|
היא כל כך קטנה,
עוד לא אישה,
כבר לא ילדה,
מסתובבת בחלל הריק,
מלא האנשים,
מרגישה כל כך בודדה,
מחפשת את האמת ואת האור,
ובנתיים זה המפלט היחיד שלי,
האמיתי ביותר.
אני זוכרת ששוב טיפסתי על ההר שלי,
ושם מצאתי את השקט שלי,
זה היה השקט שלי,
ארץ השקט שלי.
|
כל בוקר התעוררה ליומולדת,
יום יום יומולדת,
כל כך שמחה,
יום יום התחילה את היום כאילו זה היום היפה ביותר בחייה,
יום ההולדת שלה.
|
"בבקשה אל תעזוב,לא עכשיו" אני בוכה והוא הולך מפנה את הגב
והלך "זה לא זמן מתאים עכשיו, נפגש יום אחד והכל יסתדר את
תראי."
|
חברה,
חבקי אותי בחיבוקך הגדול והאינסופי;
נשקי אותי בנשיקותייך הרכות,
ותאהבי אותי.
|
כוח הרצון שלי
נע בינך
לביני.
|
הכל רגיל, הכל מקסים,
החיוך זוהר על פניי.
חיה מבחוץ, מתה מבפנים.
|
אתמול שכבתי על הגב,
הסתכלתי על הכוכבים,
שמנו היה שם,
כאילו אנחנו מאוחדים לנצח.
|
אבל פעם אמרו לי שהדרך אל האושר רצופה
במכשולים
ובקשיים
אבל גם בהרבה רגעים
יפים.
האושר קיים,
תמיד,
רק צריך לחפש במקומות הנכונים.
אני חושבת שהזקן אמר לי את זה
|
יום אחד אני אשב ליד הים,
ואחשוב על חיי.
|
היא ישבה שם בודדה,
מחכה שייקחו אותה,
שיקשיבו לה.
|
סימן לאור ותקווה.
סימן להתחלה חדשה.
סימן לדלת חדשה שנפתחת,
סימן שאני חיה.
|
רק כמה חבל שאת זאת אני,
ולי הכוח כבר אוזל,
גם לי יש מחנק בגרון.
|
הורדת בגד ועוד בגד מכה ועוד חבטה,
זה בסדר, הכל נורמלי.
המדהים הוא,
כמות הכאב שיכולה להסתכם בין ארבעה קירות עד כמה גדולה היא
יכולה להיות.
|
עכשיו הראש מטושטש,
הכאב מהדהד, אך לא חזק,
הנשמה עדיין שורפת,
התאמרו לי,
כדור לנשמה יש?
|
אם הייתי חיה מחדש,
תדע שלעולם לא הייתי
נותנת לך להתקרב אליי.
|
אתה, כי אני לא רוצה, כי אני רוצה, ככה אני אדע
שבליבי תשאר תמיד
ותחולל מהומות.
|
איך זה קורה שאני עוד אוהבת אותך?
איך זה קורה שהגורל ממשיך לתעתע בי כל הזמן?
איך זה קורה שהלב שלי נשבר שאתה איתה?
|
אז ככה קוראים לזה היום,
אהבה,
או אולי כאב,
המילה יותר מתאימה.
|
ולצמוח אל העתיד,
גם אם זה דורש
ש י נ ו י.
|
אתה זה הפחד.
שתמיד מתגנב בלילות
וגורם לדמעות לזלוג.
אתה הכאב.
|
פתאום כבר לא איתי עם מישהי אחרת שהוא לא בעצם אוהב, הוא עצוב
כל הזמן ואני לא מבינה למה?! הרי האהבה זה היה דבר נפלא היית
כל כך מאושר איתי, לא הפסקת להגיד את זה.
|
היא יודעת,
היא מבינה,
היא כואבת,
היא חולמת,
היא לא מה שהם חשבו.
|
בטח הייתי הכול
חוץ מאני,
טעות בייצור.
|
תמיד היה לך חשוב לעזור ולבדוק אם הכל בסדר,
ואם אנחנו בסדר, אז את מרגישה טוב.
אז תדעי שעכשיו שאת לא כאן, אז לנו לא טוב.
|
כנראה שהאהבה הזאת באמת עיוורת.
כנראה שהאהבה בדומה לסמים, עד שאתה לא נגמל אתה לא יכול
להפסיק,
למרות שלפעמים אתה מנסה להרחיק זה לא הולך.
|
אני מאושרת,
נתתי לשיגעון להשתלט עליי,
ידעתי
שהשתניתי.
|
"כי אני אף פעם לא הרגשתי את התחושה הזאת"
"כי את חזקה"
"לא, כי אני מאמינה"
"במי?"
"רק בעצמי"
שיחה צפופה עם הפיצול שלי.
|
אבל במקום שתבוא תנשק תחבק ותזכיר לי
כמה
אתה
אוהב
אותי
עד אינסוף כמו בימים היפים.
|
היא ירדה ל"זולה" הקבועה. ה"זולה" היתה בעצם מקלט מרופט ששמו
שם כמה פופים, לונגים, וקישטו אותו שתראה כמו "זולה". הערבים
ב"זולה" היו מדהימים. תמיד היא ישבה עם כולם, היא תמיד היתה
אהודה על כולם, אהבו אותה באמת, ככה היא חשבה.
|
|
|
אחת, שתיים,
שלוש, ארבע,
חמש, שמונה...
פאק! שוב
התבלבלתי!
מהתחלה...
(בלונדינית מנסה
לספור כוכבים) |
|
