|
יחיאל ז. ג'נטילובסקי נוסד בשנות ה 60 העליזות
כתוצאה מאורגזמה, ומאז הוא לא מפסיק.
חובב חמש אבנים וסימני פיסוק (בעיקר סוגריים), דובר
עברית ולא סובל כוסברה, פרג, אניס, קינמון וגויאבות
בשלות.
אוהב את שולה הגננת, את (התוף של) הדודה מרים, את
סבא & סבתא ואת כל מי שמתחבא מאחורי השיח, אבל לא
מאחורי הדו-שיח.
דינג-דונג. "כאן אלפונס - הקפיטן. בוודאי שמתם לב שאנחנו
צוללים במהירות והמטוס נראה כאילו אין עליו שליטה. אין מה
לדאוג (בינתיים), בחוברת ההוראות של המטוס כתוב בפירוש (בעמוד
192) שאפשר להסתדר גם עם מנוע אחד וזה (באמת) מה ש(אנחנו)
עושים.
|
זאת אדע: אין לי יותר את רווחת הבחירה. המסע שלי ל"ג'יזל
סלזי" ירפא צלקות העבר וכישלונות ההווה ובאותו זמן ממש - יחצוב
את עתידנו לפירורים שיסמנו את הדרך לגיהינום. בבוקר זה של שבת
אביבית ריחפתי את העכבר האופטי מעט למטה בדף הזמנת כרטיס הטיסה
האלקטרוני, מיקמת
|
"אני קולטת אותם עומדים וצוחקים ומביטים עלי במין מבט כזה של
בנים... מבט חרמני כזה שכבר הייתי מורגלת אליו, אבל הפעם זה
היה מבט שונה, רווי תככנות ואלכוהול."
"חרררמני...", "מורררגלת..." שוב הר' הזו... מעין שילוב של
ניסיון להסתיר משהו, לכסות אותו בעזרת הדגשה
|
"בא לך ללכת היום להופעה?"
"איזו הופעה?"
"לא יודע... מה שבא לך."
"תגיד איזה הופעה ואני אגיד לך אם בא לי."
"אמממ... בא לך לואי ארמסטרונג אולי?"
"לואי ארמסטרונג? הוא לא מת?"
"אני חושב שכן."
"אז איך נלך להופעה שלו?"
"נלך, אל תדאגי, מה את תמיד דואגת
|
טעיתי לחשוב שהפעולה האחרונה שאעשה בלבנון תהייה פעולת מעיים.
לא הייתה בכך כל משמעות סמלית או הבעת דעה כלשהי, אלא תגובה
טבעית ונורמלית לכך שבלילה הקודם, חגגנו את העזיבה המיוחלת
בכמות מופרזת של דובדבנים.
|
שבעה עשר באוגוסט, 1984, פריס. אני נמצא כאן בשליחות
האינטרפול, מתחקה אחר כנופיית זייפני דולרים בולגרית. כנופיה
מתוחכמת זו פרושה על פני שמונה מדינות ופועלת תחת מסווה של
מפעל ליצור פרוטזות בבולגריה.
|
מצד שני, תחשבו על הרווח - מה יקרה אם אצליח ובהדרגה, אוכל
לראות צבעים! אדע איך נראה הים, אוכל להתבונן במונה ליזה או
באבטיח. אולי אוכל להבדיל בין הקופים שנמצאים כאן מעבר
לזכוכית - אין סוף לאפשרויות. אוכל לעלות על הדוכן בכנסייה
ביום ראשון ולומר לכולם: "כן
|
תמוהות הן המשקפות המוצבות במקומות גבוהים. ליתר דיוק, האנשים
החפצים להשתמש במשקפות-ענק אלו, אינם מובנים. אלו, יתרחקו
מביתם, לעיתים מרחק ניכר, יעפילו למקום נישא ורם, ימתינו בתור
מתארך וישלשלו מעותיהם לבטן המשקפת. זו, תפתח צוהר לזמן קצוב
וקצר ותראה להם את
|
בוקר ארור. צרה רדפה צרה: צלחת מחליקה לי מהידיים ומתרסקת.
