|
K-ngel
מאז עברו כמה שנים.. היא כבר לא כל כך תמימה.. אבל
עדיין לא מרגישה את היכולת לבטוח בכל אחד..
את החיים שלה היא חייה מבלי לדעת מה יקרה מחר, אבל
מוכנה בכל מקרה.
בלי מחויבות לאף אחד מלבד עצמה.
ממשיכה בדרכה, היא לא מסתכלת אחורה אף לא לחלקיק שנייה...
ממשיכה ללכת, היא לא חושבת על העבר גם לא לשבריר מהזמן...
שבוע שלם היא הלכה בלי לדעת לאן, שבעה ימים מלאים אף אחד לא
ידע שהיא שם.
|
הגשם והאש היו הדברים שהיא אהבה יותר מכל, החורף היה הדבר
היחיד שבאמת גרם לה להרגיש שיכת. היא הרגישה כאחת מהם, מהטיפות
הנופלות מהשמיים ונעלמות בלי זכר אחרי התנגשות רגעית עם הקרקע.
|
באותו זמן היא כבר לא היתה ילדה כל כך תמימה אבל עדין היה אפשר
לראות בעינים שלה שהיא עוד קטנה,
|
מלורי, בעלת מבנה משורטט על ידי אשף האמנים עם חזה שופע עטור
חזיית תחרה שחורה ומתוכה מנסות לבצבץ הפטמות שהחלו להזדקר אט
אט מפאת הקור ההולך וגובר בגג, ורגליים, שהיו עטופות גרבי ברך
שהצליחו בקושי לכסות את הברכיים השבריריות שלה...
|
הוא היה זול מדיי כשראיתי אותו עם רעמת השיער השחור הנפוח
והעיניים התכולות, ננעצות בבקבוק הגולסטאר, בבאר.
|
I saw you for a wihile
And loved forever since
|
משוגעת!... איפה ההיגיון,
את לא מבינה שכל החיים שלנו זה פשוט חלום?!
|
כמחכה כה בכמיהה
לציפורי האהבה
|
אבל השייכות התפרקה לה, ועכשיו הם במחלקת עבדות מחפשים אחרי
הבעלים שלהם.
אבל באמת, צריך פשוט למצוא אחד את השני.
ושוב, הוא מפחד להיות שלה, אבל נהנה מבעלות ריגעית.
|
הריחוק הגובר ביניהם בחברה, יוצר קירוב לעתיד שלא בא.
|
זה אולי אף פעם לא נגמר
אולי זאת פשוט הפסקה ארוכה
לכולם מגיעה מנוחה,
ואף אחד לא יגיד עד מתי
|
|
|
החיים זה כמו
חיים, רק צריך
להוסיף "ה"
בהתחלה...
- שולה דץ -
אשתו של בעלה. |
|
