|
יקירי - לתאר לכם מי היא מעין זוהי משימה קשה....
אז ויתרתי מראש, אפשר להכיר חלק פה והשאר - רק
בחיים
אז קחו הכל בפרופורציה, ושיהיה לכם יום מקסים....
:)
(את היצירות החביבות עלי השארתי כאן, השאר
בארכיון...)
אני רוצה להרגיש אותך
מצייר עליי עם קצות האצבעות
|
לשניה נתעורר, ואתה תהיה שם, לידי.
|
ועוד דמעה נושרת - חמה וכואבת
וכבר אי-אפשר לשנות,
זה גם ככה לא יעזור...
|
הרגש משתלט, הייאוש צועד קדימה
ואיתו הדיכאון והרצון להסגר פנימה
|
היא כל הזמן קוראת לי שמנה
והיא אף פעם לא חושבת על ההשפעה.
|
ציפינו לך, חיכינו לך,
חלמנו אותך והרגשנו אותך.
|
כל סוף הוא גם התחלה
וכל התנסות היא חוויה מכשילה
כל חוויה היא תרומה לעתיד
|
אי אפשר לחיות בחרדה מתמדת
ולרעוד כל היום מבפנים,
בשלב מסויים - אין דרך אחרת
תבוא התמוטטות עצבים
|
So we take the reality - and convert it
|
כפרח אחד ויחיד מסוגו
שהנה וכמעט נפתחים עלעליו
ארצה שיקטוף אותי באונו
והנה יום יבוא ויהיו ילדיו
|
וכל מה שאני רוצה זה
לתת לך אותי
ארוזה כמתנה
|
הגעתי הביתה!
"למה" אתה שואל?
|
היא הייתה רוצה עכשיו לבכות את הכל
החוצה
עליו מחובקת
אבל אם היא הייתה עליו מחובקת
למה לה לבכות?
|
תן להן לשוטט שם
ותראה אותי הופכת ילדה
(אם תרחיק לטייל מסביב
תמצא אותי בדמות אישה)
|
אל תיגע ואל תתקרב
אתה מצליח רק לעקור לי את הלב
|
מכורבלת בעצמה היא מאולצת שוב לישון
בלי לחוש חום גוף ניגוד לרוח החלון.
|
מחפשת אותך שוב בתוכי
האם אי פעם היית שם באמת
|
אתה לא מדבר איתי, לא באמת
אז למה בעצם אתה משחק,
את משחק הביחד, הזוג שקיים.
לא מתאים? לא מתאים!
|
כמה פעמים כבר חשבתי להגיד אותן,
את אותן מילים אסורות, מסוכנות.
אלא שאין מהן דרך חזרה,
|
אל הארכיון האישי (38 יצירות מאורכבות)
|
|
זאת שאומרת בתא
הקולי "אין לך
הודעות" היא
כזאת מתנשאת.
מה היא חושבת
לעצמה?
האדמו"ר אין לא
הודעות אבל יש
לו את מי
להאשים. |
|
