|
החיותה והאגדה נולדה אי שם בשלהי 1983 הרחוקה (אם כי
לא רחוקה מספיק על מנת שתוכנס למסיבות ה21+
הנחשקות---הערת עורכת עדכנית: לא רק שהיא כבר נכנסת
אליהן, היא גם מייחצ"נת אותן---), ומגיל צעיר הרבתה
להעלות על הכתב דברים שונים ומשונים שחלפו במוחה...
לאחרונה קרה הדבר וחיותה שבה והתחברה אל האני
הפנימי/אינר סמייל שלה, והרי התוצאות לפניכם. להוסיף
קצת מלח, ולחמם 3 וחצי דקות במיקרו. בתיאבון.
...ושוב אנסו אותי. ואני לא מדברת על אונס פיזי- כי כאילו לא
הייתי שם והאמת שלא הרגשתי כלום ובכלל, אני עדיין בתולה. אבל
נאנסתי נפשית, כבר פעם רביעית, והכל בגלל שאני תמימה. מאמינה
יותר מידי במפלצת האיומה הזו הנקראת: בני-אדם.
|
מחיוך אחד קטן שזורק אלי בחור בפאב, אני כבר יכולה לראות עתיד
שלם לצידו, ועוללים קטנים עם בלורית בהירה בדיוק כמו של אביהם
מתרוצצים לי בין הרגליים.
|
שילבתי רגל על רגל, הבטתי היישר בעיניו העמוקות, שכמו איימו
עלי בסכנת טביעה, וסיננתי בקול הכי בטוח ועם-זאת-מפתה שיכולתי
להוציא מפי באותה הסיטואציה "אני רוצה אורגזמה".
|
ומה עכשיו? חשבתי לעצמי, מביט במזכירה השופעת שלי, השוכבת
ערומה כביום היוולדה המקולל על השולחן שלי במשרד. מה עושים?
|
אנחש שאתה, אהובי, מבולבל
אנחש גם שהמצב שלך, כשלי, אינו קל
|
"אני מצטער, חשבתי שאותה אשכח"
הוא מביט בעיניים, שפל מלוכלך
"ובאמת שאהבתי", משפיל מבט ריק
רק שאת פניה ראית כשהיית אותי מנשק
|
ההוא וההיא נפגשו די מזמן
היא- מקסימונת, והוא- פני דוגמן
הוא זרק בה מבט קצר, והלך
והיא נפגעה שמספר לא לקח
|
הם אומרים את יפה, פשוט מקסימה
אומרים נהדרת, וגם חכמה
|
המפלצת שבך
בי הסתכלה במבט מסוכך כל כך
ואני בטעות דימיתי לחשוב אותה
למלאך
|
הו לורנה, איה את כעת, כשצריכה אני כל-כך
שתחזקי את ידיי ורוחי
מדוע אני כה מרחמת עליו
והוא בקלות שכזו אז הפך את תוכי
|
וכשתעבור שם בפעם הראשונה...
|
היא הולכת ביער
עם סלסלה קטנה
מלקטת תותים, ילדה מסכנה
לו רק ידעה שיבוא השועל
|
ואם היא תבכה לידה
תחשוב הילדה
ולא תדע
איך דווקא זו שתמיד מרגיעה את רוחה
פתאום עכשיו היא זו שבוכה
|
לו הייתי פרח,
אז סביר להניח שהייתי נובלת
אחרי פרפר שכמותך
שאת כל הצוף לקח ממני
והשאיר אותי פצועה וסבוכה
|
אך עם החיוך הצחור והמבט הטוב
מעולם לא ידעת כיצד לאהוב
ועם כל שלמדת, כרך ועוד כרך
לרגש לעולם לא מצאת דרך
|
מישהו
נמצא שם
ותמיד מסתכל
מישהו
שאין לו דמות
גם לא צל
|
...אז איך בכל-זאת, ילד-מלאך, הכאבת ופגעת בי עמוק כל-כך?
|
לא יודעת איך כל זה ייגמר
בקושי יודעת איך התחיל
מאוחר מדי להתכחש לרגש
מאוחר מדי את לבי להציל
|
משחקת בנפתולי הסבל שלך
לבך מדמם, הוא שבור בתוכך
ואת החתיכות לא תצליח לעולם לחבר
זה בפנים, זה תקוע, ואדאג שכך ישאר.
|
נשחק ברופא וחולה, ידיד נפשי
אתה תקשיב למכאובי המייסר, ועל כתפך יונח ראשי
|
פרח שלי
מה יפה הנך
מעלי הכותרת, ועד גבעולך
|
לפעמים פשוט בא לי לעמוד מולו ולהביט לו אל תוך העיניים,
שיקשיב לי טוב-טוב, ולצעוק בכל הכוח כמה אני אוהבת אותו.
|
|
|
הילד שלנו קטן
וירק
הילד שלנו לא
הגיע רחוק
בבוקר יצא ובערב
לא שב
נותרו אבא אמא
ביצים וחלב
הבליפ הגדול
מביע ביקורות
סמויה על כך
שבין דפי
הסלוגנים מסתובב
שיר של חנוך
לווין תחת מסווה
של אנונימיות |
|
