[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הזהב הלבן
''אגדת חיים'' - הייתי אור להוריי, למשפחתי ולחבריי, והיום אני
עינבר, סופגת את אור השמש, להפוך את השלילי לחיובי בחיי.
שלכם
עינבר אזולאי

 white gold

אל היוצרים המוערכים על ידי הזהב הלבןאל היוצרים המעריכים את הזהב הלבן
זהב לבן ופנינים שזורות בו...


האם זו אגדה?!


האם זו מציאות?!


ואולי סתם משל ונמשל...?


מקווה, שתהנו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
געגוע
הוא היה שם וראה איך הווה הופך לעתיד, איך זמנים משתנים,
מתקדמים במהרה...

אגדה
אמא ניסתה לשכנע אותי לקחת צעצוע אחר, היא ניסתה גם לאיים...
אבל אהבתי את הדובי, כמו שאהבתי את האיש, ולא הסכמתי לקבל
תחליף.

בידיך שלך יצרת את המלחמה, שפגעה בך!

פואנטה
בטלויזיה אמרו, שאפשר לדעת מתי אדם מת, לפי החום של הגופה...
אוף הייתי כזה ילד תמים, אמרתי לעצמי: "שהיא תמדוד לו את החום
ותראה בעצמה, שתפסתי אותו, כשהוא היה חי ולא תגיד, שאני לא
בסדר."
ממממממ... זה טעמו הנפלא של החופש, כי אני פרפר רב-גוני,
החופשי להראות

פואנטה
והיו עוד הרבה הרבה בובות, כל מיני בובות... אפילו... אפילו
בובה רובוט, שעושה טריקים מצחיקים, עם אורות, שנדלקים...
והייתה הבובה הזאת!

לראות בעיניים...


איך העיניים שלו מזדגגות, הגוף מקשיח...


הוא נפל על הרצפה והפסיק לנשום...

וראיתי אותה עומדת בצד, וילדי הקט בזרועותיה. "תני לי את
ילדי." אני קוראת אליה. והיא מביטה בי במבט עמום ועונה: "ילדי
איננו ילדך, כי אני אימו."

חלום
הייתי שם בין קרוביך על רכבת-הרפאים שלך, זה בא וההוא הלך
והרכבת כל-כך גדולה...


לרשימת יצירות השירה החדשות
גורל
פעמים כה רבות החלקתי
אל מרגלות ההר חזרתי,
אבל לוותר לא הסכמתי,
קפאו ידיי ורגליי, אך קדימה המשכתי.

הגות
כשאתה הולך, אני מתגעגעת,
שואלת את עצמי מה יהיה כשתחזור...

סאטירה
לילה טוב עולם,
ד"ש לכולם.

יחסים
כי אם יש אדם,
היודע מהו טוב עבורי,
הרי זו אך ורק אני!

כמיהה
פועם ליבי בכאב,
עת יורד הערב,
ונר בודד אדליק בחלוני,
האם תחזה באורי?

הרהור
לתת לשמש מעליי לזרוח,
להתעורר אל יום חדש.
שתי עיניים בשמחה לפקוח,
מאהבת-חיים ליבי נרגש.

אהבה
וכך...
כמו שאתה שלי
כן אני שלך..!

אוהבת אותך בכל מקום בעולם,
אוהבת אותך יותר מכולם.

מצב
ואז הוא מופיע להושיע,
עם אויר לנשימה,
מציל מהמחנק.

מחאה
יש תקווה בליבי,
אך יש גם חשש.
יש חלום, שעוד נגשים.
יש מאבק, שחובתנו לנצח.

ייסורים
היינו אתה ואני מול כולם,
זה לזה הבטחנו אהבת-עולם...
וכל שנותר לי הוא זיכרון,
מראה דמותך והחלום...

הרהור
אין לי גאווה יתירה
אך יש לי גאון וזקיפות קומה
ואין לי צורך בגאווה
ובפחד להיות כבולה.

חבק אותי, חבק חזק,
עד שהשעה תעבור,
ואז תמצא אותי בדרך,
כשאלך לי אל ארץ האור.

אמונה
חיי לך בחיוך, ילדה
גן שעשועים לך בניתי
להנות מיופיו
המשקף אותך

אהבה
הבט בעיניי וישר תדע,
אם אמת אני דוברת,
ואם אין זו אלא אגדה.

אמונה
אמונה נושמת בתוכי
אמונה עלומה מניעה אותי

יחסים
לא רוצה עוד חלום,
לא רוצה בעוד שקר.
אשליות תחייה אתה,
לי המציאות קורצת.

געגוע
הייתי בתוך חיבוקך,
עטופה בזרועותיך,
שמורה בגן-העדן שלי...
מוגנת מכאב ואכזבה...
ודי, לא עוד...

תחושתי
אני בסך-הכל ילדה,
שאת החיים אוהבת.

יחסים
מסוכנים הם מחיות היער;
מלחששים, מרכלים...
וזה מזה הם חוששים
- אנשים

הרהור
אשרי האהבה,
שהציתה לבבות בודדים

אכזבה
אתה אומר,
שאותי אתה אוהב
יותר מכל אחד אחר...

אהבה
וכשתתעורר מהחלום,
רק בוא אליי בשלום,
תן לי אותך בשלווה רכה,
כי אהבה היא מתוקה.

גורל
בטיפוס החיים אל האולימפוס,
בדרך אל משכן האלים,
למרגלות ההר אותך פגשתי
ומיד ידעתי את דרכי.

הגות
בת כמה אני
אינני יודעת


העבר
נראה כחלום.

אהבה
ועיניך...
מוארות באור עיניי,
המעריצות דמותך.

געגוע
גלי לבי נעים באדווה שקטה,
נס החורף הסוער והקיץ היבש בא.

ואני רוצה ללכת לשם,
להיות איתם.
אלו שלליבי כה קרובים,
ממני כל-כך רחוקים.

הומור
שובב, נמרץ ונבחן
הגיע אלינו כדור צמר קטן
התמונות הראשונות
פתרו התלבטות בין שמות
ובחרנו לקרוא לו דובי...

הרהור
לראות, להכיר את דרכי החדשה

משחק השתיקה
לזה כך אקרא,
ולא אנסה יותר
אתך לדבר.

אהבה
"לא נכון, אני רק חולמת."
ושוב מנסה אותי לשכנע
"אהבה, שאבדה
לא, לא חוזרת."

אלגוריה
לסובב את הראש,
להביט לאחור...
האם זה כדאי?

ביקורת
אך זה הוא הבוגד בעצמו.

הרהור
הוא גורם לה לבעור מבפנים,
ומהר מאוד שניהם מסמיקים

ביקורת
ימין ושמאל...
דתי וחילון...


האם אי-פעם לעצמך האמנת?
האם להעריך עצמך ידעת?

ביקורת
הארץ שלי קרועה
מירמה ואיבה פה שולטות
אז קחו חוט ומחט
ותתחילו לתפור.

ביקורת
לעולם אל תהיה פזיז.
פגעת בעצמך וגם בידיד.
האשמה עליך מוטלת כולה,
עליך ולא על אחר.

חפש בתוכך,
אולי יום אחד תמצא.

געגוע
הבטחת
לתת לי כל שאבקש
בי לא לפגוע הבטחת
לי לא לשקר נדרת

אכזבה
הבטחות של אהבה
להבטיח תמיד ידעת,
אך לקיים לא השכלת

הרהור
לאט לאט התאורה גוססת והמסך נופל
ומה קורה כשההצגה נגמרת?

אהבה
אבל אני זו אני
ואותך אוהבת,
ואם זה כלום בשבילך,
זו ההזדמנות האחרונה.

הגות
לו רק הייתה לי אהבה אחרת...
ואיך אוכל לאהוב אחר?
לו רק ידעתי לפתוח את הדלת...
אך היכן היא?

תחושתי
ילד אתה ולא פעוט,
מסוגל אתה להבחין,
יכול אתה לדעת.

