|
זהב לבן ופנינים שזורות בו...
האם זו אגדה?!
האם זו מציאות?!
ואולי סתם משל ונמשל...?
מקווה, שתהנו.
הוא היה שם וראה איך הווה הופך לעתיד, איך זמנים משתנים,
מתקדמים במהרה...
|
אמא ניסתה לשכנע אותי לקחת צעצוע אחר, היא ניסתה גם לאיים...
אבל אהבתי את הדובי, כמו שאהבתי את האיש, ולא הסכמתי לקבל
תחליף.
|
אם אינך יכול לקחת על עצמך
את האחריות להגשמת חלומותיך - אל תחלום! -
כי אז, כשיתגשמו תפילותיך, לא תוכל אפילו לראות
את הנס.
|
ארזתי בתרמיל זיכרונות-רגשות... וגם את החלומות... לקחתי גם
מזכרת או שתיים, שיעזרו לי לראות עבר ועתיד... ארזתי כמה
שירים... והתרמיל הקטן והדל נטלה על המוט... הלבשתי בגדים
נוחים לדרך, ונעליים נוחות להליכה...
|
האהבה היא לא כלום והכל גם יחד...
האהבה מחבקת, גם בלי מגע...
ואנשים? - הם רואים את התשוקה
ומכבידים על האהבה!
|
בידיך שלך יצרת את המלחמה, שפגעה בך!
|
ולפתע, ראו זה פלא, ג'וזף הבחין, שלידו עומדת חמורה יפהפיה,
והיא אליו נערה: "אתה יפה כמו כוכב."
|
בטלויזיה אמרו, שאפשר לדעת מתי אדם מת, לפי החום של הגופה...
אוף הייתי כזה ילד תמים, אמרתי לעצמי: "שהיא תמדוד לו את החום
ותראה בעצמה, שתפסתי אותו, כשהוא היה חי ולא תגיד, שאני לא
בסדר."
ממממממ... זה טעמו הנפלא של החופש, כי אני פרפר רב-גוני,
החופשי להראות
|
"אה... אה..." - הקטנטונת הייתה נרגשת. - "הקנקן יכול להיות
יפה מבחוץ, אבל בפנים יכול להיות הרבה לכלוך, שמבחוץ לא רואים,
כמו אבק ומים מלוכלכים."
|
והיו עוד הרבה הרבה בובות, כל מיני בובות... אפילו... אפילו
בובה רובוט, שעושה טריקים מצחיקים, עם אורות, שנדלקים...
והייתה הבובה הזאת!
|
ועתה ליבך אינו שלך עוד. ועתה קבורה האהבה, אך באחרית-הימים
תקום היא לתחיה.
|
השבת מתכוננת להיות אורחת
לאחר שהכינה מתנה לכל
משפחה מארחת
|
לראות בעיניים...
איך העיניים שלו מזדגגות, הגוף מקשיח...
הוא נפל על הרצפה והפסיק לנשום...
|
וראיתי אותה עומדת בצד, וילדי הקט בזרועותיה. "תני לי את
ילדי." אני קוראת אליה. והיא מביטה בי במבט עמום ועונה: "ילדי
איננו ילדך, כי אני אימו."
|
היא החזירה את מבטה אל המתרחצים בים, ודקות ארוכות בהיתי
בשתיקה באופק, שואלת את עצמי, אם באמת עוד יש בי את הצד
הילדותי, אם כן, למה אני לא מתרגשת מאהבה, כמו שהתרגשתי
בנעוריי... תהיתי מה בעצם קרה לי.
|
הייתי שם בין קרוביך על רכבת-הרפאים שלך, זה בא וההוא הלך
והרכבת כל-כך גדולה...
|
פעמים כה רבות החלקתי
אל מרגלות ההר חזרתי,
אבל לוותר לא הסכמתי,
קפאו ידיי ורגליי, אך קדימה המשכתי.
|
כשאתה הולך, אני מתגעגעת,
שואלת את עצמי מה יהיה כשתחזור...
|
לילה טוב עולם,
ד"ש לכולם.
|
כי אבא שלי
לא מפחד
לחיות ולאהוב
למרות הפרקינסון
|
כי אם יש אדם,
היודע מהו טוב עבורי,
הרי זו אך ורק אני!
|
פועם ליבי בכאב,
עת יורד הערב,
ונר בודד אדליק בחלוני,
האם תחזה באורי?
|
בלילות הייתה חולמת אותו.
בחלומותיו היה רואה אותה.
|
אין דבר יותר אמיתי
מאהבתו של בעל-חיים
חוכמתו של הטבע
עולה על כולם!
|
זה רק הלב שלך
שיוצא קצת משליטה.
