|
"הסביבה והנסיבות אומנם משפיעות עלינו-אך אנו
המושכים בחוטים של חיינו" (פאולו קואלו)
"..תארי לעצמך אנשים שחיים במערה מתחת לפני האדמה.
הם יושבים בגבם אל פתח המערה, וידיהם ורגליהם קשורות
כך שאינם יכולים לראות אלא את הקיר הפנימי של המערה.
מאחוריהם יש חומה, ומאחוריה עוברים יצורים דמויי אדם
הזוקפים מעל שפתה צורות מצורות שונות. מאחורי האנשים
בוערת מדורה, ובאורה מטילות הצורות השונות צללים על
קיר המערה. שוכני המערה רואים איפוא רק את תיאטרון
הצללים הזה. כיוון שהם יושבים כך מרגע שנולדו, הם
מאמינים שהצללים האלה זה כל מה שיש.
תארי לעצמך עכשיו שאחד משוכני המערה הצליח להשתחרר
מכבליו. הדבר הראשון שהוא שואל את עצמו זה מאיפה
באים הצללים האלה שהוא רואה על קיר המערה. מה את
חושבת יקרה ברגע שיסובב את ראשו ויראה את הצורות
השונות המציצות מעל לשפת החומה? ראשית כל האור החזק
מסנוור אותו, והבהירות של הצורות מסמאות את עיניו,
שהרי עד כה לא ראה אלא את הצללים שהטילו. אם יצליח
לטפס על החומה ולעבור את המדורה אל העולם שבחוץ,
יסתנוור עוד יותר. אבל אחרי שישפשף את עיניו יתחיל
לראות כמה יפים הדברים. בפעם הראשונה בחייו הוא רואה
צבעים וצורות ברורים. הוא יראה את בעלי החיים
והפרחים כפי שהם באמת, ולא כפי שראה עד כה, רק
בבואות חיוורות שלהם. ועכשיו יתחיל לתמוה וישאל את
עצמו מנין באים כל הפרחים ובעלי החיים האלה. ואז
יראה את השמש בשמים, ויבין שהיא המפיחה חיים בפרחים
ובבעלי החיים, בדיוק כפי שאש המדורה יצרה את
הצללים.
שוכן המערה בר המזל יכול עכשיו להמשיך לפזז ולכרכר
באחו ולהתענג על החירות שנפלה בחלקו. אבל תחת זאת
הוא נזכר בכל האחרים שיושבים עדיין במערה. הוא חוזר
אליהם. הוא מנסה לשכנע אותם שהצללים שהם רואים על
קיר המערה אינם אלא בבואות מהבהבות של דברים
"ממשיים". אבל הם לא מאמינים לו. הם מצביעים על קיר
המערה ואומרים שהם רואים כל מה שיש לראות. לבסוף הם
הורגים אותו.
על פי הגרסה של יוסטיין גורדר, בספרו "עולמה של
סופי", עמ' 81-82
פרחים הם הדרך של האדמה לחייך
"...Always Look On The Bright Side Of Life..."
SMILE
כשהגיעה למקום עצמו ראתה את כל היופי של המקום - בריכות ענק,
סלעים מוציאים מים, מפלים, שמש, ירוק, גנים מדהימים, מדשאות.
היא כל כך נהנתה - והחלה לשחות, לקפוץ, לשחק.
|
"הדבר
החשוב
הוא
הדבר
המובן מאליו
שאיש
אינו אומר"
צ'רלס בוקובסקי
|
נסענו לכנרת כנראה שביתי היה 2 דקות מהכנרת,הולכים לצידיי
השביל אני מרגישה קצת מפוחדת וקצת לא נעים אבל אנחנו מדברים
וזה נהפך קליל,בהלוך לא רואים את משפחתה אז החלטנו לעבור בבית
דירות,עוברים מדירה לדירה מחפשים את משפחתה,את אימה יצא לי
לראות אבל הוא רצה את אחי
|
ואני יושבת, הם מדברים. איך הם מצליחים לדבר כל כך הרבה, אני
לא מבינה - ואלו דברים כל כך מעניינים שאני כבר מרגישה כמו
בורה, שאין לי דעה בנושא או שאני לא מבינה בו כלום.
|
"...האהבה שלהם הייתה אהבה אמיתית,קלאסית.
הם הכירו הרבה שנים, היו מכרים מילדות אפילו באותו הגן היו
ביחד, רק בסוף התיכון הניצוץ ביניהם קרה..."
|
ברגע בו נפתחת השקית ממלא את אפי הריח החדש של העיתון, ריח של
הדפים שהודפסו עליהם סיפורים מרתקים ועדכונים על החיים של
המפורסמים.
|
אז למה לא אכפת לך ממני" שאלה אותו, ובכך העירה אותם מתוך
הבועה שנכנסו אליה ברגע של איחוד שהיה להם, והוא ענה לה בחזרה
" מה? מאיפה נפלת עליי עכשיו" לתגובה כזאת בוטה ממנו לא ציפתה,
אבל הוא שאל אותה ולא הבין את פשר שאלתה שהגיעה ממקום לא מובן
כאילו לא חוותה אית
|
היא החלה ללכת יותר מהר והם קמו.
מסתכלת לאחור בודקת שאין אף אחד שעוקב אחריה,
לפחות לבדוק שהמבטים של אותם נערים לא יעקבו אחריה, והם קמו
להם ומתקדמים לעברה והסרטים כבר רצו לה בראש
|
- עכשיו אני עם הקפואים
- כואב
- מה?
- הבגידה
- אתה בוגד בי?
- ממש!
- אז למה אתה מעלה את הנושא?
|
המקום: אולם גדול, כמו כניסה לחדר אורחים בבית.
נוכחים: הרבה זוגות של אנשים, בעיקר חברים קרובים.
המצב: מסיבה שקטה, רגועה אשר יש בה מעט אפלה.
|
אני קונה לי לאכול, ולפתע בזווית העין אני רואה אותו.
|
עליתי לאוטובוס בחששות מלאות. מרחוק זה הוא שיושב שם, כמובן עם
עוד שתי בנות והוא מתחיל איתן. למה שהוא לא ירגיש כמלך העולם?!
|
הנה הרכבת.
היא נוסעת, כי אני פספסתי אותה ממזמן והוא עליה ממשיך לכיוון
אחר, לכיוון שאני לא אדע.
|
עפות מרקדות לא חוששות
בתוך העצים הגבוהים
הצפופים והירוקים.
|
ושם בין הדשא הירוק
האור הצהוב
השמחה שפורחת מבין העלים
שיחקו ילדים!
|
בתוך קרון, אנו עומדים
בתוך קרון אנו נזכרים
בתוך קרון לנו מספרים
על אותם הימים
|
מתחילים את הצעדה
אנחנו פוסעים בין העצים
עצים ארוכים
דממה חרישית
|
נכנסת למנהרה
עוצרת נשימה
מבקשת משאלה
רוצה רק אותך
|
מעכשיו זה מתחיל
תחילתו של מסע!
|
תחושה של איבוד שליטה
שהזמן עוצר מלכת
שרק אתה והמחשבות נופלות
שהשניה שעוברת כמעט ועוצרת
|
...טיפות זולגות ממנו
האם רע לנר שלי
רוצה לכבות אותך
שלא תיגמר לעולם
שתמשיך להיות שלי...
|
אתה יודע אנשים אומרים שאתה מדהים
אני חושבת שאתה מדהים
|
אני לא כותבת מתוך כאב
אני כותבת מתוך הלב
יש לי אושר כל כך פנימי
אור שמראה לי את השמחה והחיים
|
לא יכולה יותר...
רוצה אותו...
זה כואב...
|
שם בין הים
ישנו אי קטן
אי שבו נמצא לו כל העולם
העולם שלי בלבד
|
לכבוש את העולם
לראות את החיים
לגלות נפלאות
לאהוב מראות מדהימים
|
"...שתעזרי תתמכי
שיחסינו לא יסתיימו
בסתם שיחה שטחית
ובקשות למיניהם
כסף כסף כסף
האם את שבוייה שלו?..."
|
כשאומרים אותה
מחכים לטוב
אבל מה היא שווה
כשהיא מביאה רק רע
|
לאהוב ולדעת
לדעת שאתם שם
תומכים אוהבים
ומקבלים אותי כמו שאני
יודעים מה שנוא
ומה אהוב
מה מחבבת ומה פחות
|
אתה,
כן אם רק הייתי יודע כמה זה עצום,
ואני רואה אותך כותב עליה...
וזה צובט בלב..."
|
שם הייתי לבד
ראיתי כל מה שעיניי לא יכלו לסבול
הבנתי את הסוף של התמימות
שהרוע היה כל כך גדול
|
"...יורדות לאט לאט
בלי רעש
שקטות
וכל כך אמיתיות
מבטאות הכל
שמחה אהבה עצב דיכאון..."
|
למה אתה לא מדבר
למה אליי אתה לא פונה
למה ממני אתה מתעלם
למה אליי התייחסת ככה
למה הייתי בעבורך כאוויר
|
הגעגועים לקולך
להודעותייך
געגועים לכל דבר ממך
|
יש לך חיים מוזרים
אתה עוסק בתחומים מפחידים
אתה לא עצמך
אתה בתוך עולם נסתר
אותך כולם מכירים
אותך כולם אוהבים
הבנות רודפות אחריך.
|
זכור לי זיכרון קטן
זיכרון כשהייתי קטנה
הזיכרון עדיין בי חיי
הזיכרון עדיין אצלי בלב
|
הנה הגבעול כבר מתפתח,
עלה ועוד עלה יוצא
ויום אחד אפילו עלי הכותרת
פותחים את עיניהם לעולם הגדול.
|
הכוכב שלי
הכי יפה ורק שלי
כולם אוהבים את הכוכב שלי
לכולם נוח להיות בכוכב שלי
|
"...שמישהו יסביר לי למה!
איך דבר כזה קורה
מי בכלל עושה את זה?!..."
|
אני מנסה
באמת שאני מנסה
שהכל יהיה טוב
לראות את הטוב שבדבר
אבל אני לא מצליחה
|
איך אפשר להתמודד
מי אמר שזה מותר
למה אתה קובע מי נשאר ומי הולך
איך אפשר לעזור
האם בכלל ניתן לעזור..."
|
אהבה?
שנאה?
רחמים?
רצון לעזור?
|
מאחוריי העיניים שלי
יש דמעות
מאוחריי העיניים שלי
|
"...לחצת ידי בידך
ראיתי בעינייך
את הטוב שבאמת
אז זה היה טיבו של גורל..."
|
"...היית מושלם
מעין פנטזיה
שארצה ותתגשם
ישבתי ודיברתי איתך..."
|
פרח
לרצות להבין מה מסתתר
מתחת לכל אותם עלי כותרת
שאותי מכסים ומציפים
|
להיסחף למילים
להתמכר למנגינה
לתת את כל כולך
לאהבה בשבילה
|
אני מחליטה מה יהיה גורלי
אני מחליטה לאן יכלו פניי ומה אעשה
יש לי שליטה על כל דבר שקורה לי בחיים
האדם יודע איך לשלוט בכל צורה בחייו
|
אנחנו סתם ידידים
באמת רק ידידים
אני לא מכחישה ולא כלום
יש לי אחר בראש
אנחנו רק ידידים
|
אני עדיין מרגישה כך
לא יודעת איך להמשיך
למי לפנות
מרגישה שאין למי לפנות
כולם סתם חברים
|
"...כשאתה מאושר אני מאושרת
כשאתה מחייך
טוב לי בלב..."
|
אני עוצמת את עיניי כרגע
מדמיינת אותך
אתה כל כך כמו שרציתי
כמו שראיתי אותך בפעם האחרונה
|
לא יודעים איך לעזור
לא יודעים איך לפתור את המצב
איך אפשר להקל על האנשים
איך להקל עליה במיוחד
|
והאדמה תחתיי בוערת
נפתחת וממנה יוצאת הלבה
ואותי שואבת לבפנים
לכל מה שהכחשתי
|
ואני לפעמים יושבת...
חושבת...
מנסה לדעת מה הפיתרון לכל זה...
ולא מוצאת..."
|
יושבת שם בכיסא
ואתה יושב שם ממול
מרגישה כאילו אתה יוצא
ועליי לא מסתכל
|
אני עומדת שם
מסתכלת עלייך
רואה טוב טוב מה שבעיניך
אתה רואה מה שבעיניי
אבל יש דבר שמפריד
מפריד מאיתנו לעבור להיות ביחד
|
"...למה חולמת עלייך
למה מתגעגעת אלייך
למה רואה אותך שם
למה חושבת "למה אתה לא כאן"..."
|
איך אפשר לעזוב את הכל
להמשיך ולהתבגר
להשאיר את כולם מאחור
|
אבל האחר אותי הוא לקח
וכן גורם לי לחייך
ואיתו אני מרגישה שמחה
|
מבינה שזהו, נגמר הכל
מבינה שהיום זה היום ולא מחר
ומבינה שמחר זה לא היום
מבינה שלכל מעשה יש תוצאה
מבינה שיש גם רע בעולם
מבינה שלאנשים יש 2 צדדים
מבינה שאני צריכה להתמודד עם הכל
|
נייר
לקרוע אותו
לאלפיי רסיסים
למחוץ לקמט להרוס
|
אני מנסה להבין מה קורה פה
מנסה לחשוב איך אפשר לפתור את העניין
אבל רק רוע ורוע מכל כיוון
הרוע הזה פוגע יותר ויותר בנו
|
רוצה להיות היא
הכיצד אני כזאת
שהחרב תכנס בי
שתצא ותהרוס אותי
|
אני לא מבינה את עצמי
הריח שלך מסביבי
לא יכולה להחליט
האם זה אתה שתחליט
|
אהבה כל כך ענקית לי אליהם
הרבה כבוד לי אליהם
אי אפשר לתאר במילים
אם רק יכולתי לשנות את החיים
|
והעולם כולו במה
מדמיינת אני לי אותך
קצת עייפה
ומאוד מותשת
רק רוצה ראשי עלייך
|
שם למעלה כתוב שמך
ואני כבר לא יודעת
לצחוק או מה
|
מבוהלת...
