|
מי זה הצד השני? את האמת גם אני לא ממש מכיר אותו,
הוא לא החלק ה"אהוד" שבתוכי, הוא לא החלק שעושה
בלאגן, הוא לא החלק שצוחק עם/על כולם, הוא הצד השני
שבי...
הצד השני, שסופג את הכאב הכי גדול, כשהלב נשבר - אני
חזק, אבל צידי השני נחנק...
תמיד כשתיראו אותי בשעותיי הקשות עומד איתן, לא
תיראו את צידי השני, הוא יסבול, ירעד מקור, בסתר לבד
עם עצמו.
ורק בחדרי חדרים, משחרר אני את צידי השני. נותן לו
לנוח, לנשום... מזיל עוד דמעה על הכר.
...ואני לא יכול לישון, ואני רק רואה אותה אצלי בדמיון, והיא
צוחקת, וטוב לה ויש לה אחלה חיים, ואני שוכב, על הגב, והזמן לא
זז...
|
איזה מוזר שעכשיו משמיעים את השיר הזה של גלי עטרי, אני זוכר
שכשהייתי בא אליה לחדר, תמיד הדיסק הזה היה מתנגן... והיינו
מדברים...
|
בדרך כלל לא היה חסר אוכל, כי את האוכל הוא היה אוסף בטיסת
הערב (וגם בגלל הסיבה שכל הזמן הוא היה שוכח לאכול) אבל יעודה
של טיסת הבוקר לא היה בשביל לאסוף אוכל, מתי היה טס כל בוקר כי
הוא היה לבד.
|
עד שראיתי אותך, כמו אור
וליבי אז נמס מחומך.
|
ואני יודע שזה לא בסדר, אני יודע שהיא בסוף רק תיפגע. כי אני
רק נמשך אליה, ואין פה רגש בסביבה, לפחות מצידי, כי היא כבר
רמזה על אהבה, ואני לא אוהב אותה, אך אותי היא כל כך...
|
היה מאד משעמם, הלכתי וחזרתי והסתכלתי לכל הכיוונים, ואז אני
שומע כמה ח'ברה מדברים על פיגוע שהיה, ועל פצועים והרוגים...
מה חדש בזה, אצלנו זה כבר שיגרה, אז כששאלתי איפה היה הפיגוע,
והם ענו... אני קפאתי. רצתי אל הפלאפון והתקשרתי לחברים,
לדודים, הכל בסדר - נרג
|
...אחרי שלושה ימים, בבוקר, היא התקשרה, היא שאלה מי זה
וכשגילתה שזה אני היא נבהלה וניתקה. אחרי כמה דקות קראו לי שוב
לטלפון, זו היא היתה שוב, והשיחה שוב זרמה, ידעתי שהיא תתקשר,
בתוך תוכי, למרות שלא החלפנו טלפונים, למרות הכל, זה מה
שהרגשתי...
...הייתי קם
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כבר שלוש שעות
אני לוחץ "תביא
משהו" ויוצא לי
אותו סלוגן!!!
תתחילו לעבוד,
כותבי סלוגנים
שכמוכם.
הרודן. |
|
