[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
חנשה



לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ייסורים
אולי היא יכלה לאחוז בבועה, אבל הבועה כבר לא הייתה שם כדי
להגן עליה מכל הרוע של העולם. התמימות שהייתה בה אזלה, היא לא
רצתה להיות תמימה, היא רצתה לא להאמין, לא להבין אף אחד, להיות
קשה.

כל גשם הזכיר לה את אותה לילה. וכאילו הלילה חזר על עצמו שוב
ושוב. והנה, הפעם הוא לא עוזב, אלא פותח את הדלת, נכנס,
ומתיישב בכורסה החמה שלו שכל כך אהב.

היפרדות
ועוד מאות על גבי מאות של מחשבות, והיא ניסתה לחשוב. והיא צעקה
"די" אבל המחשבות רק גברו עליה, פתאום היא שוקעת, עמוק, היא
רוצה לצאת. היא מנסה לצאת. אך התהום היא תהום עמוקה, כמו ביצה
טובענית שלא נותנת לאיש להתחמק מידיה האכזריות.

אהבה נכזבת
תשומת ליבה הופנתה לעבר הצבעים הירוקים שהשתלבו עם צבעי האדמה
הבוהקים ועיניה עלו לכיוון הרקיע הכחול ואל השמש היוקדת שנתנה
למראה העולם להשוות לתמונה פסטורלית עד כדי כך שליבה נצבט
מהמראה ועיניה חשו בדמעות הצפות אותן.

היא הביטה על הלהבה עולה שוב ושוב. זה היה מוזר. לרגע אחד היא
חשבה שהיא מצאה אותו. היום כשעלתה לרכבת, היא טיילה בקרון,
ולרגע אחד היא הבחינה במישהו שנמצא בתחנה. הוא היה דומה לו,
ליבה פעם בחוזקה כשהבחינה בו, והיא ירדה מהרכבת נואשות, רצה
אחריו, מחפשת אותו...

אהבה נכזבת
- המכתב היה עטוף, כולו ריחני, צבעו היה אפרפר ורגיל. הבטתי
עליו היטב, הכתובת היתה לא מוכרת, חששתי לרגע שמדובר בבדיחה,
אולי אדם שלח לי אצלו כול יום זה ה-1 באפריל...
אבל המכתב היה מרובע מדי, משהו רישמי, ובכול זאת נדף מימנו ריח
מוזר, ריח מוכר מהעבר.

געגוע
היא רק ניתקה. את הקשר שהיה סביבה כמו חבל טבור שגרם לה לנשום.
וברגע שניתקה לא הרגישה כל כך טוב כמו שהתינוקות נושמים בפעם
הראשונה, להפך, היא הרגישה שהיא לא יכולה לנשום לבדה.

אהבה
היא הרגישה את חום מגעו והרגישה מין צמרור שלא יכלה להסבירו,
פתאום היא הבחינה שהם צמודים ושהוא מביט בה בעיניו הגדולות.
בהתחלה פחדה להשיב לו מבט, אך אז אזרה אומץ ועיניה הביטו אל
תוך עומק עיניו.

הילדים שתקו, ואני הבחנתי בה, יושבת בצד ומציירת. היא סקרנה
אותי יותר מכולם, היא לא הביטה בי, אפילו די התעלמה.

זוגיות
לאחר מכן היא עזבה את המראה ופסעה לעבר ארון התרופות, הוציאה
משם כמה חפיסות והביטה עליהם במבט קר. היא שנאה לקחת תרופות,
שנאה להרגיש את הגלולה מגיעה אל גרונה ולפעמים נתקעת שם. אבל
הכי שנאה את הסיבה שהייתה צריכה לקחת את התרופות.

זה היה מאותם הרגעים שהלב התבקע לאלפי רסיסים. פשוט שינה את
צורתו, והתפוצץ לו לאלפי חלקים קטנטנים שלא רצו להיפרד איש
מרעהו. החלקים הללו היו פזורים אנה ואנה, מנסים לחזור אל צורתם
המקורית.

פתאום היא עצרה והביטה בחנויות הראווה. היא חשבה על זה שהבובות
נראות יותר מאושרות ממנה, וכמה ייאוש מוזר היא מרגישה בתוך לבה
הריקני.

היא הביטה על הרקיע וחשבה על זה שהם ישות בפני עצמה. ישות
מיוחדת שיש לה מצבי רוח משל עצמה. תיאור של מצבי הרוח של בני
האדם. התכלת היפיפייה מסמל את השמחה, אחרי זה הכחול דועך כמו
האור שבנר ולבסוף נשאר הצבע השחור, צבע הדיכאון והעצב.

כשהביטה ביד מנופפת לעברה ואת ראשו הבלונדיני מבצבץ מתוך קהל
המונים שנפרדו לשלום מיקריהם. זה לא היה נפנוף מלא בהתלהבות,
אלא היבהוב של היד כאילו אומרת לה "אני פה, סתכלי עליי"

אהבה נכזבת
דמעה נזלה מבעד עיניה. עוד דמעה נזלה אחריה, ליבה פעם בחוזקה
והיא הרגישה שהוא במצב מסוכן.
היא כול כך רצתה לעזור לו, אך לא ידעה כיצד. הרגישה שלעולם לא
תשכח את אותם רגעים, שהמועקה אף פעם לא תעלם מבעד חייה. באותם
הרגעים היא חשה שנגמרו חייה, הרגישה שכעט שום ד

חוסר אונים
היא שמעה כבר את הרופאים אומרים שאין מה לעשות, שזה תוצאה של
שנים על גבי שנים שבהן הייתה ככה והמעמסה רק תשבור אותה. הם
הציעו להם להמשיך להשאיר אותה באשפוז עד שתראה סימן חיים.
"ושתפסיק להביט על הקיר הלבן", הם אמרו והדגישו את המילים
שמשום מה הכאיבו לה כל כך.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אבל לצערה, המציאות יותר חזקה מהדמיון, היא נוקשת ועצבנית, יש
לה ידיים ארוכות שמחזיקות בסיכה חדה. המציאות הזאת אוהבת לפוצץ
לה את הבועה, להעיר אותה מהחלום המתוק.

געגוע
שקט משתרר בין כולם. זה לא השקט הרגיל, לא שקט שמסמל שעמום, לא
השקט שמסמל רגעים קטנים, זה שקט אחר. שקט שתמיד היה כשהזכירו
אותו.


לרשימת יצירות התסריט החדשות
נעורים
דניאל{בציניות} "מה? אל תגידי לי ששוב את ואבא התכסחתם
בטלפון"
אמא{כועסת}: "דניאל!"
דניאל: "מה?"




בבוקר כשקמתי
לבדי במיטה
התנחמתי
ונכנסתי
לבמה חדשה



ציפי


תרומה לבמה





יוצר מס' 43060. בבמה מאז 19/10/04 23:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לחני נשיא
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה