|
שישים ותשע הייתה שנה יפה,
זו השנה בה היא גילתה את עצמה.
היא עמדה מחייכת מול המראה,
איזו אלה
|
חשבתי שאלוהים יצר אותי מהצלע שלך,
חשבתי שתזמין אותי לחיות לצדך.
קיוויתי שתתן לי לעטוף אותך באהבה,
כל כך אהבתי אותך
|
אני מנסה להרגיע ומחייכת,
עוד מעט זה יעבור, תקשיב לחובשת.
ותשתה הרבה מים ותאכל קצת לחם,
יהיה בסדר, יהיה בסדר, יהיה בסדר.
|
אבא בבקשה, תאהב אותי.
תערסל אותי בין זרועותיך.
הוא הלך ממני הבחור.
כולם הולכים בעקבותיך.
|
ציפור מנומנמת מחייכת,
גם היא שמחה.
ויושב על ענף מולה הדרור,
אהובה.
|
בדמעות לחשתי את שמך,
עמוק אל תוך לבך כשהתרחקת.
אתה שמעת לחישתי,
אני יודעת זאת, כי באת.
|
בכולם אתה עמדת בהצלחה,
ראה, כמה יפה אתה בגדולתך.
והתבונה שבך מיום ליום גדלה,
אני גאה בך.
|
אני אוהב אותך.
רגע, אולי, בעצם לא... אני מבולבל.
אולי תשאלי אותי שוב, אחרי שאוכל.
דברי איתי על בטן מלאה,
למה את כל כך כעוסה?!
|
"נו במבי, תגביר מהירות!"
במבי מזיז רגליים בעצלנות,
"תרגיש את הרוח במבי, את האוויר!"
הוא מעקם פרצוף "ממש מסעיר..."
|
ריי לוקח את ידי בעדינות,
אורות הופכים עמומים.
הוא מזמזם בלוז נקי לתוך האוזן,
אין יותר פחדים.
|
אנשים טובים מתים מהר,
בגלל זה אני רעה.
אלוהים לא ירצה לידו,
ילדה מעצבנת קטנונית, מכשפה.
|
תחושת הרוגע שמלווה אותי איתך,
והאושר הזה שמציף פתאום,
והחום בלב, ושמחה גדולה,
ואתה... כי אתה...
|
לא תוכל לקשור אותי יותר,
תראה כמה שאני גמישה.
זו אני שכורכת את החבל,
מהדקת אותו סביב צווארך
|
אין זמן ליפול,
להישבר זו מותרות.
הם סומכים עלייך שתצליחי,
הם לא רוצים למות.
|
שעות יעברו אתה תחכה,
בתקווה שאולי אני אשוב.
כשאתה מתהלך ושואל: "איפה היא?"
שוב ושוב.
|
היא מתנהגת אליי כאילו שאני איציק מגזברות,
כאילו שאנחנו עמיתים לעבודה.
נדמה שהיא שכחה שעד לפני רגע,
עוד היינו חבר וחברה.
|
בוודאי תשמחי לדעת,
שיצאתי פמיניסטית מושבעת.
גברים לא מפחידים אותי סבתא,
את יודעת.
|
המחשבות מכות בו ללא רחמים,
מותירות אותו חשוף וגלוי.
לא עוזר לו הפעם הבקבוק,
אבד כוחו של השיקוי.
|
מנסה להסתיר כשאני כל כך שקופה,
ובמקום לקרב אני מרחיקה,
ומשתדלת, אני באמת מנסה,
אני אוהבת אותך
|
זה לא מפחיד אותי שאתה הולך,
אני כבר קצת רגילה.
שלא תבין לא נכון,
זה יהיה נורא נחמד אם תשאר בסביבה.
|
נתפור לך שמלה לבנה של נסיכות,
ונקנה לך טבעת גדולה.
גם סינר למטבח, כי שם מקומך,
ופאה.
|
גשם דם רוקע בעצבנות,
אין לי מנוחה.
אני חושב הרבה על מה שאמרת לי,
כמה יפה את כשאת בוכה.
|
יש בי חום,
ורגישות,
פחד,
עייפות,
וקינאה.
|
אני לא אהיה שם לעזור לך,
זו המלחמה שלך.
