[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היילי ריינבואו

באותו ערב הייתי הראשונה שעלתה על הרכבת. התיישבתי
בקרון האחרון- הוא בעצם היה הראשון שאפשר היה להכנס
אליו. ככה כולם היו חייבים לחלוף על פני. הסתכלתי
עליהם, שקעתי בפניהם, בהבעותיהם, קראתי את
מחשבותיהם. הבנתי את הצרות שלהם, את הסוף שבוע
המרגיע שלהם. תהיתי לגביהם כשמישהו פיזר את מחשבותי.
"יש לך בייגלה" הוא פנה אליי, יותר בדרישה מאשר
בשאלה. לא, השבתי. "יש לך בייגלה"- הוא הצהיר זאת
בשנית. "לא, אין לי בייגלה", התעקשתי על זכותי
להמשיך בחיי נטולי הבייגלה. "תראו", הוא פנה לחבריו,
"יש לה בייגלה!", שהתבוננו בי בקפידה גם הם.
"איפה? למי" הצטרפו לחבורה עוד 4 אנשים שישבו
ברבעייה האחרונה בקרון. איבדתי את הרצון להתנגד-
בחנתי אותם כמו שבוחנים תופעת טבע שקשה להאמין לה,
כמו שילד בוחן מתקן חדש בגן השעשועים המוכר.  לאחר
מלחמת מבטים מתישה אחת מהן הפטירה- "ילדה, יש לך
בייגלה על הראש- את מלאך".




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אולי זוהי מחשבה שנראית קצת שטחית וטיפשית בהתחשב באירועים
שקדמו לה או באירועים שיבואו לאחריה. אולם ליעל, כמו לכל אדם,
הייתה את הזכות להקל ראש באירועים שלא ממש קשורים אליה. אותה
שלווה אקראית - רגעית שנוצרת לעיתים כה רחוקות בחיי היום-יום
נשברה דקות ספרות לאח

פוליטי
"הסופה תגיע מחר לארץ, צפוי שלג בירושליים."

כיביתי את הרדיו. שוב שלג שם. אף פעם לא כאן. אזרחים סוג ב' של
השמיים. בואו נצא בשביתה. כן, ככה נראה פעם אחת ולתמיד
לאלוהים.

התבגרות
שחר אף פעם לא הצליחה לראות את כולה במראה הארוכה בארון...
בעצם אולי פעם כשהיא הייתה קטנה, אבל היום היא כבר לא זוכרת את
זה. היא תמיד הולכת אחורה, אבל גם לזה יש גבול... יש קיר שחוסם
אותה שם. אז במראה היא מסתכלת ובוחנת חלק חלק. קצת קצת כל פעם.


לרשימת יצירות השירה החדשות
להתמוטט ולהיבנות
להרכיב פאזל ולהתחיל
מהפינות.
למצוא את הנקודה שמניעה

הרהור
מהי אהבה?
כי לא מותר האדם מהבהמה
ובכל זאת איך נדע

חיוך זה בדיוק כמו פרצוף עצוב,
זה אותו דבר,
רק הפוך.

שמש, שקיעה, מסתכלת מהחלון.
מחייכת, שמחה, מאושרת
כמתוך חלום.
בוהה, תוהה, חושבת
מתלבטת, חולמת, מאושרת.

תמונות אקראיות
חלקן מוכרות וחלקן זכרונות של
מישהו אחר
מספרות סיפורים
מזכירות נשכחות
מרעידות את נימי הנשמה
מחוללות את מחול השלווה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ואני אביט ממעל מחייכת, חושבת כמה זה נפלא למות כך - בשנייה,
לאבד אחיזה ושליטה ברגע. וברגע מותי אהיה מאושרת כי אדע אהבה,
כי מגעו של המוות יעשה מה שמעולם לא עשה מגע אדם.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

תיעודי
אל היצירה




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
פעם אנשים לא
היו משתמשים
בניר טואלט.


תרומה לבמה





יוצר מס' 24232. בבמה מאז 12/7/03 3:08

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להיילי ריינבואו
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה