[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








חן גולן

ICQ 178805136 178805136  henambus

אל היוצרים המוערכים על ידי חן גולןאל היוצרים המעריכים את חן גולן

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כמיהה
על מצחה הונח שלט אזהרה, לבן עם מסגרת אדומה:
"אסור לגעת בגוף זה, רק להביט ממרחק ידך".
הצטערתי שניחנתי בידיים ארוכות ודקות, אם רק היה לי עם מה
הייתי קוטע אותן למען קרבתה.
"אסור לגעת בגוף זה?" כאילו שלא היה שייך כלל לה

היפרדות
ידיה רעדו, כל אצבע ואצבע, כבר לא שלטה בתנועותיה,
נשימותיה היו חזקות, פעימה אחר פעימה אחר פעימה,
בקצב מהיר, היא לא עצרה,
עד לרגע ההוא...

ספק האם תרדמת על כולנו קרבה,
או מוות של אחד מאיתנו ?
כל כך קר - לאט לאט כולנו נקפא, והדבר האחרון שנעשה הוא זה
שכולם יזכרו, רק את שמנו ואת הדבר האחרון.

חוסר אונים
פיסת נייר בוכייה ונשארת יבשה גם מדמעות של נערה יפה.
"דרושה",
כך היה שמה, לא יכולתי להתעלם מכל כך הרבה אפור במודעת דרושים
אחת.
היא קראה לי, צעקה לעברי בלחש שרק אשים לב אליה.

פנטזיה
"רק תצייר, הנה לך דף חלק ונקי, לא כמו שם... תצייר מה שבראשך
וזה יהיה שלך, בידיך הקטנות והקרות".
ידעתי מה הנני עומד לצייר. מייד חיפשתי סביבי מכחול או מעט עפר
שיכולתי לצייר איתו את הדבר היחיד שהיה בראשי.
אמרתי שעל דף כה לבן וטהור יש מקום רק לדבר אחד...

יומן
מתעוררת בבהלה,
ספוגת זיעה,
דמעות בעיניה,
צובטת את עצמה, מרביצה וזה כואב, כואב מאוד,
כי זה לא חלום זו מציאות.

חוסר אונים
שיחברו אותה בנגיעות קטנות וחום עוטף
ויפרקו אותה בהרפיה ממנה ושתיקה אחת גדולה.

היפרדות
הם מתאספים,
עשרות פרצופים עם אותן פנים מוכרות,
הם מתאספים באותו גן קבוע, גן שלכאורה כה יפה, מטופח ופורח.
שוב, אותה אסיפה,
הם מגיעים לשם - כי הוא הלך,
הם חייבים להגיע - כי המצפון גורר אותם.

היפרדות
אך אף אחת מהן לא חזרה. נותרה לידה רק ערימת הבטחות, שבועות
ונדרים שמכבידה על גופה ומעמיסה על נפשה שמונעת בעדה לקום
וללכת, לקום ולחפש אותן, לחפש את האושר שלה שקבור עמוק בתוך
הערימה ההיא.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
This first rain
When I'm standing and wait
Didn't turned off the light yet,
Wait that she will return
I know she will be back
Her heart sworn me to come back

חלום
And when we wake up
You kiss and whisper to me:
"It's not a crime to dream forever
Come return to dream
Dream together..."

אהבה
תן לי אור, גם בחשכת הלילה הנורא,
בים של כאב, הענק לי טיפת אהבה,
כסה את הבורות שחפרת בליבי
שאמרת שכל זה "למעני".

בדידות
היא משתנה
ומחכה שהוא יאהב אותה
ומחכה
שלא את מי שהוא רוצה שהיא תהיה.

ייסורים
הוא גבר
וגברים אינם בוכים
שמא יספג בושה
כי הדמעות הן אלה שמכשילות דרכו.

הן הבטיחו ונשבעו
כי שבועה זו לא תופר לעולם
כי הלב שבנתה שייך לה
ספק בובה אך הבטיחה כי "ביחד לנצח"
נחרט על הלב, ששייך לה.

בדידות
ורק אני עוד לא מצאתי את הכובע שיסתיר, שוב בברודווי, שוב
לבד...