אלה השדים שלך שממלאים ראשך,
שמנצחים אותך.
|
יאללה בוא נגמור,
בוא נהפוך הכל לשחור.
בוא נירק לאהבה בפנים,
בוא נהיה חכמים גדולים.
|
אוהב אותך נוטש אותך.
נגמרו החיבוקים.
מכרית נוצות הפכת בין רגע -
למיטת מחטים.
|
אחותו מבשלת אגסים ביין,
אח שלו אלוף בנגינה על פסנתר,
אני מנסה לתקן את הוילון שנשבר לי,
מצידי שישבר.
|
אלה המילים שרציתי לומר לך,
והתלבטתי נורא.
אם תוכלי, אז בבקשה ממך,
תישארי קרובה
|
האהבה שלך רעה.
האהבה שלך בת זונה.
כבר חצי שנה שהיא בועטת,
מורידה אותי אל הרצפה
|
אהבה בהפתעה,
כבר חשבתי שלא אהיה כאן לעולם.
על הספה הזאת שלך מותק,
כשאתה מקשיב לג'אז ונדהם
|
אתה רוצה את האהבה שלך שקטה,
פעמיים בשבוע, סטרילית ונקיה.
אתה רוצה את האהבה שלך שותקת,
לא מסגירה מידע.
|
אז תן לי ללכת,
כבר מאוחר, תן לי לצאת לדרכי.
אל תעמיד בפניי מכשולים,
די לי באלה שהצבתי אני.
|
נגן עליי כאילו אתה פורט על גיטרה,
בטני ערומה, מונחת לפניך.
העבר אצבעותיך עליי כמו במטה קסם,
לחישותיך על עורי החשוף.
|
נגמרו המילים בינינו.
נגמרה האהבה.
ואולי לא הייתה מעולם.
ואולי לא הייתה.
|
כמו ניסוי מדעי שאני עורך בה,
מכניס עוד ועוד משתנים.
כשכל מה שצריך כדי להשאיר אותה,
זה לשאול "מה העניינים?"
|
חלומות לא מתגשמים, היא חושבת,
ואגדות הן רק אגדות.
ואם יש אביר, היא מגחכת,
בוודאי הוא תקוע בפקק באיילון
|
זה בסדר להרגיש נאהבת,
זה בסדר להרגיש אהבה.
זה לא אומר שאת תכף נפגעת,
לאהוב זה לא נורא.
|
רוקדת בסלון, תריסים לא מוגפים
ולא אכפת לי שהשכנים מסתכלים.
מטופפת לי על עקבים שחורים,
שיער מתבדר ברוח, ראש בעננים.
|
כל חטאך הוא שהפסקת לאהוב אותי.
וזה החטא החמור מכולם.
זו הפרת הבטחה, שקר ואכזבה,
זה לגרום צער בכוונת תחילה.
|
חוכמה גדולה לתת לי להתאהב בך,
ואז להסיר אחריות.
נפלתי עייפה בין זרועותיך,
מוותרת על ההזדמנות.
|
נמאס לי לחייך אליך,
כשבפנים אני צורחת אימים.
וכל לילה אנחנו לבד,
רק בחלומות שלך, הצלולים.
|
איך השמיים בוכים עליך ילד,
כאילו הייתי אבידה פרטית שלהם.
כאילו עטפו אותך כל חייך,
כאילו היו לך אב ואם.
|
הנדנדה לוקחת אותי רחוק מכאן,
למקום בו אין כאב ואכזבות.
והמחשבות שלי נעלמות בין הטיפות,
בגשם של סליחות
|
ממלאה את הזמן במילים,
במקום השקט הזה הנורא.
קול הצחוק שלך עוד נשמע,
היטב נשמע.
|
רוצה אהבה אמיתית וכנה,
בלי פצצות באריזות מתנה.
בלי אהבה בלילה וקור ביום,
בלי לפחד שזה רק חלום
|
כעסים קטנים נאספים למסקנה,
שלוות הנפש שלי בסכנה.
אני רוצה אליך ופוחדת ממך,
אומללה.
|
יש ברקים אבל לא יורד גשם.
