את השם שלי...
"מה את חושבת? אולי נצא ביחד? הוא היה מאוד בטוח בעצמו, לא
היסס, לא גימגם, סימן מטרה והלך בעקבותיה. רק מעולם לא תארתי
לעצמי שאני אהיה המטרה...
|
אני חוזרת למציאות. נדב כבר עליי. מתנפל עליי בצורה הכי ברברית
שיש. נראה שהוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ועכשיו אין שום דבר
שיעמוד בדרכו.
המטרה מקדשת את האמצעים אני משננת לעצמי. המטרה - לאטום את
הלב, האמצעים - נדב. מחשבה כל כך קרה ואנוכית. יופי, אני בדרך
למקום
|
כך הגואל יעבור אחד אחד. יהיו שיתמוטטו על הקבר בדמעות ובחרטה
ויהיו אלו שיעמדו כאבנים כי גם כאן ביום הדין האגו שלהם יישאר
נפוח. אך כך או אחרת האמת תצא לאור, וכעת הם לא יוכלו לברוח
יותר.
|
"בבקשה תברחו כל עוד אתם יכולים, בסוף הם יתפסו את כולנו."
"לא" גער בה שלמה שנית בעודו בוכה ומתחנן. "בבקשה, נסי,
בשבילי... בבקשה... אני אוהב אותך".
לשמע מילים אלו פרפרים מילאו את ליבה של הלנה וכאילו הצמיחו לה
כנפיים, כמו מלאך היא עפה מעל לגדר.
|
. הייתי פשוט מאושרת, רציתי לעלות על צוק כמו זה שיש במלך
האריות ולצעוק כמו לאונרדו דיקפריו בטיטניק. העולם שלי כבר לא
היה שחור אלא לבן זוהר, בלי שום כתם עליו.
|
הוא יושב מולי, לוגם כוס מיץ תפוזים, ונתקע באמצע משפטים כשהוא
בוהה בי בצורה הכי בוטה ויפה שאי פעם בהו בי. אני מסמיקה,
אפילו שהלחיים שלי מעולם לא ידעו לשנות את צבען. הוא צובט לי
את הלחי ואומר "איזה עיניים, איזה עיניים". אני מחייכת, מנסה
לא להסגיר את עצמי בפ
|
Beauty like this is rarely seen.
Her heart, so pure
her eyes coloured shiny black.
|
You breathe
A 1000 little daisies blossom
|
ליבו פועם.
כל דפיקה מהדהדת בגופו כמו עוד ירייה, צעקה, זעקה ואז...השקט.
השקט שכל כך שנא...
|
כל דפיקה של ליבי צועקת החוצה את שמך
כל נשימה שלי נושמת את מהותך
אתה אוכל אותי מבפנים אט, אט, אתה נוגס ונוגס
|
באותו יום אפל וקודר חרטתי את שמך על ליבי,
באותיות ברורות וחזקות
|
אנחנו מדברים בשפה שונה, היא ואני. הכל מתורגם לחומר והכל
מתועד לפרטי פרטים באופן מחריד, כמה נתנה, למי, מה העלות ומה
התמורה המתבקשת... אבל לי אין מה להציע לה בשפה הזו משום
שהלקסיקון שלה לא מבין, לא מתרגם ולא מכמת את משמעות המילה
אוטנטיות לחומר שווה ערך.
|
בשעות הקרובות הוא, אי שם מעבר לים, מגיע הביתה מיום עבודה
מתיש, מוצא דואר אלקטרוני, קורא מכתב, מחייך, אולי קצת צוחק,
מתגעגע, מתרגש, הלב דופק חזק יותר ויותר בציפייה לתשובה
ולבסוף... מתרסק. מנסה להגיד לעצמו שלא נורא, שיש עוד בחורות,
שאולי עוד אשנה את דעתי...
|
|
|
ידעתם ש"וו בו
חוואי שוו האן
יו" זה "אני לא
יודע לדבר
סינית" בסינית?
קומיצה חוקר
תרבויות זרות. |
|
