|
שמה האמיתי הוא הילה ריינשטיין ביטון, הכינוי הילה
רן היה מחווה לרן עין דור אשר למד איתה מכיתה ד
ועד כיתה י' ונפטר בתאונת מטוס בחוף בהרצליה ב2000.
נולדה ב22.8.85.
כותבת כי היא לא מכירה דרך אחרת להרגיש חיה ...
המערכת המליצה על "אבן". היוצרת ממליצה על מה שבא
לכם לקרוא...
No hay otra luz
Que la que tu imaginas
Recordar
Es viver de neuvo
אין אור אחר
אין אור אחר
פרט לזה שאת מדמינת
לזכור
זה לחיות מחדש .
(מרג'ורי אגוסין )
32 לעיסות
קטנות
לפני שמותר לי לעכל
מתפללת שאיש לא מסתכל
הם הרי לא שמנים
|
אני לא רק
סופרת מילים נוגות
|
אמי לא יכולה לשלוח
גלויה לשמיים
אמי מכניסה
את ההונגרית למגירה
|
העמידו אותך
על דפנות האולימיפוס
מעל פשוטי העם
|
אתה מורח כמרגרינה
ועוטף הדוק
את הרגש במילותיך הכנות
|
שרירים ושקרים
ציפורים חפות ומתות
מתערבבים ומסעירים
רגעים שובים
ושוברים
טמרות עשן
|
למצוא את האושר בכל יום
מחדש או לפחות להשיג
קמצוץ אחד משובל
|
נתקפתי בחילה
הפכת בעיני לצנינים
מהבילים
|
מעולם לא הלכתי לפסיכולוג
המוח חד
וביקורתי כאלף מרפאי נפש
|
המלכה האם
יורדת לה
לוכדת מבטים
בעודה מדיפה
|
היית ונותרת
כוכב מנצנץ בחשכה
כל אוהביי מחווירים
קמעא לצלך הישן
|
כשהדמעה אלייך מתקרבת
ובך זולגת
|
טל רק נראה שקט
כל היום הוא מפרק
מכוניות צעצוע
מכשירים מקולקלים
|
משפחה היא כל הנותר
לי
כדי ללבות את
אור הנשמה
|
הייתי ילדה
כשצעדו בכיכר
ילדי הנרות
|
לפני שהוא בא, הגננת ישבה אתנו
ואמרה להיות נחמדים וטובים
יריב הוא ילד מיוחד
|
לחש לי
בעת השקיעה
שאוכל להתמזג בך
|
גברים
כבר עשו תואר
בלברוח ממני
|
מיכאל
אוהב לצייר שמיים
וגנים ירוקים
|
פוגעת בה
בנציצים של כעס
מקווה שהיא יודעת
עד כמה אני באמת
מעריצה
|
מיקה מדברת על עצמה
בגוף שלישי
כדי להרגיש רוקסטאר
או לפחות גרופית
|
ביקשת להפשיט
אותי מסודותיי
|
נסיכה לא מחלקת חתימות
רק מפלט בנמל הבית
שאותו היא מעגנת
בתוכה
|
רצית שאביט בך
במשקפיים ורודות
|
לו היית עומד מולי עכשיו
עם החיוך היפה שלך
|
מסדרת החדר
רצפה, ארונות
ואת תיבת התכשיטים
|
רצית שאהיה לך
אישה טהורה
כנראה שלא רצית
לנקות את הדם שלי מהרצפה
|
כאילן בגשם
מתנופפת ברוח
מתגפפת עם גרמי
שמיים
נותנת לבליל המילים
לסחוף.
|
שבויה
בתוך כל מבט
קטן
מתריס או מפויס
|
אני לדודי ודודי לי
ומה אם דודי שלי
איננו כבר?
|
קם בה הרצון
לעסוק בשירתה
לדשדש ברגע
|
קשה לך לעצור
להפסיק לחשוב
לזרוק אותי
על הרצפה הקרה
ולעשות בי שלך
|
תרצה לא מרצה
או מתרצת.
