|
החום היה ללא נשוא. גופי הלאה נע הנה והנה בין הגופות הדחוקים
רפויים כל שהוא. חשתי בחמימות מגעילה.
|
אל תברח מפני אל בגרות לא מובנת
עוד זמניך לפניך.
לאט בחר הדרך.
יד הושט -
אני אמא.
|
רקפנית בורוד
כלנית שסמקה
חרציות צחקו בצהב.
|
מבלי שנשאל אמר דעתו;
חתם נביעה לא שלו.
אבני חלמיש אבניו
חלקות כחלקת לשונו,
קרות כזיבת עפרונו וכתביו.
|
אולי גם תפגוש
בחיוך האבוד
בין סלט לסלט וכוס בירה...
|
אל תעור לי נגבי
אל תיקץ נערי
השאר בתום עלומיך.
אהבתי ערום חולותיך.
|
כשיש יום הולדת
אנחנו לפעמים חושבים אחרת.
גם כשאביב מתנצל
יש לנו יום הולדת.
|
ילדה של פרחים
לבלוב של צהרי היום
ילדה מתפקחת
בעיניים גדולות
שואלות.
|
מזל שמישהו עושה שימוש
במספרים. בכל פעם
שכנפיים מבקשות לעוף
גוזם את הנוצות.
|
רק לב מרגיש
יכול להגיד בלי לומר
להקפיא רגעים
של
|
להיות אם פרושו לתת חיים
לא לחדול
לאהוב, להבין
גם לסבול
|
כך ביום חול אחד
גברו האורות בחלונות חדרי
פעמי לבי שרו להם שיר של אור
מדוע זה פתאום
דרכי אמרה לי שהיית לי שוב
תמרור של אין חזור
|
יוצר הבריאה:
מאמין המבקש את חסדו
יציר בן כלאיים תוצר תפילתו:
|
קמל יופיך.
חרושות קמטים פניך
כשדה מבוקע.
כל קמט, מענית בשדה הטרשים של חייך
|
טיילתי בין הקולבים
שמלה ומכנס
לי החזירו מבט מלוכסן.
|
פגשתי:
שלט של כלום
אבן בחום
גדר מפוייחת
שרידים של מקלחת
חייל עם רובה
תועה ותוהה.
|
לו היה לי שער ארוך וגולש, לו היו לי עיניים מבריקות, לו הייתה
גזרתי מפתה גברים להפשיטני, אולי יכולת לאהוב?
|
|
|