יש אהבה ואין בחור.
יש טיפות ואין עוד ערב.
שום דבר לא ברור.
|
יש לי את הבלוז.
עוד לילה יורד עליי.
ומי יחבק אותי בבוקר,
מי יהיה עד לחיי?
|
כשאמות לא תתעסקו ברגשותיי,
יהיו הם שלי ורק שלי.
מה שאשאיר לכם אחריי,
הם זיכרונות אהבתי.
|
תנגן לי טום, בבקשה.
אני לא מוכן.
תנגן לי, אני רוצה.
כשאני מנגן את בוכה.
לא אנגן לך כשאת בוכה.
תנגן, לא אבכה.
את סתם אומרת ולבסוף בוכה.
|
ידעתי שאיתך זה זמני,
שצריך לנצל את הרגע,
הבטחתי לעצמי לא להתאהב,
להשאיר אותך "אורח".
|
יש לי בגוף מלחמת חורמה,
אני החובשת - אני הפצועה.
אני מדממת בין ים אדמה,
ובוכה.
|
היא לא מקללת אותו ליד הילד,
שלא יצא לתרבות רעה.
זו לא אשמתו שאבא שלו כזה,
זו היא שעמדה מחויכת תחת החופה
|
אני כותבת אבל נזהרת בלשוני,
ולא רוצה להביט אל תוך עצמי.
ופוחדת לגלות מאגר של פחדים,
שרק מחכים...
|
אני לא שותקת,
ולא עונה לשאלותיך.
אני לא מתחבאת ממך,
ולא רצה אליך.
|
לא רוצה מילים טובות,
גם חיבוקים לא יעזרו.
יש פעמים בהן אני רוצה לצרוח,
לומר לך דברים שראוי שיאמרו
|
הריח שלה עמוק בתוכו,
השם שלה מתגלגל על לשונו.
מרוב געגוע כואב לו בכל גופו,
ומה יהיה איתו?
|
היא לועסת בקול, כמו פרה,
הקול שלה צווחני נורא.
החולצה שלה מתוחה, מפגינה,
כמו אוהל מחאה.
|
לא לחשוב, לא להרגיש,
הרגש חסר משמעות.
זה מה שמכאיב את ליבך,
זה מה שהורס לך את הבריאות.
|
את יודעת מה? תישארי שם, זה בסדר,
רק תזרקי לי איזה סוודר.
ובחייך איזה כוס קפה,
תראי את האדים שיוצאים לי מהפה!
|
יש לי מה לומר לך אהבה,
דברים נוקבים וחריפים.
בכל פעם אני יוצאת המפסידה,
במשחק שלך אין מנצחים
|
יושבת מולך ומשחקת תפקיד,
מה תרצה שאהיה היום?
הכבשה השחורה? ילדה טובה?
תרצה אולי ריקוד עם השלדים שבארון?
|
בכל פעם שהוא בועט בך,
אני חובש פצעייך.
בכל פעם שהוא פוגע,
אני שם לנגב דמעותייך.
|
אולי היא משתגעת,
תיארת לעצמך שזה יבוא.
אין הרבה מה לעשות,
רק להמשיך ולקוות.
|
אוי משהו מפריע, משהו משגע אותי,
הלוואי שידעתי לדבר, להשתיק אותי.
הלוואי שידעתי לשקר, להצחיק אותי,
הלוואי שידעתי להקיא, לנקות אותי
|
את מושלמת.
אני אוהב אותך כל כך.
אך לצערי הרב,
לא אוכל לחיות איתך
|
המציאות שלך בשליטתך,
את לוקחת סיגריה מגעילה.
ושותה אלכוהול כי מותר לך,
ושוכבת במיטה.
|
האושר כמו אופק לא מוכר,
רגש האהבה לו זר.
כמו טעמו של יין מר,
כמו פרי שנאסר
|
את הולכת בין הטיפות,
מתלבשת יפה, מדברת בנימוס,
מפחדת לומר מילה לא במקום,
מפחדת לזוז.
|
איך את לא מבינה?
הייתי חייב להדק אחיזה.
פתאום הרגשתי שאת מתאדה,
פתאום ראיתי אותך שונה.
|
יש לה מקום סודי,
אליו היא בורחת כשרע לה.
