|
מה קורה אחרי שמתים? לא לאלה שמתים, אלא לאלה שצריכים להשאר
כאן גם אחרי.
|
אני מאושרת, למרות המבט הקודר בעיני.
|
על השולחן בסלון היו כמה מגזינים וסטלה עברה לשם כדי לראות מה
התעדכן בעולם הזוהר. היא מכניסה לעצמה עוד כדור לפה, הפעם כדור
מזרז עיכול, כזה שיזרז את העיכול שלה וישלח אותה ישר לשירותים.
"זה כי את חייבת להרזות סטלה!! חייבת" היא המשיכה לתקוף את
עצמה באותו טון ר
|
...איך שפתאום נהיה לה חם והיא מסרקת באצבעותיה את שיערה השחור
והגולש לאחור. חושפת עורף וצוואר ארוך וצחור, ולחי סמוקה...
|
שרה עצבנית. היא מכניסה את אור, כמעט בכוח, למושב הקידמי של
המכונית.
"הנה מתחיל לו הטקס..." היא חושבת לעצמה. אור בוכה. היא לא
רוצה לנסוע לסבא וסבתא שוב, כמה שהיא שונאת את הנסיעה הזו.
"תלבשי את זה" אומרת שרה בטון תקיף, אולי אפילו צעקה קלה
|
יעל עדיין שותקת. בשלב הזה, המון דברים עולים לה בראש: איך היא
גדלה להיות ילדה למופת, איך היא עשתה חיל בצבא, איך היא יצאה
לקצונה, השתחררה מהצבא והשיגה לה את אחת מהעבודות האלה שלא
כולם משיגים...
|
נסעתי והדמעות טשטשו את הדרך. זה אדיוט וזה דביל ומי נתן לבחור
הזה רשיון. והצורך להגיע הביתה רק גובר ויחד איתו גם הצורך
להמשיך ולבכות ולבכות ולבכות ולהרגע..
|
יומני היקר!
כשאהיה גדול אני אהיה טיס ואטיס מטוסים בשמיים. אני אקח את
המטוס שלי גבוה גבוה, ואגע בעננים בידיים. אני אטיס כל מטוס
שקיים בעולם, חוץ ממטוס נוסעים - כי אז מתפוצצים
|
"זה המילניום אחי" הוא אמר למיקי שבא לבקר אותו בבית החולים,
"המילניום!!" הוא הוסיף בהתלהבות והשתעל.
|
"המיאו הזה שברקע מתעצם יותר ויותר. איפה שהוא שם למטה,
חתלתולת רחוב קטנה חווה אורגזמה, ואני פה לבד במיטה הזוגית
הגדולה.
לא. אלו לא השכנים שמשתובבים שוב, גם לא השותפה המעצבנת שמגיעה
לטונים שרק כלבים יכולים לשמוע. זאת חתלתולה קטנה, מוקפת
בארבעה או חמישה זכ
|
הריקנות שאני מרגישה מתגמדת לעומת הכאב שלי בחזה. לוחץ לי כל
כך, ואני בטוחה שאני עומדת לקבל התקף לב.
|
חווה היא קרבן. היא קרבן של הסטטיסטיקה.
|
אף פעם לא הייתי טיפוס של כינויי חיבה, וניסיתי, באמת שניסיתי,
אבל כמו כל דבר בחיים שלי גם זה לא הצליח. כנראה שאני פשוט לא
הטיפוס לכינויי חיבה...
|
|
|
