|
 204476618
אלה אבן נולדה לשני הורים, גבר ואישה.
עוד בילדותה חלמה להיות סופרת מפורסמת.
אבל ויתרה על זה כשהצליחה לספור רק עד 10
תחביבים עקריים:
- להסניף פיח או כפי שאחרים מכנים את זה- לנשום.
- לשחות במי ביוב מעורבבים עם כימיכלים מסכנים או
איך שאחרים מכנים את זה ים
- להתלונן שאף אחד לא נכנס לדף שלה בבמה, שאף אחד לא
קורא את מה שהיא כותבת. ושאף אחד לא מגיב (זה לא
רמז...)
.
- לחכות למוות או כפי שאחרים מכנים את זה לחיות.
אבל אז גדל התינוק ומהרגע שהפך להיות פעוט,
הוא החל כל כך הרבה דברים לרצות.
הוא רצה המון צעצועים,
לשחק בגן שעשועים,
לשחק עם ההורים,
וגם עם ילדים אחרים.
ללכת לחוגים,
לצאת לים של בילויים,
לקנות דברים חדשים,
ולעשות להורים המון חורים בכיסים.
|
הוא נכנס אל תוך האודיטוריום מביט סביבו, צורתו המוזרה גרמה
להתלחשויות רבות בקרב התלמידים שנכחו שם. כולם ראו חייזרים
בטלוויזיה פעמים רבות אך לרובם הייתה זאת הפעם הראשונה שהם
רואים אחד כזה במציאות. הוא עלה על הבמה, חיכה סבלנות עד
שהמורות ישתיקו את התלמידים
|
"מה פתאום!" קבעה האישה וכשראתה את הבעת אי האמון בפניו
הוסיפה: "אל תשכח שגם ילדים מתחת לגיל 18 צופים בסדרה הזאת,
ותסריטאי הסדרה לא רוצים שחבורה של הורים מודאגים יחליטו
שהסדרה לא חינוכית ולא ירשו לילדים שלהם לצפות בסדרה. יש לך
מושג כמה רייטינג נאבד?"
|
הכאב,
הדמעות העיניים,
הוא חטף מכה קשה,
הוא הרגיש שבור מבפנים.
|
הוא נגע בעדינות בצוואר שלה,
ואחר כך הוא הוריד את ידו כלפי מטה לגוף שלה.
הוא ליטף את החלק העליון,
והמשיך הלאה לחלק התחתון.
|
לילה אחד הוא חלם חלום.
הוא חלם שהוא נמצא בתוכה, כן שם בפנים.
פעם אחרי פעם, כמעט בלי הפסקה.
זה היה נהדר מלבד העובדה שזה לקח פחות מדקה.
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
