|
אני
בובה
שקצת כואב לה
אבל
אילמת
|
ואני באה
וטועה
אני כל פעם טועה
|
אתה תמיד הולך
כאילו לא היית מעולם
כמו האור
מפתה
ונעלם
|
את האמנת לו שהוא אמר לך שהוא עייף מדיי,
עייף ממך אולי...
|
יכול להיות לך עולם יפה,
תני לעצמך להיכנס לתוכו.
את לא מבינה, פחד זו רק מילה
|
בין כל בקבוקי היין הריקים
מצאתי ספקות
ואותך
|
ושוב אני עף, בכנפיים של כאב
לוקח בחזרה,
את כל מה שאיבדנו,
זו את שוויתרת
|
תחלק את הזמן שלנו
שווה בשווה
לכאב ושתיקה
|
הולכת לשם, אל החושך,
אתה הלכת אל האור,
אמרת, אני צריכה לבחור.
|
זיכרון יפה, פחד ישן, שקר חדש, מציאות שהייתה לי מזמן...
|
והזכרונות שלי חוזרים אליי,
ואני בשקט, מחכה להם...
צעדים מהעבר
|
זה לא טוב מדיי בשבילי,
המבט הזה שלך...
ורק עוד רגע של נשימה,
מפחדת לשכוח.
רוצה לקחת ולברוח...
|
ואת ממשיכה לצחוק לך, בלי לאמר מילה,
צחוק מתגלגל,
נשמע כמו הבכי...
|
אם אתה שואל שוב אז עכשיו אני עונה
אתה תשמע אותי צועקת אבל לא תשמע אותי
בוכה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
מיתוסים... אח,
מיתוסים הם כמו
ויטראז'ים. יפים
יפים, אבל מה זה
פאסה...
הפילוסוף
הדיכאוני |
|
