|
"...אז כשאתם נועצים עיניים
ומחכים לזה שייפול
גם בכם ינעצו שיניים
בעורכם, בבשרכם, בדמכם, בעצמות..."
("מלנכולי", החברים של נטשה)
יצאה לאויר העולם בשנת 87. אין טעם להכביר במילים,
הצצה לשיריה הינה הצצה לתוך נבכי נפשה...
גופה דאב, כמעט דווה
מצימאון לאהבה
|
פשט בך העונג
השיל מעלייך מעצורים
כשפשטתי ממך בגדייך
|
זעקות אנוש מהדהדות בין כתלים
שצופנים בחובם סודות מדינה
|
להתחיל מהסוף
ולמחוק את שרע לי
כמו לגעת בקסם שחלף מחיי
|
לקחתני כאל תוך חלום
הולכתני בשביליך
בחמד חלילים ניגנת חרש
|
בוא נרקוד על קצה הגשר
נבחן אומץ ושיווי משקל
|
בין שמיים לארץ
החושך זוהר ביום
ולי- אין לילה.
|
בערוב ימיי
כשרגליי כבר יתושו ויפסקו מלכת
|
קץ חלום מנווט
לחיים שלמים בלי תוכן
|
שם - מתחילה הרוח.
שם, החמה המפציעה עם שחר
מנשקת באגלי טל
|
הים והחוף נשחקו מרוב שירים,
מרוב דמעות,
מרוב פסיעות רגליים.
|
בעשרה לארבע כל יום רביעי
ג'יפה צבועה שחור מחוברת לראש לא ברור
יוצאת בטקסיות מיותרת מהשער הפונה לכביש הראשי.
|
אני בד של משי
אך בליתי
עכשיו סמרטוט לניגוב ישבנים
|
השוט מצליף בי בעוצמה, מכה
ללא רחם
|
השמיים הבטיחו לנסות
לא להתרסק
|
נעולה בארמון הפחדים שלי
פתחתי בפניך שעריי
|
בוא כובש,
כקיסוס טפס במעלה אבריי
נטע בי שורש קשוח
|
סכין גילוח מלא בחלודה
כמה גילחת איתו את הרגליים
לפני שבאת לבקר אותו,
על ערוותך סירבת לוותר.
|
שרועה גופתי על המיטה
מחכה בכיליון עיניים לבואך...
|
היצר הוא שמניע אותי
אף פעם אינו יודע שובע
כמו גוף שאוכל ואוכל
וכאילו דבר לא בא אל קרבו
|
מבקשת נפשו
לצאת את סדום
אפופת היגון
|
מפעל לזונות באזור התעשיה הישן
נפתח חגיגית ברוב הדר ופאר
התלבשתי יפה והלכתי לשם
בעקבות מודעה צהובה בעיתון מקומי
|
נשקני עד זוב דם
הצלף על כל גחמה
חדור לטומאתי במלוא עוצמתך
אל תחדל בשל אנקותיי
בכל מאודי אשתדל להחרישן.
|
והמיטה - רטובה
מזרע ותאווה
הם לא ראו שגם מדמעות
|
רד על הברכיים,
תתפלל לאלוהים
תבקש בשבילי, אהובי
שיתפור לי כתונת רחמים
|
שאון טפיפות רגלי הבאים בימים
פוסק בחלוף תריסר פעימות.
|
פורשת ידים לצדדים ומסתובבת
במין מחול כזה של מטורף
|
תסלק את אוכלי הפגרים
שיבואו בהמוניהם על זניהם
כשתעלה הצחנה
גם אז לא תרפה מגופתי
|
יופיה נגנז לארכיון ימים
גוף מהול בריח ערוותה
|
רוצה לשטוף גופי בזעתך
שתפליג לתוכי
|
הללו את אדוני אלוהינו
מלכו של עולם
|
והנשמה שרפה את בית החזה
עד שכבר כאב לנשום
ואהבתי אותך, מספיק בשביל שנינו
|
עם קריאת התרנגול
המזמין את צינת הבוקר
קראתי בשמך
|
ארוג אותי ברכות
שנוא נפשי
|
חושק בה,
עיניו תלויות בה בתאווה...
|
"את נראית אבודה" אמרת מעברו השני של הטלפון. לא יכולת לראות
שחייכתי את החיוך העקום והקטן שלי שאני מחייכת לכסות על העצב,
אותו חיוך שחייכתי בגרון חנוק ועיניים כמעט מבריקות כשליטפתי
את פניך ואמרתי שאני מבינה. אני באמת מבינה, כמו תמיד- יותר
מדי.
|
חלמתי, שאתה שוכב עם מישהי במיטה שלי. חיבקת אותה, ככה מאחור-
כמו שחיבקת אותי. נראית כל כך מאושר, לא כמו כשהיית איתי.
כמה נורא לחשוב עליך שוכב עם מישהי, שאיננה אני, כמה נפלא
לחשוב עליך מאושר.
|
אנשים מנסים לעזור לאנשים אחרים כדי לעזור לעצמם בעצם
לכן הפסקת לנסות
אנשים אחרים עדיין מנסים
(הם צריכים את זה כדי שיוכלו להביט במראה).
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אתה נהיה
מד"ן לפחות תהיה
אשדודי.
זאת שאהבה את
התל-אביבי.
ממליצה. |
|