הרהור
היו זמנים
וערב של שושנים,
כשדיברנו בפרחים.

יחסים
אל תקשה קושיות,
כי - בשעת צער ומכאוב,
ידיד אמור להבין ולאהוב!

עצב
אך המציאות יפה יותר
מכל חלום!
על-כן...
הייה שלום...!

הגות
הייתי אסיר במשך 20 או שלושים שנה
במקום כל שהוא בתחתית המדינה

הגות
חור-שחור יהיה לכוכב,
וכוכב לחור-שחור...
אפלה תהא לאור,
ואור יחזור להאפיל...!

יחסים
הסתיימה המלחמה בנשמתו,
מתבונן הוא אל תוכו...
בצחוק חובק את חייו
והשינוי ניכר בו.

הרהור
השעון סובב לו,
השניות חולפות,
לקחים רבים למדתי
מאז הייתי בגובה בירכיו של אבי

תחושתי
והנה את כתפיי לופתות ידיו,
ואני נרגשת -
והנה הוא מרכין אליי שפתיו
שוב נשמתי נעתקת -

זו לא אני שזוכרת
את בגידתך.
אני אוהבת,
וזה אתה,
שכועס על עצמך

הגות
קטפתי אותו
ושמרתי אותו...
הרחתי אותו אל תוכי,
קסמיו עשו את שלהם על ליבי

החופש הוא כמו ממתק,
רוצה לטעום אז התכבד.
תן לעצמך רק להעיז,
ואז תראה איך זה קורה

אכזבה
והיה אם יופיע שוב שקר,
אז בעיניי תהייה לעפר ואפר.
בתלאות האלה קצתי,
במשחקים מזמן מאסתי.

ארוטי
והוא רוצה אותה
והיא רוצה אותו
ועל זאת נאמר:
"לא טוב היות האדם לבדו."

מחאה
לא, זה לא אפשר
להרשות שואה נוספת של עם.
מלחמה לעד לא תפתור דבר!

אהבה
ואז מופיעה שוב אהבה,
נקיה, טהורה, זכה...
רכה ונפלאה...
האהבה בכל הדרה.

בדידות
רק הלבנה, שממעל,
משתתפת איתי בסוד,
רק הלבנה מחייכת
גם כשרע לה...

גורל
יודעת אני את ליבך,
גם פלדה קרה לא תסתיר אותך.
האמת חשופה,
תמיד כך הייתה

השמים בוערים באש אדומה,
רקע נפלא לעץ השיקמה.

אהבה
אם רק היית פה לחוות...
לראות את השיר,
שבתנועות אני שרה-רוקדת
לך, רק לך.

הרהור
חיזורים וירטואליים
תמיד נחמדים,
אך מציאות לא מחליפים
בחלומות נעימים.

כמיהה
ריח עוגת-השבת,
ריח הדג והעוף המבושל
וריח החמין לצהרי המחרת

הגות
הבית, שהיה רק שלי,
עכשיו הוא "הביתה" שלנו.
פעם הייתי רק אני,
עכשיו זה כבר אנחנו.

מחול המילים,
מחול הצלילים,
הלב פועם במנגינה,
במקצב זורם

ביקורת
חתלתול שבגר
כתינוק באין ממתק
חתלתול נותר
ומשחק איתי משחק

אלגוריה
כחול עמוק בין שחר ליום
העולם רוקד ושר,
האופק מצייר כחלום
את אדמת המחר.

מצב
באינטרנט או ברחוב,
אלה אותם אנשים.

הגות
"אדם מיוחד", יאמרו סביבך,
כי אתה לא דג מת, שישחה עם הזרם!
וכי אינך מוכן לוותר על עצם היותך,
מוותרים הם על קירבתך.

יחסים
כה עמוק חדרו מילותיך אל ליבי,
לאט-לאט נסדקה החומה ובה שברים
כה עמוק חדרת אל נשמתי,
והסומק בלחיי פורח, כאודם ורדים...

