|
אני טומן את פני בין שדיה, במקום הכי בטוח
בגופה.
עיניי, זכוכיות-מגדלת, מפצלות אותה. מתרפקות על שערה
|
עצום את העיניים.
עצום חזק.
פקח בעוד כמה שנים ותגלה שהמציאות עדיין
קיימת.
שאתה עדיין קיים.
|
היא תנסה להוריד אותו, או לעקור את העמוד מן האדמה,
אבל היא לא תצליח
|
|
|
מה טוב היה לאדם
הראשון: בכל פעם
שאמר משהו
מחוכם, יכל לדעת
שהוא הראשון
שחשב על זה |
|
