|
יליד 1975, תלמיד פסיכולוגיה באונ' חיפה.
וזהו.
עודד הוא בן-אדם מוזר.
זאת אומנם קביעה חד- משמעית ומוקדמת מדי, שניתנה מנקודת מבט
סובייקטיבית, אך בתור ההוגה, הקובע והרושם של הסיפור, או
במילים אחרות, בתור האלוהים של הסיפור שלי אני קובע כי עודד
הנו אדם מוזר.
|
הם היו חיילים צעירים. עובדה שחשוב לזכור על מנת להבין באמת את
הסיפור, להבדיל מסתם לקרוא אותו.
חיילים צעירים עדיין לא גיבשו לעצמם דפוסי התנהגות, מן אופי
צבאי שכזה. יכולת להגיב בצורה הנאותה.
|
זה כל-כך התאים לה ללכת עם השיר ההוא עד הסוף.
בבוקר השמיני בדצמבר, ערב ב' כסלו, היא קפצה מהגג השקט של
הבניין אל הרחוב הסואן, וצבעה אותו באדום.
|
"אני עומד לספר לך סיפור" אמרתי.
שכבנו במקום שונה בזמן אחר והמיטה חרקה.
"אני לא מבקש הרבה, רק שתקשיבי"
|
|
|
אם רבין קיבל
כיכר מה עם לאה?
למה היא לא
קיבלה שום רחוב,
סימטה, שכונה,
משהו...
הכל גזענות, אני
בעד לקרוא לבנק
הזרע על שם לאה
רבין, בכל חדר
בקיר המזרחי
תיהיה תמונה של
לאה, ככה זה גם
יגביר את הילודה
ו... בעצם לא
משנה.
עמוס מהמוסד חשב
שהוא מאוהב בלאה
רבין אבל בסוף
הסתבר לו שזו
לאה לופטין אבל
גם לופטין זה
מספיק מבאס
ומוציא אותו לא
פחות דביל (אולי
יותר, היא עוד
בחיים) |
|