זה אולי בראש שלך
אהבה זה שם המשחק.
|
לתת לשמש מעליי לזרוח,
להתעורר אל יום חדש.
שתי עיניים בשמחה לפקוח,
מאהבת-חיים ליבי נרגש.
|
וכך...
כמו שאתה שלי
כן אני שלך..!
|
אוהבת אותך בכל מקום בעולם,
אוהבת אותך יותר מכולם.
|
ואז הוא מופיע להושיע,
עם אויר לנשימה,
מציל מהמחנק.
|
בחיוך מתוק ותמים
"אולי תקנה לה פרח?"
היא שואלת
|
ועולם במגוון של צבעים,
ומגוון גדול יותר של חיוכים...
בסופו של כל לילה השמש זורחת,
ונפש אופטימית מלבלבת ופורחת.
|
יש תקווה בליבי,
אך יש גם חשש.
יש חלום, שעוד נגשים.
יש מאבק, שחובתנו לנצח.
|
אז ככה...
היא כבר הבינה
שהמילים שלך
עפות ברוח
|
היינו אתה ואני מול כולם,
זה לזה הבטחנו אהבת-עולם...
וכל שנותר לי הוא זיכרון,
מראה דמותך והחלום...
|
אין לי גאווה יתירה
אך יש לי גאון וזקיפות קומה
ואין לי צורך בגאווה
ובפחד להיות כבולה.
|
מאסתי בהתאספות
זו הצבועה
כשאני שם תקועה
מכבידה על עצמי...
|
את לא אוהבת אותי
כי אני מדבר מצחיק
אני יודע...
|
חבק אותי, חבק חזק,
עד שהשעה תעבור,
ואז תמצא אותי בדרך,
כשאלך לי אל ארץ האור.
|
גם כשהביקורת עלתה
בניסיון להטיל בי
את האשמה
שפועמת בך.
|
חיי לך בחיוך, ילדה
גן שעשועים לך בניתי
להנות מיופיו
המשקף אותך
|
הבט בעיניי וישר תדע,
אם אמת אני דוברת,
ואם אין זו אלא אגדה.
|
אמונה נושמת בתוכי
אמונה עלומה מניעה אותי
|
אמרו כבר לפניי
שהעולם במה
וכולנו שחקנים
אך לא סיפרו
|
לא רוצה עוד חלום,
לא רוצה בעוד שקר.
אשליות תחייה אתה,
לי המציאות קורצת.
|
הייתי בתוך חיבוקך,
עטופה בזרועותיך,
שמורה בגן-העדן שלי...
מוגנת מכאב ואכזבה...
ודי, לא עוד...
|
אני בסך-הכל ילדה,
שאת החיים אוהבת.
|
אני שקטה, ואין בי דופי.
האמת היא בשבילי ההגנה.
אפילו הכאב כבר התגבש ליופי,
וגם מהקושי יש הקלה גדולה.
|
מסוכנים הם מחיות היער;
מלחששים, מרכלים...
וזה מזה הם חוששים
- אנשים
|
והוא חושש מלשונה החדה,
הוא חושש פן תכאיב לו,
פן תפצע אותו תוכחתה.
והוא חושש והאשמה
|
אשרי האהבה,
שהציתה לבבות בודדים
|
אתה אומר,
שאותי אתה אוהב
יותר מכל אחד אחר...
|
וכל הפלא נקבר תחת הכתובת:
"כאן נחה מדינה לתפארת"
ארץ חלב ודבש וזית ותאנה
תהייה נשמתה צרורה...
|
אני אוהבת אותך
בגלל שאתה
זה אתה.
|
וכשתתעורר מהחלום,
רק בוא אליי בשלום,
תן לי אותך בשלווה רכה,
כי אהבה היא מתוקה.
|
כי אינני בובה
ואהבתי איננה
תצוגה לראווה
|
בטיפוס החיים אל האולימפוס,
בדרך אל משכן האלים,
למרגלות ההר אותך פגשתי
ומיד ידעתי את דרכי.
|
בין עירות לחלום
מתרפקת פתאום
על חיבוק של אהבה
זיכרון של מגע
|
אם רק היה לי איך,
הייתי מיד עושה,
כדי לא להיות
החלום של האחר.
|
בת כמה אני
אינני יודעת
העבר
נראה כחלום.
|
וכשנגמרות הדמעות
הוא עוטה גלימה
גלימת עלים ופריחות
והוא מתעורר אל החוויה
|
ועיניך...
מוארות באור עיניי,
המעריצות דמותך.
|
גלה לי פרפר
את רזי הנסתר
את סודות האדם
לחש לי פרפר
|
גלי לבי נעים באדווה שקטה,
נס החורף הסוער והקיץ היבש בא.
|
ואני רוצה ללכת לשם,
להיות איתם.