תרצה היא פשוט
תרצה.
|
אהיה לך דף נייר
חלק וסופג
|
רגע לפני הרעש
יושבת בסוכה
עם האושפיזין
|
החום הזה הורג אותי
והנוכחות שלך
לא עוזרת בכלל
|
הסתכלת,
לא אמרת מילה
כנראה שהרגשת
את הצריבה
|
ריקה מתוכן
ריקה מאוויר
וריקה מעצמי
|
היא גברת מגונדרת
כל יום אמא עושה לה תסרוקת אחרת
|
אשחק יום אחד
בקיפולי הזמן
|
אני רק קליפה
קליפה מתעתעת
|
לא מודעת ליופי עיניה
חושבת כי
איש לא רואה
אלא את הסדקים
|
I keep telling my self
That you're dead
If I say it enough times,
I might actually believe it.
|
Words of pain and misery
Written all over again
My expressions repeat
Once more
|
אהבה היא לא תמיד קסומה
היא יכולה להשתבש
כקסם שחור
|
אני נכנסת לעיר לבנה
עם הרבה אבנים
|
לקליאופטרה
-יוליוס קיסר,
מרק אנטוני
ומצריים-
כולם היו
מאהביה
|
אני לא מחכה יותר
לאבירים
המהלכים עם שריונים
על גבי סוסים צחורים ואצילים
|
אהבתיך
אף שהייתי
כוכב נוסף
בגלקסיה אלמותית
|
אוהבת את האומנות שלי
מדממת, מתה
על הקנבס
|
המלצת לי להתקשט באיפור
כדי להביא את האושר
|
אחרי ככלות הכל,
נתלו הליצנים
האוחזים
בשמה של האהבה
|
הייתי לך
איילת השחר
אתה לי
שלמה המלך
|
כשחושבים הם
שאותם לא רואים
המתים שלי חיים
|
כשבי היא מביטה,
אני פשוט יודע, לא משנה כמה רע בגן
אני בטוח
|
עד אתמול היה לי ידיד
עד אתמול לי היה רע
דמעה
יורדת לי דמעה
|
שמת את מילותיה
בפי
ניסית להלביש אותי
בריחה ובשמלותיה
|
הכוויות שלי
דוהות אט-אט
אפילו אני בקושי
מרגישה אותן
(יותר)
|
הגשם יורד
הארובה מלאה אפר
אפר של אנשים
|
אני חיה
בתוך קירות זכוכית
של משחק, העמדות פנים
שמתקיימות בראשי בלבד
|
היום אני חיה
לא משנה מה ימות מחר
החוזק שלי (בלעדיך)
או ההיגיון שמחזיק
אותך עטוף
בקרביים שלי
|
שום אדם לא מושך אותי
ושום דבר לא צולב אותי
או מושך אותי אל הסף
אולי רק עט ודף
|
רוצה לאבד עצמי לדעת
ברחובות גופך
בסמטאות הצרות
במשעולי הדרך
|
סחף אותי הים
נקיק אחר נקיק
צחה נשימתי
|
הותרת
חור שחור
שגדל והתעצם
ברחמי, בלבי
ובנשמתי
|
לגל חיוך מתוק
לחיים שמנמנות
עיניים מחממות
וטובות
|
דגה
לך מהראש
מחשבות
סקסיות
|
אילו רק הם היו יודעים
מה מתחולל לי בפנים
כשהמתים אליי מדברים
דמם זועק בי
|
מתחת לכאב
ומעל הזעם
מגרדים פצעים
|
דקור אותי,
הוצא ממני
טיפה אחר טיפה
נקז ממני
את כל השליליות
|
אני, החיילת שלך
עם מדי הזית
שומרת לך על הקרקע
ואתה, שומר
לי על השמיים
|
כמו שלא התמסר מעולם
כאילו לא אהב מעולם
כאילו לא נגע מעולם
|
הייתי יכולה לאהוב אותך
הייתי יכולה להכיל
את כל הפצעים והשריטות
ולהפוך את שנינו אחרת
|
הייתי רוצה
להיות לך
שיר שמח
|
להשליך את הטעם הרע שהותירו בי
אוהביי
לאהוב את החלקים שסירבתי
להכיר כשלי
|
הילה האפורה
היא קליפה
עטופה בסרט אדום
ובשער זהוב
|
הילתי איננה יותר
הלכה לה לעולם טוב יותר,
הותירה אותי בלעדיה
|
הרוח תייבש
את כל הפצעים
המהרהרים
הסוערים
|
אם הייתי מלאך
הייתי פוגש בך
קורא את מה שאת חושבת
מחבק אותך לפני שהעצב מגיע
|
אחת שתיים שלוש
ערפו את ראשה
של המלכה בולין
|
בוכה היא שוב
אין מי שיאחוז בידה
יצחק מדמעותיה
ויגרום לה לשכוח
|
ידעת לתת
פרחים יפים
אך איכשהוא
נותרנו
שסועים
|
לא שולחת לאוויר
משאלות אהבה
בלוני-אשליה
מתעתעים
|
כבר לא חיה אני
חיה-מתה
הילה חיה-מתה
|
לפעמים אני חושבת
שהצלחתי להמשיך הלאה
להתמודד עם הזיכרון
|
הסמנטיקה כובלת
את הרגש (ואותי)
מכניסה לקופסה שקופה
|
חלקה אני
מחספוסים, ניקובים
גלדים מעמיקים
ומזיופים
|
מותירה אחריי
שובל של ריחות סרוחים
מילות ארס חורכות.
נפשות.
|
לקברך הטרי
עוד לא הספיקו לשים טיט
לא אמרו "אל מלא רחמים"
לא שפכו עליך את מלוא החול
|
אין כמו שקיעה
לטיהור
האדמה
|
הייתי בכרחם,
שחורה,בודדה,
עצורה,
|
לא משתמשת במילים
כדי לתאר רגש
מילותיה לא חוסכות גם
בצח שבאישים
|
הייתי רוצה לאחוז
במהות המתעתעת
קשה לי להסתגל
לקצרות קיומנו
|
היום ילדתי שיר
הוא קצף, רעש
בעט
|
באתי אליך
חוטאת
וללא ציפיות
|
אתה הרצון העיוור שלי.לרצות אותך שוב ושוב
לזעוק את שמך ברגש ריק מתוכן
|
נעצת בי
את טלפייך
שאזכור אותך נצח
|
ילדה-אישה
שמחה-תמה-ערה
לעולם
מאיה היא כואבת
וסומכת
|
מרחיקה חשבונות
תלושי משכורת
אוגרת בארון התלייה
|
היום
נסעתי באוטובוס
הרגשתי כמו פצועה
השבה למקום הירי
|
רק אני ידעתי
שהיא פוחדת
אתה שר לה אהבה
והיא הכל מדחיקה
|
לילה חשוך
כוכבים זורחים
תנים מייללים
טקס קדום מתחולל
לבוא הלבנה הראשונה
|
לוקחת דף לבן
צבעי פחם
ומציירת אותך
מטשטשת, מאירה
מוסיפה הרבה אפור
|
היה לי פעם מקום
שאליו הייתי הולכת
כאשר רציתי לחבוש מחדש
את עצמי
|
לא אורב או עורג
אתה לי החזק שבזקיפים
שומר עליי
ישנה או ערה
|
לא נרגעת,כועסת
עור של פיל
(הכל אשליה)
|
נדב הוא החבר הכי טוב שלי בגן
לא מפחד לריב לא עם הגננת
ולא עם הילדים
|
היעזר בקסם שחור
כדי להפיל אותי מכסאי,
אני אעזר בלבי
ונראה כבר מי יפול
|
אנחנו מנווטים לנו בחושניות
אחד אל עבר השני
אך מסתתרים מהעתיד
|
מסריחה מריחו
של גבר אחר
שרטתי את גבו
הוא גרם לי לצרוח
|
הייתי מוחקת
במחי-יד
את כל האחרונות
שהיו לך לפני
|
קשה לכם לתייג אותנו
פיות, מכשפות,
חשוכות אור, אמזונות
|
אני נצר
לגברים
ולנשים גדולות רוח
ונפש
|
אשת-חטא אני
מאם-לבת
אישה אחר אישה
נושאות אנו על חזינו...
|
באנו לאוויר העולם
אישה מתוך אישה
יופי לאחר יופי
|
רוצה לבוא אליך
בכיסויי עיניים
לבנה, טהורה וזכה
|
סיוון היא גרורה
נגררת
שלוחה של אדם אחר
|
סלח לי על כל מה שלא יכולתי
לעשות
לא השכלתי להרים את הראש בגאווה
לא יכולתי להמשיך הלאה במהירות
|
לוקח זמן
לצוף
אחרי שהאדמה
רועדת
|
שוטים אנו לאהבה,
מוטרפים
מלהבותיה
המשתקפות
בעינינו
|
פרות רבות
זבחתי
במה שחשבתי -
מקדש אהבתך
|
עוד לא קמלו בי פרחייך
פרחים אדומים
מדממים
|
ביקשתי שתשתול בי
דליות צהובות
להוסיף קצת צבע לליבי
וצבעונים אדומים
שאחוש בצבע האהבה
|
פרפרים לא עפים פה
קיצצו להם את הכנפיים
הגלו אותם למקום רחוק
|
לילה של שתיקה
חלומות ורגשות
אצורים
|
רטט נשיקותיך
מעביר בי זרמים
לעתיד לבוא
|
הייתי אחרת
אם לא הייתי שלך
|
צועקת "סבתא" הילדה
סבתא עומדת, מסתכלת מלמעלה
עם מטפחת לראשה, משקפיים עבות
כל פניה זורחות עם חיוך ענקי
|
כמה ערגה יש במבט שלך
שלא מרפה מגופי
אל תגיד מילה -
העיניים שלך הן המשחק המקדים
הטוב ביותר
|
לאבד את התיק
עננים מושכים
החוצה
רעלים
|
איפה היינו
כשנתת את חסדיך?
|
את לא צל
של מה שהיית פעם
מעולם לא היית חזקה
עכשיו פחות מתמיד
|
הסתירו ממני
את דבר מחלתך
נכון כי הייתי הראשונה
מאחיי לדעת
כי אתה חולה
אך זה לא עוזר
את השבר לרפא
|
החור השחור הפך
אורח קבע בלבי
|
חייבת
מתוק
להטמין רחוק
את טעם
|
לצייר לעצמי
משמעות
תכלית
אשר תבריק
צלצוחים נפשיים
המוריקים
|
גיבור לא בוחר
את מלחמותיו
אלא הן אשר
בוחרות בו
|
שירי היא ילדה צוחקת
מתגלגלת,
כשהיא לא באה לגן,
הכול שקט-שקט
|
גילחתי רגליים
לכבוד הפגישה שלנו עוד יומיים,
דיברת פעם אחרונה
על הילד שלך,
|
אהבה
היא הידיעה
כי גם אחרי שעזבת
|
משהו מת בתוכי
ביום שהלכת
הטוהר, האמונה
או שמא התקווה
|
שמת ביננו
חומות ונפילים
לקחת מאיתנו
אראלים זכים בשנים
|
אוהבת את עצמה
יותר מאשר את הסובבים
לא רואה את הטוב
באנשים
|
סמדר ותמר
שתי חברות
שזו את זו מאוד מאוד אוהבות
|
אומרים שמישהו מת ,
משהו בך נשבר
אומרים שמישהו מת ,
זה כדי שילך למקום טוב יותר
|
אזקוף ראשי בגאווה
בהקפותיכם אותי
שומרים עליי
|
מצטערת, אני לא אותה בובה מפלסטיק שפנטזת לך.
|
אמרת שאתה רוצה אותי, שאני ממש מתאימה לך כרגע... ואני קניתי
את כל מה שהיה לך להגיד לי...... כל פעם שאמרת שאתה יוצא עם
מישהי , זה היה כאילו ירית באקדח לתוך הלב שלי...
|
אני יושבת
במושב האוטובוס
מציצה החוצה
ילדים קטנים
משחקים בין השלוליות
|
אני משחררת אותך . אני משחררת את כל הזכרונות , את כל מה
שהיינו יכולים לעשות ולא עשינו. אני משחררת את כל המילים שלא
נאמרו,
|
כשאני אומרת לא -
זה לא.
אתם רוצים
שאני אקשט לכם
את זה?
|
אם אני מלאך, אז מה אתה היית?
האדון הערפד ואני הרוכלת?
עוד כמה לפני מצצת?
|
אל הארכיון האישי (49 יצירות מאורכבות)
|
|
