|
ילדה בת 17
ברחובות לוהטים
והיום
שמתחפש לתמים
ילדה בת 17
ולשון בתולה
לפני נגיעה
בעינב הראשון
של יערות בלתי מושגים
ילדה בת 17
וכבר מלכה
בעולם ורוד
ומעטה עננים
כמיטה
סתם ילדה..
חולמת להרגיש באמת
ובנתיים
מצוידת בחבילת דפים ועט
משרבטת צורות
מרקידה נשמות
האימא המשולשת שוות הצלעות בעלת ההיקפים המרשימים 60-60-60
הייתה הראשונה להוציא הגה ואמרה "אני בשוק!"
האבא, משו"ש חייה של משולשית לא הבין ואמר "זה לא יתכן, זה לא
אפשרי, חייב להיות פיתרון מדעי" וכולם הבינו שהוא צטט איש
מכובד מערוץ הילדים.
|
את לא תעזבי את כל מה שסביבך
במטרה לנקום את דמעתך
לא נחנקת! לא בוכה!
הגבולות שלך גבולות!
את לא יכולה לקום בבוקר במיטה זרה.
|
בוא, בוא ותשחק בי
אני ממש כיפית
יש לי עיניים
שצריך להחליף
כי הן מזמן הפסיקו לראות
אבל חוץ מזה יש לי רגליים
שאפשר לפתוח ולסגור
בלי בעיה
|
אני רוצה לנגן על החליל שלך
אבל החליל שלך מזייף בפזמון
|
היית פעם רעבה?
אבל הפשטידה זחלה ביעף לרצפה
לחפש לה את הרגליים, המוח והכבד
|
כשהוא יראה בענייך ים
תקווי שלא תיפול העדשה
כי אז כל הלילה תאכלי לבד אפונה
|
מבחן האהבה היה שם כשפתחת את החלון
מקווה לקרוע את הוילון
לעוף אל החלום
הוא היה שם גם כששלחת מתנה
שלחת לי פרח מתוך גן של ארמון
קבלתי אף נוצה מזנב של דרקון
|
קנית לי שרביט שמסוגל להפיח בך רוח נעורים
ואני בתמורה שקית שלמה של "אתה מצחיק אותי נורא"
|
ביום ההוא עטפו את מלכת העיירה
בתוך שמיכת סאטן נוצצת וסגולה
|
על מה ולמה
זורקת מילים
משתוקקת להפוך יום תמים
לרמה סוערת ימים
|
שם מצאתי לי פינה
שם הייתי החולצה ובה' הידיעה
ההגשמה
|
תסמן לי לשתוק ואז תחנוק אותי באהבתך
תכניס אלי את כולך ותוודא הריגה
בדמעה ראשונה
|
אני באושוויץ
השלג נערם על הגגות המשולשים, והעצים המרשימים בגובהם שמאיימים
לשווה למקום הזה מראה של עוד איזו שכונה ישנה.
|
עכשיו אני בבית, יום שבת רגוע...
הרגשה משפחתית וחמימה, כולם מרעיפים המון אהבה, מסה של מחוות
ופשוט עוטפים אותי בצמר גפן של אכפתיות והקשבה.
|
שעות של כלום, חלל ריק באמצע יצירה... מגרה אותי להמשיך ליצור
שעות שגורמות לי לשחזר את מה שהיה ולחשוב איך אני רוצה שיהיה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
ציצים מחוצים
בתוך חזיות
הם לפעמים הסיבה
להמשיך לחיות. |
|
