|
 164740222 HIL@L@
1986, ערב שושן פורים, הגיחה לאוויר העולם הילה
שוורץ. מאז עברו שנים, בהן חיה לה בנחת, בעולם של
צלילים (היא למדה ועודנה מנגנת בפסנתר), של צבעים
(היא למדה ועודנה לומדת אומנות) ושל רוגע (היא עסקה
ועודנה עוסקת ביוגה). ואולם, היא המשיכה להרחיב
אופקים ולגלות דברים חדשים, לפעמים מוזרים ולפעמים
כואבים. לכן החליטה שאולי כדאי לשתף בחוויות, בכאב,
באכזבות וגם בכל מיני רעיונות. אז היא לקחה עפרון
ומאז לא הפסיקה לחדד....
"...איך התמימות מפילה
איך הפשטות, שואבת לתהום..."
|
בדרך אליך
חשבתי באושר
חציתי מרחק
תוך אלפי כוונות
|
יש מצב אפרורי ומתוכו
זווית שונה
|
להיות חזק
פרושו לדעת שאתה חלש
|
"אומרים שהזמן ירפא...
....זה אומר שמהזמן אי אפשר להרפות..."
|
אז אני נשארת בתוך משחק,
כן, לא,
שחור, לבן,
רק שאני הפסדתי,
ואולי בעצם,
הוא?
|
עוצמת עיניים,
ואתה עומד מולי.
כל דמותך מצטלבת,
במעמקי לבבי.
|
כמו תוך ניסיון להבין,
איך יש שקט אחרי הסערה ?
|
|
|
לזכור ולא
לשכוח. אם שכחת
- תכתוב על
היד.
הדרך הנכונה
להתייחס ליום
השואה |
|