יש בו נדנדות חמש,
וכמה עצים שבא לה.
|
אני מוקפת במפגרים,
כמו שדה של פרחים נבולים.
נשמות רזות וגופות חלולים,
רבים ואוהבים
|
מלקקת את פצעיי,
לאט מתגלה דימום פנימי.
אולי אחרי שאסיים להציל אותך,
אתפנה להציל את עצמי.
|
איך הלב שלך ממשיך להסתובב,
אתה לא שם לב כמה שזה כואב,
אתה סוטר לי בשרשרת של מילים,
המסרים שלך סותרים.
|
הוא יודע שליבה לא שלו,
כבר כמה חודשים שייך לאחר.
הוא ממתין לה, מחכה בסבלנות,
שתתעייף, שתישבר.
|
היא כואבת אותו יום וליל,
מצטערת שלא גילתה לו סודות.
כאבה גדל בה כמו ילד,
ילד שיכל היה להיות שלו.
|
כאב ברקות,
ואין לה יכולת לנשום.
הנשימות כמו אבנים,
גדולות.
|
היא אומרת, אם כבר תסביך,
אז שיהיה תסביך אוראלי.
ואם הוא עזב אותי,
אז אעשה מה שבא לי.
|
הוא מת והיא בוכה,
אני שותה כוס יין ומזמינה.
והתפריט מבולבל לי כמו החיים,
אפשר את השניצל בלי הפירורים?
|
תביט בי ותראה,
אני קצת מתפרקת.
אמרתי לך שאני חזקה,
שוב אני משקרת.
|
תאהב אותי כבר!
כמה קשה זה יכול להיות?
תאהב אותי אמיתי,
עם הלב והעצמות
|
וגם אני, כן, גם אני חייבת להודות,
שאני לא חובבת גדולה של פרידות.
ובכלל, קשה לי להתנתק מרגשות,
הרי במשך שנים אני אוספת אותם לערימות.
|
ברגע שהתקלקלה לי מכונת הכביסה,
ידעתי שתהיה לי שנה מגעילה.
איך אפשר להתחיל שנה חדשה,
כשהמכונה הרוסה?
|
כמעט לא שואלת שאלות.
אולי בלחש, ביני לבין עצמי.
כשסיפרו לי שחזרת אליה,
הבנתי שאחרי הכל, לא תהיה איתי.
|
יש לי שלדים בארונות,
בלילה אני משחקת איתם כמו בובות.
מלבישה אותם בבגדים של נסיכות,
ואומרת להם מילים מלוכלכות
|
שלוש נשימות אחרונות,
ואין יותר חיים.
אחת, שתיים שלוש,
אורות כבים.
|
טוב לה להיות מוקפת באנשים,
קולות, קולות מסביבה.
אנשים מדברים, צוחקים,
משכיחים ממנה כאבה
|
תפסיקי לבכות, בבקשה,
את גורמת לי להיראות רע,
ביקשתי סליחה, נו באמת ילדה,
התחננתי שעה.
|
תתאזר בסבלנות,
עוד מעט זה יסתיים.
אנקה ממני את כל הרעלים,
ואעלם.
|
אני לא אתן לך להציץ לי לתוך הראש,
אני לא אאפשר לך לדעת.
אני אעמוד רחוק, רחוק זה טוב,
לא אתן לך לגעת.
|
הופ הופ טרללה,
שוב עזבתי אותה.
אני כזה גיבור, גיבור מופלא,
שוב עזבתי אותה!
|
מה זה משנה מה היה בעבר, העבר מאחוריי,
ולא אכפת לי בכלל מי לפניי ומצדדיי.
תקשיבו לי טוב טוב ידידיי,
זה שנים שנמאס לי ודי.
|
היא אומרת, אולי אם הייתה אומרת לו,
בפעם האחרונה, רגע לפני שהוא הולך,
שהיא אוהבת אותו.
אולי זה היה אחרת.
|
משוועת למעט חום ואהבה,
מישהו אחר שישא באשמה.