אלו שלליבי כה קרובים,
ממני כל-כך רחוקים.
|
שובב, נמרץ ונבחן
הגיע אלינו כדור צמר קטן
התמונות הראשונות
פתרו התלבטות בין שמות
ובחרנו לקרוא לו דובי...
|
לראות, להכיר את דרכי החדשה
|
משחק השתיקה
לזה כך אקרא,
ולא אנסה יותר
אתך לדבר.
|
"לא נכון, אני רק חולמת."
ושוב מנסה אותי לשכנע
"אהבה, שאבדה
לא, לא חוזרת."
|
אני לא
קונה חלומות
אם פחותים
וגם אם נשגבים
|
לסובב את הראש,
להביט לאחור...
האם זה כדאי?
|
האם יבקש הפרפר
אל השמש לרפרף?
הן כל פרח כמו באר
ללגום צוף ולצחקק...
|
הוא גורם לה לבעור מבפנים,
ומהר מאוד שניהם מסמיקים
|
ימין ושמאל...
דתי וחילון...
האם אי-פעם לעצמך האמנת?
האם להעריך עצמך ידעת?
|
הארץ שלי קרועה
מירמה ואיבה פה שולטות
אז קחו חוט ומחט
ותתחילו לתפור.
|
כבתה זו האש
ואין פותר
ואין מנחש.
|
לעולם אל תהיה פזיז.
פגעת בעצמך וגם בידיד.
האשמה עליך מוטלת כולה,
עליך ולא על אחר.
|
חפש בתוכך,
אולי יום אחד תמצא.
|
הבטחת
לתת לי כל שאבקש
בי לא לפגוע הבטחת
לי לא לשקר נדרת
|
הבטחות של אהבה
להבטיח תמיד ידעת,
אך לקיים לא השכלת
|
יש דרך אל הלב שלי
יש מפתח שיתאים
ואת החומה החוצצת
יש דרך להעלים
|
לאט לאט התאורה גוססת והמסך נופל
ומה קורה כשההצגה נגמרת?
|
אז תדעי כי אהב ויאהב
אך גם אם ליבך יהיה לו
בחששו יסרב הוא לקחת.
|
אבל אני זו אני
ואותך אוהבת,
ואם זה כלום בשבילך,
זו ההזדמנות האחרונה.
|
לו רק הייתה לי אהבה אחרת...
ואיך אוכל לאהוב אחר?
לו רק ידעתי לפתוח את הדלת...
אך היכן היא?
|
ילד אתה ולא פעוט,
מסוגל אתה להבחין,
יכול אתה לדעת.
|
היו זמנים
וערב של שושנים,
כשדיברנו בפרחים.
|
אל תקשה קושיות,
כי - בשעת צער ומכאוב,
ידיד אמור להבין ולאהוב!
|
אך המציאות יפה יותר
מכל חלום!
על-כן...
הייה שלום...!
|
הייתי אסיר במשך 20 או שלושים שנה
במקום כל שהוא בתחתית המדינה
|
חור-שחור יהיה לכוכב,
וכוכב לחור-שחור...
אפלה תהא לאור,
ואור יחזור להאפיל...!
|
הסתיימה המלחמה בנשמתו,
מתבונן הוא אל תוכו...
בצחוק חובק את חייו
והשינוי ניכר בו.
|
בתכריכים אין כיסים,
אך המצפון שומר הכול,
שיעזור לך אלוהים,
כי רק הוא יכול.
|
השעון סובב לו,
השניות חולפות,
לקחים רבים למדתי
מאז הייתי בגובה בירכיו של אבי
|
ואז זה קרה,
הדבר הנפלא,
הוא לשפתיי נשק נשיקה.
|
והנה את כתפיי לופתות ידיו,
ואני נרגשת -
והנה הוא מרכין אליי שפתיו
שוב נשמתי נעתקת -
|
זו לא אני שזוכרת
את בגידתך.
אני אוהבת,
וזה אתה,
שכועס על עצמך
|
אחרי שכל הכאב יברח מתוכה
אצבע אותה בכל צבעי הקשת למענך
|
קטפתי אותו
ושמרתי אותו...
הרחתי אותו אל תוכי,
קסמיו עשו את שלהם על ליבי
|
החופש הוא כמו ממתק,
רוצה לטעום אז התכבד.
תן לעצמך רק להעיז,
ואז תראה איך זה קורה
|
והגעגוע הזה
לאותם ימים יפים
תקוע שם
איתן...
|
ואם הייתי אומרת לך,
שזה אתה שבליבי,
היית משנה דברים?
|
והיה אם יופיע שוב שקר,
אז בעיניי תהייה לעפר ואפר.
