|
עכשיו המגירה ריקה
כמעט כמו הלב
וכל מה שנשאר לשנינו
זה קצת לבכות והמון כאב.
כל שיר שאני יכולה לחשוב עליו
לא יסכם, לא ימצה, לא יגע ולא יתקרב.
יכולה רק לחשוב עליך.
פצעים שלא ירפאו לעולם.
תחושות שלא ימחקו על החול.
רגעים שלא ידהו עם הזמן.
ואהבה... אוי, אלוהים... אהבה.
החדר הזה עם הריח שלך
השמיכה הזאת עם החום שלך
הגוף שלי עם המגע שלך
ושום דבר כבר לא ישתווה
לא יסכם, לא ימצה, לא יגע ולא יתקרב
להתמכרות למילים "אני אוהב"
לסוטול של הסקס
לעומק. לרגש. למחשבה.
אוי אלוהים... לאהבה.
ולא יודעת כבר מה לכתוב
ולא זוכרת כבר איך לאהוב.
כבר אין לי דמעות לבכות בשבילנו.
בשבילך.
אני בוכה לתוך כרית וחונקת זעקה.
אוי אלוהים... אהבה.
תמונה. מבט. נגיעה. נשימה.
ערפל בחוץ.
וברור שאף אחד אחר לא יבין.
לא יסכם, לא ימצה, לא יגע ולא יתקרב.
אהוב שלי. אל תשכח אותי.
בעצם תשכח.
בעצם... לא יודעת.
לא יכולה יותר לפקס את המחשבה.
אוי, אלוהים... אהבה.
"...ברגע שנפגשו מבטינו, לא היה צורך במילים. היא עקבה אחריי,
כאילו בטעות. מסתכלת לצדדים, כאילו הייתה לה מטרה משלה. אבל
שנינו ידענו שהיא שם בשבילי..."
|
אתה מרגיש אבוד, טובע, בלי כל רצון להמשיך.
שבור, מרוסק אל הרצפה, מפורק לגורמים.
|
Now I'm drenched from the sun
and I'm parched from the rain,
and I think this can't be real
|
But what happened when I felt
that I'm all alone, with shredded hope?
|
No windows, no doors,
So you just couldn't leave
And me - I could not come inside
|
I change my colors with the changing seasons.
I flip and turn at the slightest breeze.
There are millions just like me, around me
|
Masking pain,
You may think I'm vain,
But I won't reflect my fear.
What's my gain?
|
Every word you say is intoxicating
When I look at you I can feel you waiting for my smile and
nod.
Every intimate moment that we share
Slowly loses meaning, my everything.
|
i want to be more like you and follow all your precious
words.
|
WHY ARE YOU SO DAMN FAITHFUL?!
WHY ARE YOU SO FREAKIN' GOOD?!
|
שוב את יוצאת לחפש אותו,
לבושה חטאים ותשוקה.
וכמה קל פתאום לשכוח את שמו
של זה שקורא לך: "אהובה".
|
צריך להסביר לה הכל כדי שתוכל להפתח,
והיא פוסעת לאט ובשקט כדי שלא תסתובב ותברח.
|
הוא הביט בעיניה
והיא בשלו,
שניהם הסמיקו עד הזנב.
הוא לא ידע את שמה,
היא לא ידעה את שמו,
אז כל אחד מהם פנה לאחוריו
|
דייר לא חוקי יושב לי בלב
ומרטיב כל דמעה שהתייבשה.
|
"זהר, אל תמות. זהר, בבקשה. אל תעשה לי את זה..."
|
האור בפניך והזוהר שבפנים
מספרים לנו הוריך שעדיין אבלים
אני שותה את המילים ומנסה קצת להבין
מי אתה, אחי?
|
כמו חזזיות בר על סלע מדבר,
מנסה להיאחז במציאות.
חושב על השטויות שעשיתי בעבר,
טבועות באלכוהול. בשכרות.
|
בן שבע-עשרה, מחר יום הולדת שלושים.
לאחר ליל שכרות יושבים וחושבים
והדף מוכתם בשחור...
|
כי כשאמא הקריאה לה אגדות,
היא שכחה להזכיר שזה לא במציאות
ולא הזהירה את סינדרלה שלה
שנעל הזכוכית גדולה במידה.
|
כמו עיוורת, תועה בחיפושים אחרייך -
מחפשת אותך בפניהם של אחרים.
מושיטה ידי לחוש אותך אצל זרים
|
בין התווים השבורים, בקצב עמום של תופים עצובים-
חיפשתיו.
|
אתה הורס לי ת'ציור
כמו כתם של צבע
בגוון הכי יפה שראיתי בחיי.
|
עכשיו אני מבינה כל רגע מתוק בקשר שלנו
וכל דמעה מלוחה שהתאבלה עליו.
|
הייתי בת 6, והוא היה בן 21.
הייתי בת 10, והוא היה בן 21.
הייתי בת 20, והוא היה בן 21.
והיום, פתאום, אני בת 22.
|
להתמודד עם המוות זה כמו להסתכל על השמש; אי אפשר להסתכל לאורך
זמן. מסתכלים לזמן קצר, ואז חייבים להסית את המבט או שזה
מסנוור אותך.
|
נכנסנו לתאי-הגזים, למשרפות בהם עמדו התנורים הכל-כך יעילים
הללו. ותאמינו לי - אין מקום בעולם בו קר יותר מאשר
במיידאנק...
|
ושוב אותה תחושה של חוסר אונים וחוסר יכולת וחוסר... וחוסר.
ורק את זה יש.
|
אני לא בפולין. למה שאני אהיה בפולין? איזה מין אדם פשוט מחליט
לנסוע לפולין יום אחד? לא.
|
רק אני, את, ושתי כוסות קפה חם וחזק... והכוס שלי ריקה.
אחרי שבועות של ריחוק, געגועים וצורך- סוף סוף, את ואני.
ואנחנו מדברות. על שמחות, על כאבים ועל שטויות.
|
הצחנה הנוראה הזאת - זה ריחם. מתים מהלכים. גופות-לא גופות.
בקושי גופות. הולכים חלולים בשלג אל עבר הלא-נודע.
מה אכפת לך? כמה שאתה יפה, בני.
שמנמן ומתוק, ורדרד ובלונדיני, כחול-עיניים וחכם.
|
"...9 שנים, וכל שנה אני מתגעגעת יותר. כולם אומרים שהכאב דוהה
ומתכהה עם השנים. אז איך זה שאתה כל כך חסר לי? איך זה שרק
מכתיבת המכתב הזה אני מרטיבה את המקלדת בדמעות?..."
|
שוב אני רואה אותו חוגר את הנשק.
הוא רואה את פניי, צוחק ואומר שאני צריכה להשתחרר.
שוב הוא נותן לי נשיקה- למה זה מרגיש כמו פרידה?
שוב הוא יוצא בחיוך, שוב אני בוכה.
|
רישום בעפרון
ואחריו אותו רישום רק עם צבע במחשב...
(מה לעשות, זה כל מה שאני יודעת לעשות...) :)
|
רישום בעפרון (מעט אבסטרקטי) + צביעה במחשב
|
רישום בעפרון + צביעה לאחר-מכן במחשב של כלבי לברדור. מוקדש
לניצן באהבה אינסופית (וממוסגר בחדר שלה) :)
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
הגיליוטינה היא
כלי ההתבטאות של
רגשות השלטון.
מתוך ספרו של
שלמנאסר
"דספוטיזם
כאומנות". |
|