כמיהה
מותר לנו לחלום,
אנחנו לא לבד...
טוב שבאת הביתה,
כולנו למען כולם.

גורל
נאמן היית לדמך ולאוזניך
עד שאבד ליבך

אהבה
כי בטחתי בך
ואתה לא בטחת בי
כי אהבתי אותך
יותר משאהבתי אותי

יחסים
והנה אתה...
והנה אני...
אלה מילותיי,
ואלה מילותיך...

אכזבה
כסף, כסף, כסף...
בתוך הנוחות
אבדה עוד אהבה,
מתו הרגשות.

אמונה
נפשי היא שלך
נשמתי היא שלי

געגוע
עששית דולקת בחלון ביתי,
להאיר את דרכך אל דלתי,
כי בלעדיך גוועה נשמתי.
אליך כל-כך התגעגעתי...

אמונה
כנפי נשמתי נפרשות
ככנפי פרפר ססגוניות
לטעום חיים
לחוות...

אהבה
כנועה ורועדת בקירבתך,
מבט עיניי מושפל מולך,
כשליבי הבוגדני פועם
כרעם הגונג מחריש אוזניים

הגות
ללכת על קצות האצבעות...
לא להעיר את הישנים בלילות...
בשקט בשקט לדרוך, לעשות...
לב יקר שלי, קסמים של חלומות.

הרהור
אולי זו הפנטזיה
עוד תהפוך למציאות

להניח לכעס להתפוגג
לשים בצד את הכאב

הגות
הייתי רוצה להיות פיה טובה
שתמצא לעזור לכל אדם בצרה
לעזור לכולם בדרכם הקשה

יחסים
לפעמים נלך לאיבוד בתוך מבוך הלב
אך תמיד יש דרך החוצה,
גם אם עינינו עיוורות מכאב.

זכרונות
הפנים חיוורות, העור לבן-חולני,
קור הגוף מצמרר...
הנשמה זועקת: "הצילוני!
זו הייתה טעות בתום לב"

מצב
ושוב מפציע הצליל מהעוד...
ושוב הגוף מתמכר לריקוד...
ושוב לבבות פועמים כתופים...
ושוב שפתיים שרות מילים.

גורל
לרקוד עם השטן בריקוד סוער,
לרקוד עם השטן ולא להתבלבל...
כשלו רגליי על אבנים חמות,
והוא דרש רק להמשיך לרקוד...

הגות
מהו האושר? - נשאלת השאלת.
חפש את החופש! - נשמעת תשובה.


נשמה מחפשת שלווה,
לב מחפש אהבה.

געגוע
מה היא עוד שנה
למישהי שאיבדה את שלה?

ראשון-לציון מזרח...
ספק עיר
ספק כפר.

ייסורים
היא בוכה את הכל לתוך מחברת שירים...
את אהבתה הטהורה מהחיים...
את כל אורכן של השנים...
היא בוכה את הכל לתוך מחברת שירים...

כולם מחכים למשיח...
קבעו פגישה...
כיוונו שעון...

בדידות
מילים מילים ושוב מילים
מגשימות חלומות אבודים
מילים מלטפות
מתוך הלב יוצאות

הרהור
ועולם שלם הוא מצייר...
גלימה על אחד
מסיכה על אחר...

תחושתי
ופה רעם תוף מתגלגל...
ושם אור זוהר מהבהב...
והטבע כולו, כמו רחבת דיסקוטק,
הסערה סחפה גוף ולב.

גורל
בדרכים ארוכות נדדתי,
תלאות רבות עברתי,
ועכשיו אני יודעת
אושר מבורך

הגות
מדוע הרוע בלב האדם,
ומי השופך כמים דם?
(האם זה רצון האל, או האדם?)

ביקורת
נהג מונית,
השירות בהתאם לצרות.
נהג מונית,
רוצה לסגור חובות.

תחושתי
בראשי נדלקת נורה אדומה


אך עומדת מולו איתנה!


ומהו הצעד הבא?

הגות
את חיי אני חיה,
אין על מה להצטער...
מה שלא הרג - חישל!

