|
She takes just like a woman, yes, she does
She makes love just like a woman, yes, she does
And she aches just like a woman
But she breaks just like a little girl.
(Bob Dylan)
אז בבקשה, אל תשברו.
השפתיים שלך דוממות, יפות עד כאב. לפעמים נדמה לי שרק נגיעה
קטנה בהן תוכל לרפא אצלי הכל.
|
היא הסתכלה בי בחשדנות. כל תא בגוף שלה ניסה לסרוק אותי, בדיוק
כמו שאני ניסיתי לגלות מי היא ומה היא. פסיה התחילה לגרור אותי
אחורה בעקבות איזו חתולה, ג'ו-ג'ו עלה על הפוטנציאל, ואני,
מנסה להיות הכי טבעי שאפשר, רק שומע אותה אומרת "בסדר, אתה
יכול לבוא".
|
על חלון המכונית משתקפות העיניים הכי יפות בעולם. לאט לאט
העיניים נעצמות, והילדה היפה ביותר בעולם נרדמה לתוך שינה שרק
נסיכות חוות כמותה.
|
אנחנו עומדים בראש גבעה ירוקה, רק שהפעם אתה דוחף אותי, ושוב
אני מרגישה את אותה תחושה נפלאה של נפילה, שהפעם מגובה בידיעה
המרגיעה שעוד מעט אגיע למטה, ורגע לאחר מכן אתה תגיע בעקבותי,
ונוכל לעבור את ביצת האש יחד.
|
ואני,
בעצבותי הבלתי נגמרת,
בנפשי החופרת בי עד איבוד הדעת
|
ארבעים יום לפני שנוצרתי
משהו קרה
|
אין כאן שום הנאה
תענוג
בחירה
|
דברנו על זה
שעכשיו אני חזקה
שמעכשיו אני יכולה לבד
שזאת התחלה חדשה,
למשהו יותר טוב.
|
ויש
את הרגע הזה
שבו
הכול פתאום עוצר
|
אתה מתעלם ממני ומעדיף לסתום אותי עם הלשון שלך.
|
אמא אמרה שלא אכפת לה אם אני לא אוכל.
אז הפסקתי לאכול.
אמא אמרה שלא אכפת לה אם אני לא ישנה בבית.
אז ישנתי בקור.
|
והוא אוהב אותה גם כשהיא נועצת בו את הציפורניים שלה וכבר קשה
לו לנשום.
|
מאכלים מסויימים בשעות מסוימות או בכלל כבר לא יראו לנו
הגיוניים, ולא נאמין שפעם, לפני 50 או 60 שנה פרקנו המבורגר
300 גר' ב-2 בלילה.
|
כי אנחנו צעירים, יפים, מבטיחים - איזה סיבה יש שתמנע מאיתנו
להצליח?
|
ואני בוכה ומתכווצת ומנסה להגן ולחמם ולכסות את אותו המקום
שפעם היית בו, שפעם הלב שלי היה בו, ועכשיו נשאר במקומו רק חור
שחור שהולך וגדל, ומאיים לבלוע את כולי...
|
אומרים שכל דבר שקורה הוא לטובה.
קשה לי להבין מה טוב בזה שהלכת, למה היית צריכה להשאיר את
החיים שלך פה בעולם הזה בהמתנה אינסופית וללכת למקום אחר
|
לעמוד,
פשוט לעמוד, באמצע הקניון, לתת לכל הרובוטים שקוראים לעצמם
אנשים להמשיך לעבור שורה שורה בסקריפט שלהם
|
הפלאפון שלי הוא כמוני,
בהתחלה כולם היו דומים, כולם היו אותו דבר, וזה היה טבעי.
|
אני מהססת ולא רוצה לקום. אני ממשיכה לרבוץ ולמרר בבכי, וכל
האחרים שואלים את עצמם אם כדאי שאני אדבר על הבעיות שלי. מה זה
משנה מה הבעיות שלי? הרי ברגע שאצעד את הצעד הקטן הזה אליהם -
הכל יפתר ויהיה כמו פעם...
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
החיים הם כמו
האנלוגיה הזאת.
דביליים. |
|
