|
 93135165
לכתוב לכתוב החוצה
לתת למילים את השליטה
באצבעות
ומה יוצא...
זה במקום שאין שתיקה
מה מסתתר
אולי תקרא
אולי תדע...
וכל השאר בלה בלה בלה
והרבה כיף
למי שלא מתעייף...
כביסה על חבלים
תחתונים של נשמה
אצלכם בעיניים
תחתונים עם החור לרגליים
וכל השאר מכוסה
|
איך מתות האהבות?
עם אנשים זה כבר פשוט
יורים כדור וזה נגמר
|
אם תעצום את עיניך
תראה אז אותי
הולכת בגשם לבדי
שואלת איך?
אם תזכור אותי
ותניח יד על הלב
תרגיש שגם אצלי זה עוד כואב
|
רסיס זכוכית ממגנט קרן של שמש,
והאש שורפת בשדות
הראיה
שורפת כל חלקה ראויה
|
וזה נראה כאילו הם מכתרים אותי
ביתי הוא מבצרי
ואני במצור
כמו בטבעת חנק על הצוואר
הם חונקים אותי בחיבוק
|
או רק בשרירי הפנים
כשהלב עייף מלכאוב
אני עושה לעצמי סימנים
|
ושוב אני והבושה המרעילה
כשאני נפגשת למולה
מגנה מבזה אותי
ואמרתי שאני נזקקת
והייתי חלשה
|
מת, כשגמרתי להתגעגע
חצי עולם
רגשי, שבע
|
משהו קרה לי
וזה הפסיק להיות טוטאלי
כי לפעמים זה גם עבר
והיו ימים שרק הפחד בם גבר
|
יש פה מקצב סקסי
באויר, שזורם אלי לתוך
החושים שלי שסוערים
בי, מבפנים
רועד אצלי בגוף
|
ראיתי ילד עם עיניים עצובות וכובע
אבל לא נראה לי שהוא עף לגובה
ישר לתא המעצר, קטינים
|
זה לא קרה בבוקר אחד
זה לא קרה סתם ככה לבד
אבל גיליתי שמגרד לי
שם, עמוק בפנים
בהתחלה חשבתי שזה לא שלי
וחשבתי פעם שאולי זה אפילו נעים
|
מתעורר...
מתפורר כמו שכבות של טיח
מעל הקיר הישן
|
והיום נכנס לגור אצלי הבלגן
רציתי שייצא אך הוא לא ידע לאן
צרחתי, החוצה ! מהדלת !
והוא רק חיייך כאילו יש בו תועלת
|
בבקרים בין הפקקים
פרצופים של אנשים
|
כי פעם הבטחתי עוד צל של תקווה
כשנתתי לך אהבה
והיתה מלחמה, היו נפגעים
למרגלות ההר
הם שכבו בשדות הנכר, נכנעים
וקראנו לזה אהבה...
אז שלמנו מחיר אני ואתה
|
אנחנו שני ילדים
שרצים בשדות
מתחקים
אנחנו שני ילדים
שרוצים להאמין באגדות
בנסיכים ונסיכות
והאימפריה שמכה שנית בפרצוף
|
|
|
העתיד זה כבר לא
מה שהיה פעם... |
|
