|
ילידת סתיו '83 , מרעננה.
את שיריה כותבת רק כשהיא במוזה, ובדרך כלל כדיי
לשחרר עצב ביתר קלות .
התחילה לכתוב בסתר למגירה, למגירה האישית של ליבה
וכאן הרגישה שזה המקום לפתוח את המגירה טיפה...
אשמח מאוד לקבל תגובות על השירים או שאר הפליטות :)
"אי פעם חשבת שבסוף היום כשאתה הולך לישון, הרגע הזה שהעניים
עוד פקוחות והכל חשוך בחוץ שלא תקום למחרת בבוקר?" שאלתי ממש
בתמימות.
|
פעם הוא היה האחד
עכשיו הוא עומד מהצד...
|
זאת לא אהבה
זאת כן חיבה
זוהי מעיין דרך נימוס
בין חבר לחברה...
|
מצוננת ככה בערך
הדמעות חונקות את גרוני...
|
יש כאן אנשים
קצת דומים
וקצת שונים
יש כאלה מפוחדים
ויש כאלה רגועים
אך בתוך תוכנו
כולנו ישראלים
|
דמעה מלוחה תנזל על לחיי
ותחניק שוב את גרוני...
|
מחמיצה
כמו לפני פסח
מנקה כל מחשבה בריאה
|
הבכי הופך להרגל
הכאב הופך לשגרה...
|
יודעים השניים
כי עברו השנים
זוכרים הם
כי אוהבים
|
אף פעם לא הלכתי עם הזרם
אף פעם גם לא הלכתי נגדו
תמיד יצא לי להיות בשולים שלו...
|
מחפשת כדי למצוא את מה שאין
לא מרגישה את מה שיש
|
אור קם על צל
ונותן לחושך לברוח
|
היא יושבת בפינה של הבר
עם נר אחד על השולחן
הנר מכובה מחכה לאחד
שידליק אותו עבורה
|
חסר לי כמו אויר לנשימה...
|
אני לא יודעת למה
ובאמת לא מבינה
למה יש לי תחושה שאיתך זה יהיה
יהיה אחרת כי זה מה שאני רוצה.
|
לא לקחת דבר מובן מאליו
לחיות את הרגע, את העכשיו
|
אני אוהבת את השעות הקטנות של הלילה
הן עוטפות אותנו ואוחזות בנו שלא נפול
|
קוראת מכתבים
שקיבלתי לפני שנים
מאהוב יקר
שאהב ועזב...
|
לא מותירה ברירה
אלא להקרע...
|
לוותר, להניח לרוח
לנשוב בין העלים
|
רגע לפני שנרדמים
הכי מפחדים
|
רציתי לנשק אותך
אני לא יודעת למה
אולי כי היית שם בשבילי ברגעים של שמחה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
אתם באמת קוראים
את הדבר הזה? |
|