אכזבה
מביטה במראה ודמותך מאחורי, כמעט ונוגעת בך
שומעת את השיר שתמיד הזכרתי לך, כמעט ושרה למענך.

אהבה
ועדיין בין חיוך של אהבה לחיבוקיו האוהבים
הפחד היה טמון בה,
קבור עמוק בין רסיסי האושר שבה
פחד שלא רצה לעזוב אותה,
פחד שתמיד רצתה להלחם בו, לנצח אותו.

אהבה
הכרת לי את הרגש "אהבה"
פנים מול פנים בשיא המבוכה
ועודני נערה ואף ילדה
כלאת אותי בכלוב האהבה.

אהבה
עד שאגלה את הנפש
האמיתית,
המסתורית,
אותה אחת
שנשבתי בקסמה
שנה אחר שנה.

רק תראי לי שאת כאן, כאן לצידי,
רק תאמרי לי שעוד לא הלכת, שאת מחכה לי...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זוגיות
"תראי אותך,
כמו כלב, נראית כה זולה, שרועה על הרצפה,
לובשת תחתון מינימלי והחולצה שלו זרוקה עלייך.
את נראית כל כך מושפלת, אך מסופקת."

היפרדות
נותן להם לארוז מזוודה אחת, רק אחת, "מזוודת חיים",
בה הם מכניסים את נשמתם וגם כמה דמעות של יקיריהם
בצפיפות ובזהירות, שכלום לא ישבר.

הוא ואני
מרגישה כי קצרתי את הזרעים שנטעתי במו ידיי,
אהבה שטיפחתי באמון ודאגה נתקפה שקרייך ונהרגה,
מה שנותר זה רק לומר: "יהי זכרה של אותה האהבה",
להרים את הראש מהצער עליה ולהמשיך להיאבק במלחמה,
במלחמה הזו, שבה רק שנינו, לבד, רק אני ואתה.

געגוע
אבל אני יודעת שלפחות עבד נאמן אחד עוד נשאר לצדי, השקט,
זה שנשאר לצדי תמיד ולא בוגד, זה שאני לעולם לא אקנא לו.

געגוע
בפתח הדלת, הוא הפתיע ואני קצת נבהלתי, השתתקתי
מין בלינדייט מוזר שכזה, בזמן מוזר, במקום מוזר.
לבשתי סגול בשביל יום מיוחד ששכחתי לזכור מהו...

חוסר אונים
והילדה מכונסת בעצמה על כף ידו של האיש המשופם הגדול ופרצופה
משתקף במשקפי השמש השחורים שלו והיא שואלת את עצמה "מי אני?
כמה אני שווה?"
והיא כבר לא מבחינה אם זה הקולות שסביבה או הקולות הפנימיים
שלה שעונים לה בקול צורם:
"כלום,
כולך כלום,
גופך כלום"

יודעת אני שאם אבעט ואלחץ אני אצא אל העולם,
אצא ואלמד ללכת, לצעוד,
אפרוש כנפיים אל העולם בלי פחד, גם אם בלעדייך.

תמיד היא הייתה "THE BUTTERFLY" בשבילי,
פרפר שכנפיו דעכו כנגד השנים, כאילו שיד ענקים דרכה על כנפיה
ומנעה ממנה להתקדם,
פרפר ללא כנפיים, פרפר ערום.

הרהור
יושב,
מחבק את רגליי העטופות בגרגרי החוף,
מכווץ כציפור שאבדה אל תוך עולמה,
גופי תשוש- עייף ממנוחה,
באוזני שורקת הרוח,
ראשי עייף מתהיות,
עייני כבר עומדות להיעצם ממבטים חודרים ועמוקים, שעות, שעות
אני תוהה ונועץ עייני בדבר שמולי.


לרשימת יצירות התסריט החדשות
נעורים
אימא: מיכלי מה יש לך? את לא מרגישה טוב?
מיכל: אני בסדר.




חשבתם פעם מה
היו עושות כל
הנשמות הבודדות
והאבודות ללא
במה חדשה...?


תרומה לבמה





יוצר מס' 50744. בבמה מאז 19/5/05 8:11

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לחן גולן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה