|
הלוואי ולא היינו
...ואם אכן בחרתי בדרך שבה רק הצד השני מתרצה (ואם יתרצה הוא
לאורך כל הדרך, הרי הוא שהשגתי את מטרתי) אך אם לא יתרצה- הן
זה אומר ששני הצדדים הפסידו?...
|
...לחשים מהולים השבעות בדקלום אשר יחזור על עצמו כאשר תשקע
החמה והלבנה תאיר פניה...
|
משאבות דמינו
קשורות זו בזו
|
הכל הופך בלתי מושג. הכל נהיה רחוק. כמו בחלום, כאשר בדיוק בעת
סכנה הגוף הופך כבד, בוגד בך, ומותיר אותך בדיוק בפתח דלת
האויב. לו רק יכולתי לדעת למה.
|
היום אני מביטה מבעד לחלון והשמיים נראים כל כך קרובים. אז למה
הידיים שלי מלאות חתכים? מה, השמיים כל כך חדים?
|
המשחק הופך אט אט אמיתי והיכולת לנוע הולכת וגוועת
|
ומפני שהשאיפה לשלמות קלה מהשגת השלמות, חסך בשאיפות יהיה הרבה
יותר קל לכולנו...
|
כאשר השעה החלה לזרום והאהבה פרחה באויר, חיינו המפוקפקים
המשיכו
|
"עצמי את עינייך בגיהנום וכשתפקחי אותן תשובי לשערי גן עדן. אך
רק אם תשימי את חייך בכף ידו של הערפל לא עוד תביטי אל תוכך
ותראי את כפות המאזניים זו מעל זו, אלא בקו ישר."
|
זמן כה רב, חלף עבר לו מאז השלכתיך לחוף הים הפתוח, לרגלי שעון
החול המתקתק בעינייך הנאורות כבר שנים.
|
הם דיברו אליי בלי להגיד כלום ואתה היית ביניהם. שרת. בקול
מלאכי. צווחות שלא צרמו לאף אוזן.
|
את ריחו של הדשא השחור נהגתי לשאוף כל יום בחצות.
|
|
|
דמיונו של בוש
לקוף מפליא אותי
יותר מחרמנותו
של ביל
למוניקה...
אני, בשיחה עם
חבר בטלפון |
|