כבר לא יכולה יותר,
זה כבר בכל מקום
והכאב פורץ מכל פינה
הכאב שלא עוזר
ובכל מקום נהיה יותר גדול, עצום... כואב יותר
לאן שלא אלך זה תמיד יהיה שם...
לאן שלא אלך זה תמיד יזכיר לי...
|
כוכב,ירח,שמש,ציפורים
תראו מה נתן האלוהים!
כי צריך כל בוקר
להסתכל על העולם ולגלות
|
והוא היה שם
שאל לשלומי
החמיא
ולפתע שמתי לב לכך
וזה הרגיש לי כל-כך רע
|
מסתכלת, בוחנת,
הוא לא שם לב,
מתקרבים,
ומכירים, חיבוק של שנים...
|
ניגשת מדברת
מאחלת מברכת
והוא עם החיוך והמבט הכובש
נוצר מגע...
מגע אישי
|
ופשוט לא יכולתי
זה הרגיש לי כל כך רע.
לא יכולה להסתכל עליכם הורסים
הורסים את חייכם
מתמכרים לזה והורסים הכל,
זה פשוט לא שווה.
|
לקחתי בקבוק של צבע
ניסיתי לבחור צבע שמסמל אותי
את פנימיותי וחיצוניותי
|
בין השקט הזה שנראה מבחוץ
מתחוללת בתוכי סערה
הרגשות מציפים בפנים
הלב מחסיר פעימה
|
"...ואני רוצה לעוף
להיות לפייה קטנה
שם ביער הגדול
עם העצים הגבוהים והדקים..."
|
להיות תמימה
האם זה רע?
האם אני תמימה
או סתם פשוט לא רוצה
|
נרדמתי
וקמתי
שוב נרדמתי
והפעם התעוררתי בבהלה
|
מגיעה לאותה נקודה,
נקודת השבירה
שבה אני כמו כלי,
נשברת כל כך חזק
|
כותבת לך
מנסה להביע בכתב
לומר עד כמה אותך אוהב
מנסה לומר דבר שתאהב
רוצה שאותי רק תקבל
|
אני מול כל העולם
בדרך של השביל שלי
בקצב שלי
|
שם באותו המקום אתה נמצא
לא הולך לשום מקום פשוט נמצא
ואני היא זאת שהולכת ,חוזרת, נעלמת
בסוף תמיד אלייך חוזרת,
|
שם בין הים
ישנו אי קטן
אי שבו נמצא לו כל העולם
|
תתעורר חביבי
זה לא אתה שמשחק במשחק החיים
אתה נותן לעצמך שישחקו בך לפי הקלפים שלהם
|
זה מרגיש לי מפחיד
אני לא יכולה לומר מה שבפנים
לא רוצה שכולם ידעו
עליי ועליך
יש אני ואתה?
|
כתבתי עליך,
חלמתי עליך,
רציתי רק בין זרועותיך,
ומנגד החלטתי שאני רוצה לבד,
לא רוצה להיות בקשר.
|
ושלא תעיז!
שלא תעיז לחשוב שאני ככה!!!
|
...ושהרגש הזה לא חד צדדי
תגיד לי שלך יש גם אש בוערת כלפיי
בבקשה תבוא אליי כשאהיה עצובה
תחבק אותי כשאכאב
תאמר לי מילות אהבה
רק אל תלך בדרך האחרת
אל תבחר להיות לבד...
|
זאת הנקודה שעליה מונחת האצבע, לי לא היה כוח ואתה צריך את
הכוח שלי במסווה של קול.
|
למה טובה האמת? בשבילי? כשכולם מסביב הם אותו הדבר, צועדים אחד
אחרי השני, לאורך אותו המסלול, נוגסים מאותה החתיכה, ונוהרים
לאותם המקומות, בורחים ביחד כשנראה שמתקרבים לעברם ללא
עוררין, נוהרים לאותם המקומות הקרירים והבטוחים.
|
|
|
הירח מסתובב
סביב כדור
הארץ.
האוניברסיטה
הסלוגנית |
|