המעלית נעצרת בהפסקת חשמל לא מתוכננת - ואני בתוכה. דוח חנייה
על השמשה ומפתח האוטו נשבר בתוך המנעול. לא היה בכל אלו אות
מבשר רעות, אלא סתם שיגרה שהשתבשה, ויחד עם זאת, בצהריים, איה
מתה.
|
כבר אז אמרתי לך שאני כמו טובע שנאחז בקש, אבל זה הקש היחיד
שיש לי ואיזה מזל שגיליתי את זה מספיק זמן מראש... עכשיו נוכל
להוציא את כל הכסף מהבנק, לנסוע לכל אותם מקומות שתמיד רצינו
ולשים זין על הכול, בדיוק כמו שתמיד תכננו... רק חבל שבסוף,
מישהו צריך למות וחבל
|
כשהרמתי את השטיח, ראיתי את כל הלכלוך והשקרים שטיאטאתי מתחתיו
בכל השנים האלו שאנחנו ביחד. היו גם שקרים שלך שם, אבל הם
נראו לי נקיים יותר משלי. הסתכלתי למטה ונזכרתי
ב"אני-תקוע-בעבודה" וב"רציתי-לקנות-לך-פרחים, אבל-היה-סגור"
ששכב לידו.
|
האם אני מצטער שאין לי ילדים שיבכו על מותי? או שאולי על זה
שלא ידעתי אהבה? האם אני מצטער על אלפי האנשים שגזלתי מהם את
פרנסתם? המאות שהעבדתי בפרך או העשרות שגרמתי למותם? לא. כל
אלו לא גורמים לי ולו רגע של חרטה, אך על זה שלא דאגתי לטעון
את הטלפון הסלולארי
|
זה היה לפני שנה בערך. היה קר בחוץ, כמו היום. ישבתי מול
משטח הלישה המקומח. דמותה של עננה הייתה מונחת מולי וחשבתי
לעצמי שזו, יצאה ממש טוב. אולי זה משהו שעשיתי בלחיים, או
העווית הזו בפה שציירתי בעזרת קיסם שיניים. פתאום עננה נראה
לי שלמה ומוכנה. קלטתי ת
|
היא, כבר די מאבדת את הסבלנות ואומרת: "מותק שלי, תסתכל למעלה.
פסנתר כנף עם מסגרת אלומיניום נופל עלינו במהירות של מאתיים
ושלושים קמ"ש. זה לא זמן עכשיו לדקדק בפרמטרים קריטיים".
|
הבחירה בהארטפורד, קונטיקט, לא הייתה מקרית. למעשה, המנכ"ל
והבעלים של חברת הביוטכנולוגיה R.O.T.E.M. סמך על המקריות
לעיתים רחוקות מאוד. הוא תכנן כל פרט ופרט בהתנהלות החברה שלו
עד לעייפה. מאחר והיה גם אדם שמעריך סמליות עמוקה, בחר במקום
שבו בוצעה טבילת האש ה
|
באביב, האחות הצהובה שהייתה לבושה בלבן בוהק גלגלה את דידי
לפינה שלנו. בסוף המדשאה הירוקה, מתחת לעץ אלון עתיק, ישבתי
מולה וקראתי לה סיפורים קצרים שכתבתי. שלושה חודשים דידי
נותרה אילמת ורק באביב אמרה "אתה הורג את כל הגיבורים שלך.
למה?" קמתי, ליטפתי את שער
|
האם השיפוץ נחוץ?
תשתיות מפנים ומחוץ
האם להרוס את מה שנבנה
בעבור מקומות חנייה?
|
תבכי כשאבכה, תצחקי כשאצחק
כך תגווע מלחמה, כך נפריח שממה
תשתקי כשאשתוק, תצעקי כשאצעק
כנפי מלאכים נפרשות בדממה
|
מרגיש וחושב
נדלק ודועך
איך אפשר להתקרב,
אם אתה כל הזמן הולך?
|
בבית קפה, בעיר קרובה
שומע המון מרחש
על השקט שלפני הסערה
ואותי, דווקא מעניינת
הסערה שאחרי השקט
|
כשאתה רחב
אני צרה
כשאתה צר
אני רחב.
|
נשיא מוצף בשררה ואון
שולח ידיים לכיוון התחתון
ואנחנו מקשיבים לפי האתון
שנואמת על כוח, הון ושלטון
|
אחד, לאהוב כמו אישה
שתיים, לצפות כמו קשישה
שלוש, לסלוח כמו טיפשה
להתמכר ללחישה
השגרה מתישה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
איך אפשר
זה מכבר
להיות מאושר
כשהכסף נגמר? |
|