אהבה
ובחדרי חדרים זה הלב,
המבקש אליך להתקרב...

אכזבה
ובצאתם מן הבית
באחרות הם עיניים נועצים
מלאים הבטחות לוחשות
ובעיניים נוצצות מחזרים...

אמונה
אסלח לך כדי לסלק מחיי,
כעס מיותר, כבד וכואב
חולי הקנאה מקצר החיים
ומרירות, המונעת אושר

געגוע
מבטים מתהדקים
גופים מתקרבים
פעימת הלבבות
נשימות נעצרות

אמונה
עוד יבוא היום
ויתגשם זה החלום,
הסובלנות תהא מנת חלקנו
והרעות תשוב לשכון בינינו.

יחסים
הנח לי להרפא ממך,
כי אם הפחד הוא נחלתך,
ואמון באהבתי אין בך,
הרי אבדה גם התקווה שלי.

אכזבה
פיותיהם אומרים אטימות וטמטום,
ובידיהם אלכוהול וסכין!
ילדים משתכרים ואנשים נרצחים.

יחסים
היה שלום,
שא ברכה,
דע הצלחה
בהמשך דרכך.

אכזבה
את עולמך ריפדת היטב
בחיצוניות מרשימה וכסף,
אך אין תוכן לחייך
ואין תכלית למילותיך!

געגוע
רגעי-הקסם בחיי,
עת הבטתי באלו העיניים,
נגוזו להם
הרחק אל עבר אבוד.

אהבה
חבק אותי אליך
וראשי ינוח על כתפך,
שמור אותי בין זרועותיך,
בתוך השלווה הרכה,
בתוך אהבה מופלאה.

אהבה
האינך יודע?
האינך שומע?
כל כולי רק בשבילך.
ליבי כולו שלך.

הגות
ומלבושיו מעידים על עוני,
עוני הגוף ועושר הרוח...
שכן הוא פי אלף עשיר ממני,
ועם כל כאבו, עדיין חיוך על שפתיו.

כבד את אמא ואבא, ילד,
הקשב לעצתם של האוהבים אותך,
מצא לך אמת באמונה, ילד,
ויותר מכל האמן בעצמך...

אהבה
אתה גילי, שמחת ליבי,
אתה בנשמתי ובדמי.
אתה הדרך שמולי נפרשת,
זו דמותך, שבי צורבת.

כמיהה
ובאופל הלילה יפים הם כפליים,
כשהירח אוהב את הנאהבים.
גבר אל אישה, אישה אל גבר מחייכים,
כשהלבבות חשים ברגשות הנשגבים.

הגות
ביום חם ליטופה
בלילה הוא קר...
שתיקת המדבר אמת חושפת
ואתה הסלעים בתוכה קוברת...

תודה על הבכי,
תודה על הצחוק.

כמיהה
אלוהים, אנא תן לי
- את קיני החם;
מלא אותו בהבנה ואהבה
- ובצחוק ילדים גם.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הומור
ראיתם פעם כלב ישן?
שרוע לו בפינה, ישן...

התבגרות
יש בי המון אהבה, שחובקת עולם ומלואו, וזה מה שגרם לי לטעות,
פעמים רבות בחיי, ולחשוב שמדובר באהבה רומנטית.
זוגיות היא איזון הדדי בין הגבר לאישה, בין הכוח הפיזי והרגש.

ביקורתי
כל חיי אומרים לי, שאני חיה בחלומות, באשליות, שאני לא יכולה
לתקן את כל העולם, אבל אני לא רוצה לתקן שום דבר, אני בסך-הכל
רוצה, שהסביבה בה אני חיה תהייה נעימה לי, שזו תהייה סביבה,
שאוכל לאהוב את השהות שלי בה, ואוכל לאהוב את האנשים, הסובבים
אותי.

ביקורתי
כמה פעמים ביקרתי שם כבר בחיים האלה... הנוף יפה, האוויר נעים,
לא חם בכלל, ואין שם אף יצור דומה לאדם שצבעו אדום ולראשו
קרניים...