שיאמר לי שזה בסדר להיות עצובה,
אני לא יכולה.
|
תראה איזה יופי אני גיבורה,
את הכל טוב טוב מדחיקה.
ושוכחת שפגעת בי נורא,
אתה איש רע.
|
תרפי.
הוא אמר לך שהוא לא רוצה.
אמר לך שהוא כבר לא שלך, הבחור היפה.
ביקש ממך להתרחק,
הוא משתתק.
|
שקר החן והבל היופי,
כמה אהבה וכמה קושי,
והשקרים שלך וניתוח האופי,
ונאמנותי שהייתה ללא דופי.
|
אל תחכי לו,
הוא לא יבוא.
הלוואי שתבוא.
הלוואי שתבוא
|
והיא שואלת,
והאהבה?
האם שרדה?
והוא עונה,
התעייפה האהבה,
והלכה.
|
מאז שהגבר שלי הלך,
האוכל איבד מטעמו.
היה הוא זה שמכין לי,
מאכיל אותי מהידיים שלו.
|
וכולם דברו על אלון שלא הגיע,
ועל הילה שתמיד מאחרת.
ושאלו אם יש לי כבר חבר,
ואיך אני מסתדרת...
|
אם תשאל אני אענה,
ואם לא תאמר אני אשתוק.
אוזרת אומץ לדבר,
סוף סוף
|
שתיקות אל חדר ריק,
מחזירות אליי מחשבות.
כמה מילים וצלילים,
ועוד גשם של טיפות.
|
הנה הוא שוב, מחפש אותך בנרות,
הנה הוא שוב, שולח הודעות.
מגניב אליך מבטים כשאת לא מסתכלת,
חושב כל היום עם מי את מסתובבת.
|
הילד שלי הוא מדהים,
הוא האור של חיי, הוא החיים.
הוא הסיבה לנשימה ונשיפה,
הילד שלי הוא השמחה עצמה.
|
אולי אלה השנים הרבות,
אולי צריכת האלכוהול המוגברת.
הרופאים לא מספקים לו תשובות,
ממהרים לסיים את המשמרת
|
אם אזכה באהבתו של
אבי,
יאהבו אותי כל הגברים אחריו.
|
מה אני מוצאת,
שאני לא מחפשת?
היה ונשאר כאב.
|
זה לא יכול להיות שרותם מת.
אם אומר זאת הרבה הוא יתעורר.
ואז נשוב לצחוק כל הלילה,
והוא ישאר.
|
הוא מחפש אצלי תשובות,
שאתן מענה לסימני השאלה.
הוא מבקש ממני ליטוף,
מילה טובה.
|
הוא שכב עם מישהי אחרת,
על אותה מיטה בה ישנתי אני.
כשאני נזכרת בזה,
אני רוצה לחנוק אותו עם הכרית.
|
חסכתי ממך את הכאב,
שמרתי הכל לעצמי.
אבל לא אוכל יותר,
התמלאתי בכאבי.
|
לא שוכחת,
לא בורחת,
לפעמים צורחת,
זה הכל מאהבה.
|
זה היה בחושך, היה לה קר,
והוא החזיק בגרונה, מדבר אליה בקולו הזר.
"תשתקי" הוא אמר לה והיא נשבעה באותה הדקה,
היא תמיד תגיד, כל עוד יש ביכולתה.
|
היא רוקדת ג'אז מודרני,
רגליים מזרח מערב.
המחשבות שלה רחוקות מכאן,
כמה טוב לא לחשוב עליו.
|
רק אחרי שהלכת אני הבנתי,
כמה חיכית לי בסבלנות.
ואני במקום לחבק, אני דחפתי,
פגעתי בך בכל הזדמנות.
|
רק היום אני מגיעה למסקנות,
פתאום מבינה משמעויות עמוקות.
רואה כמה נחוצה לי פריצת הגבולות,
לא עוד שלשלאות
|
חושבת עליך לפני כל מעשה,
מקדישה לך רגעי הצלחה.
ובוכה אתך כשאת ממררת,
כואבת אתך כשאת עצובה.
|
כמו ריח סיגריה,
כאב ברגל שהתעקמה.
ומכה חזקה בבטן,
ודקירות ברקה
|
אל תוותרי עליי ועלינו,
יחד אנחנו חזקים.
