|
שום קורא לא מתעכב,
כנראה לא לרמה.
בשביל מה אני כותב
ומוציא את הנשמה??
להוציא את הנשמה - מטרה בפני עצמה.
היה היה קיפוד. הוא היה נחמד וחי ביער, אבל הוא גם היה אפור,
ועוד משהו: הוא נורא פחד לעשות טעות. לפעמים הוא היה חושב
לעצמו: אם לא הייתי מפחד לטעות אולי לא הייתי כל כך אפור, אבל
מצד שני אולי אז לא הייתי כזה נחמד ואולי... אולי גם לא הייתי
חי... ביער
|
אחת מהכתוביות היתה מוזרה.על הקיר ממעל ללוחות החרסינה היה
כתוב בלשון הזו:"ושמעון גרשון בן גונה הפועל בוז".אולי מישהו
ישאל אותי: מה מוזר בכתובת שכזו? כמובן שאינני
מתכוון לצירוף המילים"בן-גונה", כל בן תרבות יודע שז'-ג'
מתחלפות מסיבות שבהשכלה.
|
"אני מושל עמים, השר אסרחדון. מלכי הארצות, אבוי לכם. אמרתי."
תרגום עצמאי לשירו של בריוסוב, משורר רוסי בן המאה התשע עשרה.
|
על חוף סלעים שומם גלים מכים בזעם,
ומוקצפים, משתוללים נעים אחור.
אבל קשים צוקי בזלת,
בולמים ללא תנודה
את קצוף המים.
|
אולי בקץ הכל יבער,
אולי יקפא.
אהבתי די בשביל לומר
שמצידי בקץ - נבער.
|
על פחים וקירות של אבן
'נץ' עלה אדמדם-דומם.
הכפשות רטובות מדבק
מחכות לנקטליהן.
|
לילה, לילה הרוח גוברת
לילה, לילה הומה הצמרת
אל לילה יצאו חמושים
נומי, נומי שלושה פרשים
|
הו! אלברת', מעלת אורות,
כסופה, משפעת יקרות
זיו כוכבי-על מתנוצצים,
וממקומה מרחקת ראות.
|
לא הולך, כי אין לאין, (leayin)
ברחוב ארבץ.
מסומם ולא מיין
והמוח רץ.
|
הוא אמר לי: יש מיתון בינתיים וסכסוך קשה עם השכנים.
לא מזמן שמואל הצהיר בלחץ בני אפרים שזקוקים דחוף לאופק
מדיני.
עמלק מגיח מידי פעם עם קטן, אבל מזיק המון.
יש יותר מדי, יותר מדי נוצרים בהר אפרים ושו אסמו, נחשים בבני
עמון.
|
בלי לפחד, בלי להעז
אני יושב ומחרז.
ללא ניתוח ממצה,
ואין לי שמץ מה ייצא
|
הערב יש לי רק חצי שעה
עלי לכתוב, רצוי לכתוב אמת
אז טוב, זו לא חצי שעה מלאה
כי כבר חמש דקות חיפשתי עט
|
ליאת, את הולכת לאט
עם ניצוץ שובבות במבט
ושיער השוטף
לך על הכתף
כמו לחי סחוטה - על הקת.
|
למה בוכבוט ולא אתה?
כי אתה שואל אם מותר
גוזל...
זה אסור אם תשאל.
|
הוא כרע על מפתן הגבירה
היא אמרה: כלום בנית טירה?
הוא רוקן את כיסיו, הוא אזר חלציו
ובנה לה טירה הדורה.
|
את המדרגות תפסתי
אין מושב פנוי כעת
לצידי רועד פח פלסטיק
כשהאוטובוס מועד
|
איזה יופי, יש קיץ בחוץ!
שמש, שקט, צמחים וציוץ
|
חברים,
דרוש מתנדב להיות איש במקומי
|
אני רוצה לכתוב בטונות
לפי דחפים
ולא צריך קריטריונים
ולא רפים
|
על דרכי הסובבת אורב העבר עם אקדוח.
בבוא יום הוא יפגע, אם יהי זה מחר, אם עתה.
שוב ישוב הכאב, על כי אין לו לאיפה לברוח,
שוב ישוב לעת ערב הרוח על מעגלותיו
|
עד-דלא-ידע.
עד-דלא-ידע.
לצלול הכדה
בבת אחת.
|
על עיי החרבות עיזבון הודלה,
לריח הלא עוד
מרנינה לי את הריאות ועולה יללה
|
תכנן פעם מלך מסע נגד ארץ שכנה,
מלכה עבורו שק צנימים אל הדרך הכינה.
אדרת בלואה בשקידה היא שיפצה והתקינה,
וטבק מתוך חפיסה חדשה לו נתנה.
|
לנו יש, אחי פוליטיקאים
מהמפטפט ועד חתרן
ופרקינסון פלסטינאי
וגם רג'וב וגם דחלן
|
|
|
