|
היא גרה בחיפה ליד הים
יש לה מזג נעים וחם
היא אוהבת לכתוב שירים כשעצוב
או סתם כשמתחשק והמצב דיי עלוב
היא מתכננת בעתיד להוציא ספר שירים
ולכן זקוקה לפידבקים רבים חיוביים ושליליים
זה בערך הכל על הילה
כל זאת ועוד בשירים שלה......
הגבול בין הדחיפה למשיכה
הוא דק ובלתי נראה
|
אורן הקטן הלך היום לגן
וקיווה בליבו שהיום ישחק עם רן או דן
או אפילו אילן
כשהגיע, ראה שכולם עסוקים
וגם היום אין לו חברים
בכל זאת ניסה להצטרף למשחקים
|
אמצע כפר
על ראש ההר
צמח לו מר דרדר
מר דרדר מרגיש קצת זר,
לא מזמן עזב את הבית בו גר
ולכפר עבר
|
חופים משכיחים
ג'ונגלים סבוכים אך לא מסובכים
חולות לבנים ונקיים
גלים גדולים וחופשיים
|
זאבה בלהקה של שועלות
היחידה שמייללת בלילות
בוהה בפרוותן המסנוורת
מקנאה בערמומיות המהפנטת
|
באת לכאן בצעדים חרישים
חדרת דרך כל החריצים
|
לא בוכים על חלב שנשפך
לא! שנים של נפילה בפח
איך אתם לא רואים
איך אתם לא צועקים
|
שנתיים שהים מונחת שם
ואני נהנית מקפה חם
זה הכי מובן מאליו
כמו החצב בסתיו
|
מהלכת כמת בדרך אינסופית
מחפשת נואשות משמעות לעתיד
מנסה למצוא סימן חיים
אך אפילו השמים חשוכים
|
הכל חשוך, עלטה מוחלטת
אבל אני רואה, תמונה חדה וברורה
גם אחרי שאת עיניי אני משפשפת
נגלית בשנית אותה תמונה ארורה
|
כשהולכים לישון ביחד
מתחזקת אשליית ה"אין פחד"
אתה מנשק אותי על הלחי מתוך שינה
אני מרגישה שאת הכול אני מבינה
מבינה את המחשבות שלך
|
בהתקדמות מתמדת במעלה המורד
אתה נאבק להמשיך ולטפס יד אחר יד
|
נוגעת בטבע רק דרך המילים
רואה את ההרים רק בשירים
|
יהיה טוב, יהיה בסדר
הכל לטובה, ואני נחנקת בחדר
החמצן מתרוקן
הפחד מצנן
|
יום לפני ההתחדשות
אתה עובר תהליך היטהרות
מתאמץ להיפטר מהטומאה
מוציא הכל מהקיבה
|
רוחות מנשבות ומבשרות סערה
שמש לוהטת יבשה ורעה
ועץ ירוק עומד בדד
מבקש נואשות להסתתר במערה
|
מסביב ערפל לבן
ואני במרכז בין הפטיש לסדן
לא יודעת כיצד לנתק את הכבל
ממשיכה סביב צווארי לכרוך את החבל
|
אמרת שהעצב ניכר
אמרתי לך - כותבת רק כשהעולם אכזר
פתאום התחשק לי לכתוב עליך
להיזכר בהבעה בעיניך
|
בפרדס צפוף שיבולים זהובות אני פוסעת בלבן.
השמש מעל מחממת אותי וממיסה אותי בקרניה
הרוח הנעימה מבדרת את שערי.
אני פוסעת ללא הרף
השמש יוקדת על פניי ומותירה עליהן אגלי זיעה.
|
את במים, אוקיינוס של פחדים
דגים שחורים, טורפים
צוללת למצולות
פוגשת ביצורי התהומות
|
ואני תלויה בחוץ לייבוש
זרוקה על החבל כבר לא לשימוש
אני חולצה שהפכה לסמרטוט
בצבע דהוי וחסר משמעות
|
אני תקועה על הגבול
בין השפיות לבלבול
אני קולטת שדרים
אבל דבריך מקוטעים
|
אתה יודע שמיצית הכל
נגמרו השנים והכובע שמוט
אתה בפרצוף לבן ללא איפור
מפריח יונה פצועת כנף כחול
|
את צריכה להיות לבד...
לשמוע את זה, אחרי שהיינו אחד...
אני כועסת, אוהבת, אובססיבית
נפרדת, אטומה, המומה ופסיבית
|
זוהי עונת בינייים
בין הלב לבין העיניים
גשם זלעפות על לחיי
ושמש פנימית מחממת את ידיי
|
זה לא מזג האוויר
זה לא מצב הרוח השביר
זאת לא העייפות או המועקה
זה לא מכיוון שאני פה מחכה
|
את צריכה להיות לבד...
לשמוע את זה, אחרי שהיינו אחד...
אני כועסת, אוהבת, אובססיבית
נפרדת, אטומה, המומה ופסיבית
|
חלום של שנים
וודאי לא משתמע לשני פנים
נסיונות על גבי נסיונות
כשלונות על גבי כשלונות
והצלחה אחת שמובילה לרגע ההתגשמות
שיא אישי מלווה בהתרגשות והתלהבות
|
אז הוא שתק
הרגשתי את המחנק
אבל נוח לי גם בשקט
אז למה השתנה הסרט
|
|
|
ברוך אתה ה'
המוציא סוכריה
מן השקית.
גליה בת חמש,
מאמינה גדולה
באלוהים. |
|