מול עולם שלם של רוע,
מול עולם שלם של שקרים.
|
ביום שאחרי המלחמה
חיילים צועדים עם דגל המדינה,
ראש הממשלה נושא נאום לאומה,
ואת מלטפת מיטה יתומה.
|
רק שנישאר קרובים כאלה,
אפילו קצת דביקים.
שלא יתחילו אי הבנות,
שלא יעברו חתולים שחורים.
|
זה לא נעים להיות גדולה,
אנשים גדולים צריכים לקבל החלטות.
ומה אם אני שוב טועה?
נגמרו לי כל האשמים והאשמות.
|
בלי לדבר יותר מדי,
נפטרים מהבגדים.
ואת השתיקות המפחידות שלו,
מחליפים החיבוקים.
|
ההיריון הפך אותה למאושרת,
פתאום היא כבר לא כעוסה.
ויש בה רצון לכבוש איזו ארץ,
ולפתע היא מרגישה שהיא יכולה.
|
כאב חד חותך את הבטן,
תכולת הלב אל האסלה.
ומילים שאמר לה כמו אבן,
מכות בעורפה
|
הפעם אהיה אחרת,
אני לא אביט לצדדים.
ואקרא בשמו בלילה,
רק הוא לי בימים.
|
התחלתי לרוץ במרץ,
מאז לא הפסקתי ליום.
וכפיפות הבטן שהתחילו בעשר,
היום מספרן כבר מיליון
|
הקפאתי את הרגע,
את המבט שלך באותה השנייה,
את הריחוק בעיניך,
את השכחה.
|
הרי את מקודשת לי,
תהיי לי לנצח נצחים.
את נשמתך אשרוף לאט,
אעשה בך שפטים.
|
היא עוטפת עצמה בחטאים,
כאילו היו מעיל פרווה.
אם כבר למות היא אומרת,
לפחות אמות מהנאה.
|
שב לנוח, עצור לדקה,
שלא תתקרב אליך הזיקנה.
עוד יש בך כוח ואמונה,
השכחת?
|
ונוח,
כאילו אין דאגות,
כאילו אין מלבדנו אדם.
כאילו גן עדן זה פה,
כאילו אנחנו לעולם.
|
זה לא מכתב פרידה,
למרות שסכין מונחת על צווארה.
למרות שכשקוראים לה היא לא עונה,
למרות שהיא ישנה.
|
זה נורא עצוב להיות רקדנית זקנה,
כשהרגל כבר לא מה שהייתה.
והגב כואב כמעט בכל סיבוב,
סיפר כאוב.
|
לכתוב עכשיו זה במקום לאכול,
זה כמו לומר "אני כועסת".
רעש של מקלדת יורה,
מילים כואבות אל תוך הבטן.
|
זו לא חתונה, זו הצגה, זה קרקס.
והחתן שלה עומד שם, על פניו חיוך מנומס.
אם רק הייתה יכולה להתחבא לרגע, לברוח מהקהל,
הייתה מקיאה את נשמתה מאחורי הספסל.
|
כאילו מעולם לא נדרשת לתת תשובות,
כאילו מעולם לא הטרידו אותך המחשבות.
כאילו אף פעם לא נשאלו השאלות,
רק מנוחה.
|
אני יודעת, יודעת, יודעת,
לאהוב אומר להיחשף לפגיעה.
ושוב ושוב אני שוכחת,
אתה יודע לקלוע למטרה.
|
חם ביוני,
אומרים שמחר יהיה חמסין.
היא עובדת בגינה,
יום שגרתי בניו אורלינס.
|
עומדת מול חייך שלך,
מסרבת להתנתק.
ספר לי עוד סיפור לפני השינה,
ואז תלך.
|
למה את קוראת לי בן זונה,
כשאני בעצם מלאך?!
עשיתי לך טובה שהלכתי ממך,
עזרתי לך לצאת מקשר לא מוצלח
|
סייג לחוכמה שתיקה,
ובכל זאת כולם מדברים.
אם כן, מה רבה המבוכה,
מוטב לו היינו דגים.
|
יש משהו נורא מרגיז בלהגיע למסקנה שצדקת,
במשהו שכל כך רצית לטעות בו.
