|
החיותה והאגדה נולדה אי שם בשלהי 1983 הרחוקה (אם כי
לא רחוקה מספיק על מנת שתוכנס למסיבות ה21+
הנחשקות---הערת עורכת עדכנית: לא רק שהיא כבר נכנסת
אליהן, היא גם מייחצ"נת אותן---), ומגיל צעיר הרבתה
להעלות על הכתב דברים שונים ומשונים שחלפו במוחה...
לאחרונה קרה הדבר וחיותה שבה והתחברה אל האני
הפנימי/אינר סמייל שלה, והרי התוצאות לפניכם. להוסיף
קצת מלח, ולחמם 3 וחצי דקות במיקרו. בתיאבון.
...ושוב אנסו אותי. ואני לא מדברת על אונס פיזי- כי כאילו לא
הייתי שם והאמת שלא הרגשתי כלום ובכלל, אני עדיין בתולה. אבל
נאנסתי נפשית, כבר פעם רביעית, והכל בגלל שאני תמימה. מאמינה
יותר מידי במפלצת האיומה הזו הנקראת: בני-אדם.
|
מחיוך אחד קטן שזורק אלי בחור בפאב, אני כבר יכולה לראות עתיד
שלם לצידו, ועוללים קטנים עם בלורית בהירה בדיוק כמו של אביהם
מתרוצצים לי בין הרגליים.
|
שילבתי רגל על רגל, הבטתי היישר בעיניו העמוקות, שכמו איימו
עלי בסכנת טביעה, וסיננתי בקול הכי בטוח ועם-זאת-מפתה שיכולתי
להוציא מפי באותה הסיטואציה "אני רוצה אורגזמה".
|
ומה עכשיו? חשבתי לעצמי, מביט במזכירה השופעת שלי, השוכבת
ערומה כביום היוולדה המקולל על השולחן שלי במשרד. מה עושים?
|
אנחש שאתה, אהובי, מבולבל
אנחש גם שהמצב שלך, כשלי, אינו קל
|
"אני מצטער, חשבתי שאותה אשכח"
הוא מביט בעיניים, שפל מלוכלך
"ובאמת שאהבתי", משפיל מבט ריק
רק שאת פניה ראית כשהיית אותי מנשק
|
ההוא וההיא נפגשו די מזמן
היא- מקסימונת, והוא- פני דוגמן
הוא זרק בה מבט קצר, והלך
והיא נפגעה שמספר לא לקח
|
הם אומרים את יפה, פשוט מקסימה
אומרים נהדרת, וגם חכמה
|
המפלצת שבך
בי הסתכלה במבט מסוכך כל כך
ואני בטעות דימיתי לחשוב אותה
למלאך
|
הו לורנה, איה את כעת, כשצריכה אני כל-כך
שתחזקי את ידיי ורוחי
מדוע אני כה מרחמת עליו
והוא בקלות שכזו אז הפך את תוכי
|
וכשתעבור שם בפעם הראשונה...
|
היא הולכת ביער
עם סלסלה קטנה
מלקטת תותים, ילדה מסכנה
לו רק ידעה שיבוא השועל
|
ואם היא תבכה לידה
תחשוב הילדה
ולא תדע
איך דווקא זו שתמיד מרגיעה את רוחה
פתאום עכשיו היא זו שבוכה
|
לו הייתי פרח,
אז סביר להניח שהייתי נובלת
אחרי פרפר שכמותך
שאת כל הצוף לקח ממני
והשאיר אותי פצועה וסבוכה
|
אך עם החיוך הצחור והמבט הטוב
מעולם לא ידעת כיצד לאהוב
ועם כל שלמדת, כרך ועוד כרך
לרגש לעולם לא מצאת דרך
|
מישהו
נמצא שם
ותמיד מסתכל
מישהו
שאין לו דמות
גם לא צל
|
...אז איך בכל-זאת, ילד-מלאך, הכאבת ופגעת בי עמוק כל-כך?
|
לא יודעת איך כל זה ייגמר
בקושי יודעת איך התחיל
מאוחר מדי להתכחש לרגש
מאוחר מדי את לבי להציל
|
משחקת בנפתולי הסבל שלך
לבך מדמם, הוא שבור בתוכך
ואת החתיכות לא תצליח לעולם לחבר
זה בפנים, זה תקוע, ואדאג שכך ישאר.
|
נשחק ברופא וחולה, ידיד נפשי
אתה תקשיב למכאובי המייסר, ועל כתפך יונח ראשי
|
פרח שלי
מה יפה הנך
מעלי הכותרת, ועד גבעולך
|
לפעמים פשוט בא לי לעמוד מולו ולהביט לו אל תוך העיניים,
שיקשיב לי טוב-טוב, ולצעוק בכל הכוח כמה אני אוהבת אותו.
|
|
|
מי שמביט בי
מאחור מפסיד מה
שמלפנים |
|