אבל אמא, אז מה אם אני שונה, לא תאהבי אותי בגלל זה?


ואם כל-כך חשוב לך להגדיר אותי, אמא, אז לפני הכל אני בן-אדם!

ביקורתי
ברוכים הבאים לגיהינום, שאתם כבר חיים בו!
אתם חושבים, שאין גן-עדן?
תמשיכו לחשוב ולהאמין במה שאתם רוצים...
האמת, שלא איכפת לי במה אתם בוחרים, זה עניין שלכם!

אהבה
הייתי תמיד לבדי,
גם הוא היה תמיד לבדו...
ואני כמהתי לאהבה,
ואז פגשתי בו...

הספד
מודה אני לך - הודיה,
על שהיית כפרח בחיי.

הרהור
לא היה אז טלפון סלולארי,
רק טלפון ציבורי ואסימון...

חלום
ובחלומי זעק אלייך קול כואב:
"הרצחת וגם המשכת?!"
והקול הכואב ממשיך וקורא:
"עין תחת עין ושן תחת שן."

הגות
אני כלוב הזהב והיהלומים,
בתוכי נמצאים החיים הטובים,
הכרנו היטב, כשהיית ילד...
אני החופש הפשוט והעניו,

מכתב
אם אתה יותר מדיי טוב, וגם אם אתה אגואיסט... אתה פוגע בך!
אם אינך מאוזן ביחסך לאחרים... אתה פוגע בך!

ביקורתי
... להשאר אני חייבת! (?!)


... אבל לפני דקה אמרת
שאני בביתך מיותרת.

ביקורתי
היום בעידן התעודות והתארים, שכחו, בני-האדם, היכן טמונה
החוכמה האמיתית, ואת אלה, שהתנסו, נאבקו בגורלם ולמדו
באוניברסיטה של החיים, הזיזו הצידה, הם לא עוד נחשבים חכמים.

אמונה
מי שבאמת אוהב את עצמו, מסוגל לאהוב את היצירה בתוכה הוא חי
ומתהלך, וכן לאהוב את היוצר ולהודות לו מכל הלב!

פואנטה
הגיע הזמן, שנאמץ לנו מערכת עקרונות של אמת, כבוד, מוסר,
הערכה, סובלנות אחריות והדדיות, ואת מערכת העקרונות הזו נקנה
גם לילדים שלנו!

כמו הייתי
כמו לא הייתי
כמו לא היה עבר!

פואנטה
אני לא רוצה לשפוט אתכם לפי הגדרות קבוצתיות, אני רוצה לקבל
אתכם, כמו שאתם, על הטוב והרע שבכם בתמורה לכך, שתגם אתם תקבלו
אותי בדיוק כמו שאני.

הגות
"אנחנו בעלי הרגשה
ובתוכנו מלווים הרבה רגשות
שמנהלים אותנו במשך היממה
מה זה באמת להרגיש?"

ארצישראל
לעזאזל, זו הארץ שלי.!!! - היא שלי, בדיוק כפי שהיא שלכם,
ובדיוק כפי שהיא שלהם.!!!

הרהור
עד שתנתן התשובה,
עד אז אשאל "מתי?"

הרהור
מכאן שסופנו ידוע מראש,
אז למה אנשים חיים,
כאילו יחיו לנצח נצחים?

פואנטה
אך אם בגדיי, צבע עורי, צורת שיערי, ביתי וכל דבר אחר אשר לי,
הינם מקור לביקורת ממך ו/או לשיפוט שלך, ארחק ממך, כמו הייתי
בורחת מאש בשדה קוצים.




הלוואי וזה
שמאשר את
הסלוגנים יאשר
לי את הסלוגן.










גפילטע פיש מביע
משאלה

בזרקור
עדן מימן
עדן מימן

nobody becomes an
artist unless they
have to.



תרומה לבמה





יוצר מס' 26797. בבמה מאז 8/10/03 15:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להזהב הלבן
© 1998-2014 זכויות שמורות לבמה חדשה