ששוב נתת אמונך באדם שמטרתו היא לפגוע,
ששוב הנחת ראשך על כתף רעועה, חלשה, מתפרקת.
|
ואז במקום לומר אני מגמגמת,
ואז במקום לשיר אני בוכה.
ורוצה לצחוק ורק מייללת,
והופכת שוב לילדה קטנה
|
ומרוב שיחות על יחסים,
מה נהיה מאתנו, מה?
יושבים צמוד על ספה חומה,
רחוקים כמו שמים - אדמה.
|
צריך לחשוב ולא להילחץ,
נורא דחוף עכשיו לא להתעלף.
ללמוד להתבטא מבלי להתבלבל,
נורא קשה לי מבלי להתבלבל
|
רק היום נהיה ביחד,
מחר בבוקר ניפרד.
זו הדרך היחידה לאהוב,
הדרך היחידה לא לפחד.
|
המכשולים שהנחתת מולי,
השיגו את המטרה.
תראה כמה חיוורת אני,
כמה קשה לי הנשימה.
|
בכל פעם שהוא יוצא מהדלת,
בכל פעם שהוא נפרד לשלום,
נדמה לי לשניה, רק לרגע,
כאילו זה שלום אחרון
|
קצת קשה לקחת נשימה עמוקה,
אולי זה בסדר, להרגיש קצת מועקה.
ואולי הפחד הזה הוא לטובה,
ואולי החשש הזה יצמיח הצלחה.
|
אז אולי זה אתה,
זו בטח לא אני.
הרי איך יכולה אני,
לפגוע בי בעצמי?
|
הלוואי שלא הייתי פוחדת,
שהייתי גיבורה גדולה.
את כל חיי חייתי כשורדת,
לא מחכה למילה טובה.
|
ערב נחמד בבית,
מזמן לא היינו מתבודדים.
ואם לא הריב הזה של השכנים,
ואם לא הניידות והכבאים.
|
ומתוך חלום אני צוחקת,
אני דוברת אמת.
ויותר לא רוצה, לא משקרת,
באמת
|
כנסי אל נשמתי,
כמו אש בשדה קוצים.
חבקי אותי חזק חזק,
חיבוק דובים.
|
אני רוצה שתשיר לי בלילה,
ותנגן לי שיר אהבה.
ותרקוד איתי עד שנתעייף,
עד שנרדם בעמידה
|
לפעמים אני חושבת שבוב חי בתוך שיר שהוא עצמו כתב והלחין. וזה
מצחיק כי אני רקדנית, אז לכאורה, הייתי אמורה לרקוד את הריקוד
של בוב בלי בעיה, אבל משהו השתבש בדרך. בוב השתבש. אולי זו
אני. אולי זו המוזיקה שלו שהפכה ממוזיקת מעליות מתוקה למוזיקת
ג'אז מבולבלת
|
אין לך שום ברירה מלבד להקשיב לי. אתה חייב לשמוע את מה שיש לי
לומר כי אין לך לאן לברוח. יש לך מטר על מטר חבוב, זה מה שיש
לך ומה שלי יש זה המון זמן פנוי ובעיקר המון כעסים, אז אני
פשוט אעמוד פה או שאני אשב לך על המצבה ואני אומר לך שאני
כועסת עליך
|
אושר הוא רגש מאוד מחייב,
ולי יש בעיית מחויבות.
אז אל תניח לי לוותר הפעם,
להיתפס באיזו שטות.
|
ההודעה על מותו בוששה לבוא. זה הרגיש מגוחך. מספר פעמים קראו
לנו לבית החולים להיפרד ממנו, עמדנו מולו המומים, בוכיים,
מנוזלים, מנגבים איש על רענו את הבכי והתקווה והייאוש
והזיכרונות והכאב והנזלת וכולנו אומללים עד עמקי נשמתנו
באומללות איומה וכנה שכולה פרידה מה
|
|
|
אם עשו סרט :
"להיות ג'ון
מלקוביץ'"
יעשו גם סרט
"להיות שמואל
איציקוביץ'" ?
ג.און תוהה |
|
