|
"... כי סערת אלי
לנצח אנגנך
שווא אציב חומה
שווא אצור דלתיים..."
(נתן אלתרמן)
לא אוהבת את המקומות האלו ולא רוצה לבקר בהם בעתיד
לא עוד להיפגע... אני שומרת על עצמי מכל משמר
צבא ההגנה לנפש עושה פטרולים סביב הלב שלי
מפחיד לי
|
כן, זה כואב. כן, אני מתגעגעת. כן, זה שורף לי עכשיו בחזה,
בבטן.
כן, הייתי רוצה לחבק אותך חזק ולגרום לזה להצליח... כן ולא.
אני עצובה.
|
אם זה כך אז אנחנו שונות לגמרי, אני והמוזה. כי אני לא... אני
פוחדת...
ואם אנחנו שונות אז שתעבור דירה ממני פנימה, שתלך ותגור לה
במקום אחר. אני לא רוצה אותה בפנים, אני לא רוצה לבד...
|
הגלים הופכים לסיכות
ודוקר לי בפנים
והדם הדם מטפס במעלה הגוף שלי
מחמם ומרתיח
אני יכולה לחוש אותו בלחיים... חם לי
והלב שלי דופק ואני פוחדת
|
אני רוצה לצרוח בקול, רוצה לספר לכולם שהצלחת. הצלחת להזיז
אצלי משהו.
כן, משהו שהיה קבור כבר שנים. משהו כל כך ראשוני.
אבל אני כל כך פוחדת. לא רוצה לחשוף, לא רוצה להישאב עוד פעם
אל תוך התחושות שלי.
לא רוצה עלבונות לא רגישות.
רוצה פלדה קרירה במקום לב.
|
ואני רוצה למשוך עוד ... ועוד עד שהדף יכיל את כל כולי
שיספוג את כל מכסת העצב וישחרר אותי
אבל... המילים הנכונות כלואות
בלתי ניתנות לשחרור וכבדות...
כל כך כבדות
|
ועוד פעם הכואב הזה בבטן
כמו ציר... ונמאס לי כבר
והנה צמחה לה עוד חומת מגן קטנה
נוספה עוד שריטה צעירה ורכה
אל אחיותיה הצלקות ואחיה המשקעים
|
איים של כאב... או אולי פחד
אני עייפה, נטולת כוחות להתעמת
גברת ריקנות
יש לה מין קטע של להתגנב לי לתוך הבטן ולשכב שם
|
|
|
"אמא, אני חושב
שראיתי פטריה"
איטו הישוגי
מספר על
זכרונותיו
מהירושימה, 1945 |
|