בתלאות האלה קצתי,
במשחקים מזמן מאסתי.
|
והיא אומרת לך,
שהיא אוהבת אותך
יותר מהכול...
|
וטוב לי ככה...
בדיוק ככה...
בשמחה.
|
ושוב חולמת אותנו,
כאילו ביחד שלנו
זה הכי מובן מאליו.
|
והוא רוצה אותה
והיא רוצה אותו
ועל זאת נאמר:
"לא טוב היות האדם לבדו."
|
זאב לבן זאב שחור...
שני צדדים למטבע,
אך מהו כל אחד מהם?
אין איש שבאמת יודע.
|
לא, זה לא אפשר
להרשות שואה נוספת של עם.
מלחמה לעד לא תפתור דבר!
|
ואז מופיעה שוב אהבה,
נקיה, טהורה, זכה...
רכה ונפלאה...
האהבה בכל הדרה.
|
רק הלבנה, שממעל,
משתתפת איתי בסוד,
רק הלבנה מחייכת
גם כשרע לה...
|
בין השולחנות
מרחפות
מארחות מושלמות
בזכות ה"בוס" יאמר...
|
יודעת אני את ליבך,
גם פלדה קרה לא תסתיר אותך.
האמת חשופה,
תמיד כך הייתה
|
וכשיראה השעון
זמן אהבה,
יבריקו העיניים
באור ישן-חדש
|
אתה בחלומות שלי
עדיין
ובליבי געגועים
אליך.
|
כל שריריי נמתחים
כל שריריי רוטטים
בזעם אימים
|
השמים בוערים באש אדומה,
רקע נפלא לעץ השיקמה.
|
אם רק היית פה לחוות...
לראות את השיר,
שבתנועות אני שרה-רוקדת
לך, רק לך.
|
חיזורים וירטואליים
תמיד נחמדים,
אך מציאות לא מחליפים
בחלומות נעימים.
|
בזו אחר זו חלפו העונות
עברו ביעף שנים רבות
יבש מעיין הדמעות
שעות היה זורם בקילוחים
|
חלום מוחשי
כאילו
החלום שלך
נטמע
|
ריח עוגת-השבת,
ריח הדג והעוף המבושל
וריח החמין לצהרי המחרת
|
הבית, שהיה רק שלי,
עכשיו הוא "הביתה" שלנו.
פעם הייתי רק אני,
עכשיו זה כבר אנחנו.
|
עיני הנרדם
נפקחות
אל געגוע
למגע
|
מחול המילים,
מחול הצלילים,
הלב פועם במנגינה,
במקצב זורם
|
חתלתול שבגר
כתינוק באין ממתק
חתלתול נותר
ומשחק איתי משחק
|
כחול עמוק בין שחר ליום
העולם רוקד ושר,
האופק מצייר כחלום
את אדמת המחר.
|
ובידו הקפוצה
הוא קובע גורל
כשפיו חתום
וליבו לא נשמע.
|
באינטרנט או ברחוב,
אלה אותם אנשים.
|
יש לי חלום ילדות רחוק,
חלום מאושר, חלום מתוק,
וקוראים לו אהבה...!
|
או אז אדע,
שלא אבדה
אותה אהבה
|
"אדם מיוחד", יאמרו סביבך,
כי אתה לא דג מת, שישחה עם הזרם!
וכי אינך מוכן לוותר על עצם היותך,
מוותרים הם על קירבתך.
|
כה עמוק חדרו מילותיך אל ליבי,
לאט-לאט נסדקה החומה ובה שברים
כה עמוק חדרת אל נשמתי,
והסומק בלחיי פורח, כאודם ורדים...
|
מותר לנו לחלום,
אנחנו לא לבד...
טוב שבאת הביתה,
כולנו למען כולם.
|
נאמן היית לדמך ולאוזניך
עד שאבד ליבך
|
כי בטחתי בך
ואתה לא בטחת בי
כי אהבתי אותך
יותר משאהבתי אותי
|
נשימה עמוקה - נשיפה מהירה,
העיניים נפקחות - עדיין לילה...
"זה רק חלום!"
את עצמך את משכנעת
|
כמו עלה ברוח
אני נסחפת
אליך ואיתך
|
והנה אתה...
והנה אני...
אלה מילותיי,
ואלה מילותיך...
|
כסף, כסף, כסף...
בתוך הנוחות
אבדה עוד אהבה,
מתו הרגשות.
|
לכל חברה יש חוקים,
וכדי להשתייך לחברה,
אתה חייב לגדול,
כשאתה אסור באזיקים?
|
נפשי היא שלך
נשמתי היא שלי
|
עששית דולקת בחלון ביתי,
להאיר את דרכך אל דלתי,
כי בלעדיך גוועה נשמתי.
