[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








על גבעה ישנה
מכוסה עשב אביב
אני נעצר בלב הדרך
מתעטף בחלום
מן החלומות
שאי פעם השארתי כאן.

אחר כך יהיו עיני תרות באספלט
אחר מציאות
זרוקות אל המדרכה

בעודי חולם את שארית המשך דרכי




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אם היה יום גשם, יום סערה, חמסין לוהט, חסימת כבישים בגלל
התרעה או הפגנה, סתם יום נאכס בעבודה, מאיר פ. היה מתדלק עם
השיר שלו, ונוסע, ותמיד השיר התנהל איתו, לפי המצב רוח, כמו
גלים בים, ותמיד היה, לפני החדשות של חמש, נהג אחד מאושר
בכבישי ישראל

בשנה הראשונה עדיין לא מקצצים לנו את הכנפיים, אבל אנחנו ממילא
לא מסוגלים בגיל הזה לעוף בהן יותר מדי רחוק, רק אל השדות
שמסביב לכוורת, שם היינו יונקים מן הטל שעל האבנים השחורות, מן
הבזלת, מן העפרות שבקרקע הקשה, מן המיץ של הצמחים.

באותה ארץ שעל כוכב הלכת לא נראו מעולם כוכבים בשמים. כוכב
הלכת היה סמוך מרחק כמה שנות אור לחור שחור, שהסתיר את היקום
מן האדמיים שהכירו רק את הארץ הזו, וכיפת שמי הלילה שם היתה
חשוכה לגמרי. אדמי הדבורה לא יכלו לדעת ולשער, שישנו יקום שלם
מלבד עולמם.

מדינת תל אביב החופשית, שהיא מדינת כל אזרחיה (שביכולתם להשיג
כרטיס אזרחות ותעודת תושב) מתחילה מצומת גלילות.
כשעוברים את המחסום מצפון, האויר נעשה נקי יותר. מרגישים את זה
מיד. אפילו אף שהתרגל כבר לנשום את הריחות המצחינים, מלאי
השריפות והחומרים הכימיים...

חוץ משמות הרחובות, שכולם שמות של פרחים: הרקפת, הסיתונית,
הציפורן, הכרכום, שום דבר לא פורח כאן. יש רק כמה עצים גוססים
ופה ושם עשבים צהובים במקומות שהיו אולי דשא ירוק.

ורק באחד החדרים הקטנים יותר, ליד מכונה מלאה שעונים, ישב אחד
מודאג מאד, וחשב: "איך לעזאזל אספר להם את זה עכשיו?"


לרשימת יצירות השירה החדשות
עדרים של אי מודעות
בכל מקום שהזכירו בו את שמי
ולא ידעתי,
שם נולדו אני רבים בזמן אפשר

מיטת אור היא ריקה
במקום שחלפה בו רוח

רק לפעמים גל שרב

הודף אותי אל קשבים אחרים.

קול קורא לנדודים השיבה הביתה

אבל אני חוזר אל הבית שלי.

רחוקים אנו כבר מאד
מזמן האלים הגדולים
שהיינו כולנו אחד
כח
נזרקים ונזרקים אנחנו

לא חשוב תמיד ייצג את מחשבת הכלל
לכן הוא לא חשוב
חשובות רק התעודות שהוטבעו עליו
על ידי המוסדות

Anything.
After, a consciousness.
After, a flow
And seas became days
and moons turn for mounts.
And years had been already counted.
And myths yet had preserved the knowledge

הם ניסו רק
להחזיר אותי למציאות שלהם
ולא הכירו דרך
שאינה פוצעת

זיכרונן של אהובותיי
הוא המקום
שבו אני קיים

כמו אקורד של הבטחה
לעולם לא נגמר
כי לא התחיל עדיין.

גרוטאות על המגרש
מחכות בערמה
לקוסם שיבוא
יפיח בהן רוח חיים.

מתעטף בחלום
מן החלומות
שאי פעם השארתי כאן.

המקום שאתה לא רדוף בו
שבו אתה מקבל את עצמך
שלם ושלו.

מפעם לפעם אותות חיים נותן
שאני כאן.

חכמים היו הצלמים
שידעו להקפיא את הרגע.
הטרם שבין מה שהיה
ומה שלא יהיה.

באביב שלפני הפרחים פרחו בטירוף.

בגבי, מאחורי, מצדדי
כמו ישות לא מוכרת
שנולדת מתוכי

זה לא אני
זה ים עמוק
ים קדמון
ויום אחד הוא יבלע אותי

אם איעלם פתע
רק חמה של צהרים תהיה עדה.


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
ציור מחשב
אל היצירה

פיינט של חלונות
אל היצירה

ציור מחשב
אל היצירה




"האהבה..." אמר
לנץ' "היא משהו
נהדר, אבל היא
משחיטה את
האופי"


תרומה לבמה





יוצר מס' 51290. בבמה מאז 25/5/05 17:18

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להסטוריון מצעד המחץ
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה