|
נצרבות שפתותי
את חכי תלחך תרעלה
עת אלגום מגביע זהב
שתוכו כבר אינו כברו
|
שיחי פטל אכזריים,
שורטים בי תלמים מדודים.
|
קולות הלילה נמוגו
אל תוך ערפילי השחר
הגחים אל בוקרו של יום
|
אני בא ללקט רסיסי געגוע
מתמונות משתפלות אל עבר.
|
|
|
כשהייתי בן ילד
קט/ הרביץ לי
אבי האנטיפט/
הוא תמיד רצה לו
בת/ אותו אבא
מעוות.
אחד מגלה
לראשונה מי כתב
את השורות של
כוכי |
|