אליך כל-כך התגעגעתי...
|
אז למה רק אני
מבינה את העולמות
של כולם?
|
מריחה שרידים
של הבושם שלך
ומרגישה אותך קרוב...
|
כנפי נשמתי נפרשות
ככנפי פרפר ססגוניות
לטעום חיים
לחוות...
|
לחושך או לאור?
הבחירה האמיתית היא בידיים שלנו!
שנבורך, כל אחד ואחד מאיתנו!
|
לחיות בצל הגאווה
להיות המנצח
רק בעיני עצמך!
|
לטבול במעמקים
ברכות נעימה
כמו פוך ונוצות
ונעימת הטבע
|
כנועה ורועדת בקירבתך,
מבט עיניי מושפל מולך,
כשליבי הבוגדני פועם
כרעם הגונג מחריש אוזניים
|
ושוב זה קרה
היא מצאה את עצמה
בלב מרוסק וכואב
|
ללכת על קצות האצבעות...
לא להעיר את הישנים בלילות...
בשקט בשקט לדרוך, לעשות...
לב יקר שלי, קסמים של חלומות.
|
אנשים סביבי היו אומרים לי,
שארוחה כזאת זה סתם טירחה מיותרת,
שזו סתם ארוחה מנופחת ורומנטית,
שמתאים לאכול במסעדה.
|
אולי זו הפנטזיה
עוד תהפוך למציאות
|
הצללים בגינה אט אט מתארכים,
השמש כבר בדרכה העצלנית אל הים,
מקשיבה לשירים, אני טובעת בצלילים,
שוקעת לי באהבה שלך, ביחד אנחנו חזקים.
|
להניח לכעס להתפוגג
לשים בצד את הכאב
|
הייתי רוצה להיות פיה טובה
שתמצא לעזור לכל אדם בצרה
לעזור לכולם בדרכם הקשה
|
לפעמים נלך לאיבוד בתוך מבוך הלב
אך תמיד יש דרך החוצה,
גם אם עינינו עיוורות מכאב.
|
הפנים חיוורות, העור לבן-חולני,
קור הגוף מצמרר...
הנשמה זועקת: "הצילוני!
זו הייתה טעות בתום לב"
|
אני דוממת כמוך,
אני נשמרת בתוכך.
בתוך המבט והחיבוק,
בתוך הערגה והדיבוק.
|
ושוב מפציע הצליל מהעוד...
ושוב הגוף מתמכר לריקוד...
ושוב לבבות פועמים כתופים...
ושוב שפתיים שרות מילים.
|
לרקוד עם השטן בריקוד סוער,
לרקוד עם השטן ולא להתבלבל...
כשלו רגליי על אבנים חמות,
והוא דרש רק להמשיך לרקוד...
|
נושקת הרוח לים בעדנה,
גלים מלחשים נשלחים אלי חוף...
נושכת הרוח את הים בכעסה,
גלים מודיעים, פורצת סערה...
|
מהו האושר? - נשאלת השאלת.
חפש את החופש! - נשמעת תשובה.
נשמה מחפשת שלווה,
לב מחפש אהבה.
|
ובאה היא עד אליך
ובאה אליך בשעריך
פורשת ידיה מולך ולפניך
והסבת גבך אליה
|
מה היא עוד שנה
למישהי שאיבדה את שלה?
|
מה יש לו לאדם?
אם אין לו את עצמו,
אז יש לו כלום
ושום דבר!
|
ראשון-לציון מזרח...
ספק עיר
ספק כפר.
|
היא בוכה את הכל לתוך מחברת שירים...
את אהבתה הטהורה מהחיים...
את כל אורכן של השנים...
היא בוכה את הכל לתוך מחברת שירים...
|
כולם מחכים למשיח...
קבעו פגישה...
כיוונו שעון...
|
מילים מילים ושוב מילים
מגשימות חלומות אבודים
מילים מלטפות
מתוך הלב יוצאות
|
ועולם שלם הוא מצייר...
גלימה על אחד
מסיכה על אחר...
|
ופה רעם תוף מתגלגל...
ושם אור זוהר מהבהב...
והטבע כולו, כמו רחבת דיסקוטק,
הסערה סחפה גוף ולב.
|
הוא בנוי לתפארת ולראווה,
על פניו מסיכה של אושר
מופצת ברבים בחיוך ובגאווה.
|
בדרכים ארוכות נדדתי,
תלאות רבות עברתי,
ועכשיו אני יודעת
אושר מבורך
|
והשחקנים
חלקם יותר
וחלקם פחות
מוכשרים.
|
והוא כמעט צועק
"נו... תביני כבר!"
והיא שותקת...
שוקלת בליבה
|
מדוע הרוע בלב האדם,
ומי השופך כמים דם?
(האם זה רצון האל, או האדם?)
|
מה שהיה נסלח,
אבל לעולם
לא יישכח.
הלקחים הם מתת חיים.
|
נהג מונית,
השירות בהתאם לצרות.
נהג מונית,
רוצה לסגור חובות.
|
בראשי נדלקת נורה אדומה
אך עומדת מולו איתנה!
ומהו הצעד הבא?
|
את חיי אני חיה,
אין על מה להצטער...
מה שלא הרג - חישל!
|
ובחדרי חדרים זה הלב,
המבקש אליך להתקרב...
|
ובצאתם מן הבית
באחרות הם עיניים נועצים
מלאים הבטחות לוחשות
ובעיניים נוצצות מחזרים...
|
אסלח לך כדי לסלק מחיי,
כעס מיותר, כבד וכואב
חולי הקנאה מקצר החיים
ומרירות, המונעת אושר
|
ראה, הנה שם,
זה העץ עומד דומם,
בגזעו המחורץ
אמנה שנותיו
|
מבטים מתהדקים
גופים מתקרבים
פעימת הלבבות
נשימות נעצרות
|
עוד יבוא היום
ויתגשם זה החלום,
הסובלנות תהא מנת חלקנו
והרעות תשוב לשכון בינינו.
|
הנח לי להרפא ממך,
כי אם הפחד הוא נחלתך,
ואמון באהבתי אין בך,
הרי אבדה גם התקווה שלי.
|
פיותיהם אומרים אטימות וטמטום,
ובידיהם אלכוהול וסכין!
ילדים משתכרים ואנשים נרצחים.
|
קשה להאמין לעדותו
של אדם על עצמו,
כשהשקר שיחק בו
בחברו, שיצא להגנתו...
|
בלב גן-העדן שלך
צומח לו עץ
עץ החששות
|
השינוי במדע משתולל כשבשבת
הגישה האנושית קפאה מלכת
התקופה השתנתה, חלפו השנים
ואנשים נותרו עם מושגים עתיקים
|
לשמור את הדעת
כי אלו החיים
וזהו סודם
הנשגב מכולם
|
הוא מחפש בה פגמים
ובורח לזרועות
זרות.
|
היה שלום,
שא ברכה,
דע הצלחה
בהמשך דרכך.
|
הפסיפס כה צבעוני
של שורשי עצים
מנוכרים ואוהבים
מעל האדמה.
|
צעד ועוד צעד
הדרך נסללת
תוך כדי ההליכה
|
את עולמך ריפדת היטב
בחיצוניות מרשימה וכסף,
אך אין תוכן לחייך
ואין תכלית למילותיך!
|
רגעי-הקסם בחיי,
עת הבטתי באלו העיניים,
נגוזו להם
הרחק אל עבר אבוד.
|
חבק אותי אליך
וראשי ינוח על כתפך,
שמור אותי בין זרועותיך,
בתוך השלווה הרכה,
בתוך אהבה מופלאה.
|
האינך יודע?
האינך שומע?
כל כולי רק בשבילך.
ליבי כולו שלך.
|
ונותרה שאלה
אחת קטנה
לא פתורה...
|
שורה לשורה
והבית נבנה
והנה הפזמון,
כמו מרכז השכונה...
|
ומלבושיו מעידים על עוני,
עוני הגוף ועושר הרוח...
שכן הוא פי אלף עשיר ממני,
ועם כל כאבו, עדיין חיוך על שפתיו.
|
כבד את אמא ואבא, ילד,
הקשב לעצתם של האוהבים אותך,
מצא לך אמת באמונה, ילד,
ויותר מכל האמן בעצמך...
|
אתה גילי, שמחת ליבי,
אתה בנשמתי ובדמי.
אתה הדרך שמולי נפרשת,
זו דמותך, שבי צורבת.
|
ובאופל הלילה יפים הם כפליים,
כשהירח אוהב את הנאהבים.
גבר אל אישה, אישה אל גבר מחייכים,
כשהלבבות חשים ברגשות הנשגבים.
|
עמדת מולי
דברי אהבה
מילמלת
עבורי
|
שרשרת לבבות בוהקים
שולחת ניצוצות של אהבה
ללבבות הבודדים
ממלאה אותם בשמחה
|
ביום חם ליטופה
בלילה הוא קר...
שתיקת המדבר אמת חושפת
ואתה הסלעים בתוכה קוברת...
|
תודה על הבכי,
תודה על הצחוק.
|
לא ארדוף אחר הרוח
כדי להגשים לך חלום
שחלמת בלעדיי.
לא אוותר על אמונותיי
|
אלוהים, אנא תן לי
- את קיני החם;
מלא אותו בהבנה ואהבה
- ובצחוק ילדים גם.
|
ראיתם פעם כלב ישן?
שרוע לו בפינה, ישן...
|
יש בי המון אהבה, שחובקת עולם ומלואו, וזה מה שגרם לי לטעות,
פעמים רבות בחיי, ולחשוב שמדובר באהבה רומנטית.
זוגיות היא איזון הדדי בין הגבר לאישה, בין הכוח הפיזי והרגש.
|
כל חיי אומרים לי, שאני חיה בחלומות, באשליות, שאני לא יכולה
לתקן את כל העולם, אבל אני לא רוצה לתקן שום דבר, אני בסך-הכל
רוצה, שהסביבה בה אני חיה תהייה נעימה לי, שזו תהייה סביבה,
שאוכל לאהוב את השהות שלי בה, ואוכל לאהוב את האנשים, הסובבים
אותי.
|
כמה פעמים ביקרתי שם כבר בחיים האלה... הנוף יפה, האוויר נעים,
לא חם בכלל, ואין שם אף יצור דומה לאדם שצבעו אדום ולראשו
קרניים...
|
אתה מכיר רק
את מסגרת החוקים
לפיהם אתה חי
|
אבל אמא, אז מה אם אני שונה, לא תאהבי אותי בגלל זה?
ואם כל-כך חשוב לך להגדיר אותי, אמא, אז לפני הכל אני בן-אדם!
|
זו החברה בה אנחנו חיים,
הרוחניות ממוסחרת,
כל אחד רואה באחר את עצמו.
|
משנה רק מה קורה כאן ועכשיו,
בכל פסיעה, שאנחנו עושים,
כשמבחינתנו
השמים עוד יכולים לחכות...
|
מבט בעיניים חושף לב וסודות,
בינינו אין בכלל צורך בסליחות.
אהבה נחרטה בלב צעיר ותם,
ורק ליבי יודע את ביתו החם!
|
ברוכים הבאים לגיהינום, שאתם כבר חיים בו!
אתם חושבים, שאין גן-עדן?
תמשיכו לחשוב ולהאמין במה שאתם רוצים...
האמת, שלא איכפת לי במה אתם בוחרים, זה עניין שלכם!
|
הגאווה מנת חלקו
של חסר הביטחון
ברעש וצילצולים
|
הם בלחץ,
הם לא רגועים,
וגם לא מאפשרים
עשייה.
|
וכשאני מחפשת
פוף... היא נעלמת
כאילו לא הייתה
מעולם...
|
הייתי תמיד לבדי,
גם הוא היה תמיד לבדו...
ואני כמהתי לאהבה,
ואז פגשתי בו...
|
מודה אני לך - הודיה,
על שהיית כפרח בחיי.
|
לא היה אז טלפון סלולארי,
רק טלפון ציבורי ואסימון...
|
הם אומרים,
שהכל
נעשה למעננו
למען תועלתנו
|
ובחלומי זעק אלייך קול כואב:
"הרצחת וגם המשכת?!"
והקול הכואב ממשיך וקורא:
"עין תחת עין ושן תחת שן."
|
אני מתגעגעת
רק לאהבה,
שאותה אתם איבדתם
|
למדתי
את הלקחים אחריך
הפחד הורס
כל חלקה טובה!
|
האור לא מתכחש לחושך,
האור בחושך מתעצם!
|
אני כלוב הזהב והיהלומים,
בתוכי נמצאים החיים הטובים,
הכרנו היטב, כשהיית ילד...
אני החופש הפשוט והעניו,
|
נשאר רק לפחלץ גוף אתלטי
של אדם בן המאה העשרים..
לא בשבילך - בשבילן,
שיגירו ריר על הגוף המפוחלץ...
|
אם אתה יותר מדיי טוב, וגם אם אתה אגואיסט... אתה פוגע בך!
אם אינך מאוזן ביחסך לאחרים... אתה פוגע בך!
|
ולי אסור
בתכלית האיסור
לחשוב על חיים משלי
כשאתם באזור?...
|
ואז התחלתי
להתרחק ממך
כי לא הייתי מוכנה
להיות למסכנה!
|
... להשאר אני חייבת! (?!)
... אבל לפני דקה אמרת
שאני בביתך מיותרת.
|
שמור נא לי על אהובי נפשי,
וקח ממני מכאוביי.
|
ויש ויש ויש...
כל כך הרבה אנשים,
שמהטבע ומטבעם האמיתי
כל כך רחוקים...
|
תכעסו,
ואל תסלחו.
תחיו עם העונש הזה
את כל החיים.
|
היום בעידן התעודות והתארים, שכחו, בני-האדם, היכן טמונה
החוכמה האמיתית, ואת אלה, שהתנסו, נאבקו בגורלם ולמדו
באוניברסיטה של החיים, הזיזו הצידה, הם לא עוד נחשבים חכמים.
|
והייתי מעדיפה
להישחט ולהאכל
מאשר להיות מחוזרת
ע"י כל ג'יגולו שמתחרמן!
|
מי שבאמת אוהב את עצמו, מסוגל לאהוב את היצירה בתוכה הוא חי
ומתהלך, וכן לאהוב את היוצר ולהודות לו מכל הלב!
|
איך יוכל אדם להיות שלם עם עצמו,
כשהוא נותן מעצמו לאחר,
כל שכן לביחד?
|
להיות נאמן לאהבה
זה לחיות עם לב
מלא חמלה...
|
מה נעשה אם יעלם החיזיון?!?
נמצא עצמנו אבודים, ללא ביטחון...
איך נמצא ביטחון?!?
איך נדע שלווה?!?
|
שוקולד מריר
במרקם מלטף
ובטעם עשיר.
|
הגיע הזמן, שנאמץ לנו מערכת עקרונות של אמת, כבוד, מוסר,
הערכה, סובלנות אחריות והדדיות, ואת מערכת העקרונות הזו נקנה
גם לילדים שלנו!
|
וזה לא משנה
לאיזה צד
אתם משתייכים
|
כמו הייתי
כמו לא הייתי
כמו לא היה עבר!
|
אני לא רוצה לשפוט אתכם לפי הגדרות קבוצתיות, אני רוצה לקבל
אתכם, כמו שאתם, על הטוב והרע שבכם בתמורה לכך, שתגם אתם תקבלו
אותי בדיוק כמו שאני.
|
"אנחנו בעלי הרגשה
ובתוכנו מלווים הרבה רגשות
שמנהלים אותנו במשך היממה
מה זה באמת להרגיש?"
|
ילדה שובבה,
שהייתה מודעת
למתנות הרוחניות
שקיבלה
|
בשנאה ובכעס שלך כלפיו
את רק גורמת לי
לבקש ממך מרחק!
|
מכל הלב, סליחה...
סליחה על שהלב שלי מלא אהבה
לטבע, לאלוהים, ליקום ולבני-אדם...
|
אתם לא יכולים
להגשים אותי במקומי!
|
זה לא פורים
זה תיאטרון ענק
זה משחק החיים
|
אני חופשייה ממזבח הקינאה שלך
ואתה נותרת עם המאכלת בידך
הבטחת שלום, לא עוד מלחמה
גאווה וקינאה נותרו בדממה
|
תודה,
על שאת כל כך רוצה,
שאתאים את עצמי לדרישות הנורמליות שלך,
ועל שאת מעולם לא הרפית...
|
כמו תמיד,
את מתבוננת בי
מבעד לזגוגיות עבות
של משפט תכתיבים.
|
לעזאזל, זו הארץ שלי.!!! - היא שלי, בדיוק כפי שהיא שלכם,
ובדיוק כפי שהיא שלהם.!!!
|
עד שתנתן התשובה,
עד אז אשאל "מתי?"
|
ידועה האמת
ואיננה נסתרת,
גם אם סובבייך חושבים,
שאת התמימה בחלד.
|
ובינתיים רק הוא
מקשקש בזנב
ועד אין קץ
אוהב.
|
והם אפילו
לא מתארים
עד כמה אני רוצה...
|
אני זועקת לעזרה
ואין איש שומע
אני זועקת לעזרה
ואין איש מבין
|
במו ידיכם בניתם
את החומה,
שמפרידה ביני לביניכם!
|
מכאן שסופנו ידוע מראש,
אז למה אנשים חיים,
כאילו יחיו לנצח נצחים?
|
אך אוי לה למציאות,
כאן אין טייק נוסף,
לא משנה
כמה כבד האיפור.
|
והם אומרים:
"שלם אינו יכול להיות שלם,
בלי סך כל חלקיו."
|
אך אם בגדיי, צבע עורי, צורת שיערי, ביתי וכל דבר אחר אשר לי,
הינם מקור לביקורת ממך ו/או לשיפוט שלך, ארחק ממך, כמו הייתי
בורחת מאש בשדה קוצים.
|
אף פעם לא לימדו אתכם
מה ההבדל בין ידידות
לקשר רומנטי?
|
אם ייפול לידיי
תפוח רקוב
בכל מקרה
אזרוק אותו לפח
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
זו מין
פרובוקציה כזו
שאתה תמיד תראה
סלוגנים של
אחרים אבל לא את
שלך.
זה כמו שיש
דלתות שנותנות
לך להכנס ולצאת
אבל לעולם לא
נפתחות |
|
